פרשת וארא
סיפורי התורה הם סיפורים יפים ומעניינים. לכאורה, בתוך הסיפורים המעניינים מופיעים גם נתונים משעממים כמו- שנות חייהם של הדמויות המרכזיות לאורך הסיפורים הללו. מה ראה כותב התורה צורך לציין ברוב המקרים את שנות חייו ומותו ואת גיל האב בעת שנולד לו בנו בכורו ?
סיפרו לנו רבותינו ש-עשרה דורות מאדם עד נח. לעשרת הדורות הללו ציינה התורה, למשל, מה היה גיל אדם כשילד את שת ומה היה גיל שת כשילד את אנוש ובאיזה גיל הוא מת.
הנה לדוגמא:
" זֶה סֵפֶר, תּוֹלְדֹת אָדָם: בְּיוֹם, בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם, בִּדְמוּת אֱלֹהִים, עָשָׂה אֹתוֹ. ב זָכָר וּנְקֵבָה, בְּרָאָם; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמָם אָדָם, בְּיוֹם, הִבָּרְאָם. ג וַיְחִי אָדָם, שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ, כְּצַלְמוֹ; וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ, שֵׁת. ד וַיִּהְיוּ יְמֵי־אָדָם, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת־שֵׁת, שְׁמֹנֶה מֵאֹת, שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת. ה וַיִּהְיוּ כָּל־יְמֵי אָדָם, אֲשֶׁר־חַי, תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה, וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה; וַיָּמֹת .
ו וַיְחִי־שֵׁת, חָמֵשׁ שָׁנִים וּמְאַת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת־אֱנוֹשׁ. ז וַיְחִי־שֵׁת, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת־אֱנוֹשׁ, שֶׁבַע שָׁנִים, וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת . ח וַיִּהְיוּ, כָּל־יְמֵי־שֵׁת, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה; וַיָּמֹת." (בראשית פרק ה )
באותה דרך, גם לעשרת הדורות מנוח עד אברהם, ציינו את גילם בהולידם בן בכור וכמה שנים חיו בסך הכל. כל זאת, עד שבא אברם לעולם.
אברהם נולד בשנת 1948 לגיל העולם מתוך חשבון השנים של עשרים הדורות המנויים לעיל. אברהם הוליד את יצחק כשהיה בן מאה שנה = 2048 (את ישמעאל כשהיה בן 86 ) ונפטר בגיל 175 .
יצחק בן שישים שנה בלדת את יעקב ועשו = 2108 ונפטר בגיל 180.
אצל יעקב לא כתוב בן כמה היה כשנולדו בניו, אבל כבר עשינו חשבון מתוך נתוני השנים שצוינו, שיוסף נולד כשיעקב בן 91 = 2199 ושני ימי חיי יעקב 147.
יוסף בן 56 כשנפטר יעקב . יוסף נפטר בגיל 110.
עד כאן, עד פטירת יוסף, נתנה לנו התורה את שנות חיי הנפשות הפועלות. מתוך המספרים הללו אנו למדים שיוסף נפטר כשהעולם, מבריאת האדם הראשון, היה בשנתו ה- 2309 = 1948 + 100 + 60 +91 + 110 .
על פניו, מספרי השנים נראים לא ממש מעניינים. (למי שירצה אשלח בקרוב את סדר השנים המשוער שלי מירידת מצרים ועד יציאת מצריים).
עכשיו, כשמשה נשלח אל פרעה, בין שני הפסוקים י"ג ו– כ"ט בהם הציווי על השליחות, התורה עושה מעין אתנחתא, ומספרת לנו על השושלת הגינאולוגית של משה ואהרן :
" וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן, וַיְצַוֵּם אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֶל־פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם--לְהוֹצִיא אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (ס) יד אֵלֶּה, רָאשֵׁי בֵית־אֲבֹתָם: בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל, חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרֹן וְכַרְמִי--אֵלֶּה, מִשְׁפְּחֹת רְאוּבֵן. טו וּבְנֵי שִׁמְעוֹן, יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר, וְשָׁאוּל, בֶּן־הַכְּנַעֲנִית; אֵלֶּה, מִשְׁפְּחֹת שִׁמְעוֹן . טז וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי־לֵוִי, לְתֹלְדֹתָם--גֵּרְשׁוֹן, וּקְהָת וּמְרָרִי; וּשְׁנֵי חַיֵּי לֵוִי, שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה . יז בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לִבְנִי וְשִׁמְעִי, לְמִשְׁפְּחֹתָם. יח וּבְנֵי קְהָת--עַמְרָם וְיִצְהָר, וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל; וּשְׁנֵי חַיֵּי קְהָת, שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה . יט וּבְנֵי מְרָרִי, מַחְלִי וּמוּשִׁי; אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַלֵּוִי, לְתֹלְדֹתָם . כ וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת־יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ, לוֹ לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־מֹשֶׁה; וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם, שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה. כא וּבְנֵי, יִצְהָר--קֹרַח וָנֶפֶג, וְזִכְרִי. כב וּבְנֵי, עֻזִּיאֵל--מִישָׁאֵל וְאֶלְצָפָן, וְסִתְרִי. כג וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת־אֱלִישֶׁבַע בַּת־עַמִּינָדָב, אֲחוֹת נַחְשׁוֹן--לוֹ לְאִשָּׁה; וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת־נָדָב וְאֶת־אֲבִיהוּא, אֶת־אֶלְעָזָר, וְאֶת־אִיתָמָר. כד וּבְנֵי קֹרַח, אַסִּיר וְאֶלְקָנָה וַאֲבִיאָסָף; אֵלֶּה, מִשְׁפְּחֹת הַקָּרְחִי. כה וְאֶלְעָזָר בֶּן־אַהֲרֹן לָקַח־לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל, לוֹ לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת־פִּינְחָס; אֵלֶּה, רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם--לְמִשְׁפְּחֹתָם. כו הוּא אַהֲרֹן, וּמֹשֶׁה--אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה, לָהֶם, הוֹצִיאוּ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַל־צִבְאֹתָם. כז הֵם, הַמְדַבְּרִים אֶל־פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם, לְהוֹצִיא אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם; הוּא מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן. כח וַיְהִי, בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה--בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. (ס) כט וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר, אֲנִי יְהוָה; דַּבֵּר, אֶל־פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, אֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲנִי, דֹּבֵר אֵלֶיךָ. ל וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְהוָה: הֵן אֲנִי, עֲרַל שְׂפָתַיִם, וְאֵיךְ, יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה".
