יום הכיפורים הוא יום ייחודי בשנה שעל פי הציווי צריכים לענות בו את הנפש :
" שַׁבַּ֨ת שַׁבָּת֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם בְּתִשְׁעָ֤ה לַחֹ֙דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב מֵעֶ֣רֶב עַד־עֶ֔רֶב תִּשְׁבְּת֖וּ שַׁבַּתְּכֶֽם"׃ ( ויקרא כג, לב ) ”וְהָיְתָה לָכֶם, לְחֻקַּת עוֹלָם: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁתְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ--הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם.”
כנראה שעינוי הנפש מוביל למטרת היום שהיא טיהור החטאים : ”...כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ .”)ספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוק כ"ט(
חז"ל פירשו את עינוי הנפש כחמישה עינויים:
יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה, ברחיצה, בסיכה, בנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. ואסור בכל מלאכה וטלטול, כמו בשבת.
מה יש בחמשת הדברים הללו לעניין עינוי או התעלות הנפש ביום הכיפורים ?
איסור עשיית מלאכה ביום הכיפורים, כמו בכל חג ושבת, הוא מובן מאליו. לא ניתן להתרכז ולהתעלות ביום הזה תוך כדי עשיית מלאכה כבכל יום.
איסור הרחיצה לא ברור לשם מה הוא נחוץ. רוב בני האדם בעת הזו מתקלחים פעם ביום, כך שהמקלחת נעשית ממילא אחרי תום יום הכיפורים.
איסור הסיכה גם הוא לא ממש בעל משמעות, שהרי חלק ניכר מבני האדם כלל לא סכים את גופם.
באיסור נעילת הסנדל, אולי הייתה כוונתו ללכת יחפים ולחוש את רגבי האדמה והאבנים ולא סוליה שמפרידה ביניהם לבין הרגל. העובדה שנוצר מנהג לא לנעול נעל מעור אלא נעל מכל חומר אחר, אין לה שום משמעות. נעל מעור ונעל מבד או מכל חומר אחר נעימים לנועל אותם באותה המידה.
נשארנו עם איסור "תשמיש המיטה". חוץ מזה שהנושא הוא מה שנקרא "פיקנטי", ננסה להבין את המשמעות של האיסור הזה שאם נבין אולי נגיע למסקנה שאולי זו הייתה דווקא צריכה להיות מצוות עשה, דווקא ביום כיפור !
וכל כך מדוע ולמה ?
יהיו כאלה שבמיידי יאמרו "למי יש ראש לתשמיש המיטה ביום הכיפורים" ?
לאלה נשיב שלנושא הזה לא צריך ראש, צריך לב ! ומכאן ניתן להסיק שאי קיום מצוות תשמיש המיטה הוא בגדר עינוי הנפש. אז למה אנחנו נדרשים ביום הכיפורים לעינוי הנפש או לעילוי הנפש במידה יתרה ?
על פניו תשמיש המיטה הוא רגע השיא של חיבור האהבה שבין אדם לאישה/אשתו. הרגע הזה הוא גם הרגע הראשון והמקום בו נוצרים חיים חדשים. כך נוצרנו כולנו. אם כך, האם אין זה הרגע של התעלות שתי נפשות ליצירת נפש חדשה ? האם זה לא הרגע בו שתי נפשות מתעלות עד לדרגת אלהים ביכולתן לברוא ? אם כך, אולי יום הכיפורים הוא דווקא המקום והזמן להגיע לנקודת ההתעלות הזו. ואולי בכלל ביום הכיפורים אנחנו צריכים לעסוק פחות בעינוי הנפש, חרף הכתוב לענות את הנפש, ולעסוק יותר בהתרוממות הרוח . בימים אלו אנחנו, וכך גם מזל חודש תשרי, צריכים להביט על המאזניים, ויחד עם הפחתת הצד של החטאים על ידי בקשת מחילה, צריך לעשות ולהזכיר לפני בורא ושופט העולם את מעשינו הטובים וכיצד אנחנו מעלים את נפשותינו ביום הכיפורים הזה ובכלל בכל השנה.
אכן, צריך לבדוק את מעשינו שגרמו לפרימת הערבות ההדדית בעמנו, אבל יותר מכך צריך לחפש דרכים כיצד לתפור מחדש את המארג שמלכד אותנו מחדש, כעם אחד בארצנו.