כמה דברים שהם חריגים, טעונים- דרשני ומבקשים תשובות :
אם עסקנו במניין השנים, הרי שחוץ משנות חייו של יוסף, מתוך 12 בני ישראל, מציינים עוד רק את שנות חייו של לוי !
ולא רק את שנות חייו של לוי מציינים לנו, אלא גם את שנות חייו של אחד משלושת בניו. את שנות חייו של קהת כותבת התורה. ועוד מוסיפה התורה וכותבת את שנות חייו של עמרם, אחד מארבעת בניו של קהת. אלא, שלא כמו בעשרים הדורות הראשונים, כאן לא נכתב באיזה גיל היה לוי כשהוליד את קהת ובאיזה גיל היה קהת כשהוליד את עמרם. ועוד לא נתנו לנו את המידע בן כמה היה עמרם כשהוליד את מרים, אהרן ומשה. את גילם של שלושת אלה בשליחותם לפני פרעה, כן נותנת לנו התורה : (התורה גם נותנת לנו את שנות חייו של משה בתום 40 שנה במדבר כשהוא בן 120 )
"... וּמֹשֶׁה, בֶּן־מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ "
אז מה בכל זאת פשר המספרים ומדוע מספרים לנו על המספרים הללו ?
נראה שהתורה רצתה להראות לנו שדבר האל מברית בין הבתרים והבטחתו "שדור רביעי ישובו לארץ ישראל" אכן מתקיים.
משה בן עמרם בן קהת בן לוי בן ישראל, אלה ארבעת הדורות במצרים.
דבר נוסף, היה צורך להראות את שייכותו של משה לעם בני ישראל. משה גדל בבית פרעה כמצרי לכל דבר ועניין. נזכיר כאן שמשה המגיע למדיין, נראה בעיני בנות מדין כ "איש מצרי" שהצילם מפני הרועים.
ואם בבנות עסקינן, אזי יש כאן, יש התייחסות לנשים, אלו שלא כמו בדרך כלל, כמעט לא נשמע עליהן. כאן מספרים לנו על אשת עמרם :
" וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת־יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ, לוֹ לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־מֹשֶׁה" (כ )
מספרים לנו על אשת אהרן בנו של עמרם ועל בניו :
" וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת־אֱלִישֶׁבַע בַּת־עַמִּינָדָב, אֲחוֹת נַחְשׁוֹן--לוֹ לְאִשָּׁה " ( כג )
מספרים לנו גם על אשת אליעזר והבן הנולד להם - פנחס :
" וְאֶלְעָזָר בֶּן־אַהֲרֹן לָקַח־לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל, לוֹ לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת־פִּינְחָס "
האם בחירת משה ואהרן היא משום שהם צאצאים לשבט לוי ?
ומדוע נבחר שבט לוי להנהגת עם ישראל ביציאה ממצרים ועד הכניסה לארץ ישראל ?
או אולי נבחר שבט לוי משום שמשה ואהרן היו עתידים להיוולד להם ?!
ויהיו שיגידו כי אדם קרוב אצל עצמו ולכן משה בעצם כתב את הגניאולוגיה של עצמו ומשפחתו.
נזכיר את ברכת יעקב ללוי יחד עם שמעון :
" שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים--כְּלֵי חָמָס, מְכֵרֹתֵיהֶם . ו בְּסֹדָם אַל־תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל־תֵּחַד כְּבֹדִי: כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ, וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ־ שׁוֹר. ז אָרוּר אַפָּם כִּי עָז, וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה; אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב, וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל. "
וברבות הימים יברך משה את שבט לוי :
" וּלְלֵוִי אָמַר, תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ, אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה, תְּרִיבֵהוּ עַל־מֵי מְרִיבָה. ט הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, לֹא רְאִיתִיו, וְאֶת־אֶחָיו לֹא הִכִּיר, וְאֶת־בָּנָו לֹא יָדָע: כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ, וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ. י יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב, וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל; יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ, וְכָלִיל עַל־מִזְבְּחֶךָ. יא בָּרֵךְ יְהוָה חֵילוֹ, וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה; מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו, מִן־יְקוּמוּן." (דברים לג, ח-יא )
בעצם משה, איש הציבור לדוגמא לכל אנשי הציבור, מעיד על הלויים שהתנדבו להרוג את כל החוטאים עם בנות מדין, ללא אבחנה אם הם קרובים או רחוקים. אין אצל משה פרוטקציה לאנשי שבטו. יתרה מכך, שבט לוי לא זוכה לנחלה משלו אלא הם תלויים ברצונם הטוב של השבטים להקצות להם מקומות מגורים. זאת ועוד, הלויים הם מורי התורה והמשפט.
בימים אלו, נדרשת מעלה גדולה מכל העוסקים בתחום- ללמוד, ללמד ולשלב את תכונות ההוראה והמשפט, ללא משוא פנים.
