ערב שבת פרשת במדבר, כח באייר
יום שחרור ירושלים, יהודה, בנימין, והשומרון, התשפו 2026
היום, כח באייר, יום שקיבל את השם "יום ירושלים" או " יום איחוד ירושלים" או "יום שחרור ירושלים". ביום הזה, בשנת ,1967 השלים צבא ההגנה לישראל את שחרור כל חלקי ארץ ישראל שממערב לירדן ובתוכם ירושלים וגם רמת הגולן.
ביום רביעי השבוע, לרגל יום סיום מלחמת העולם השנייה, בתשיעי לחודש מאי למינינם, סיירנו בלטרון, ב- "מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה" והיו כחצי מליון לוחמים כאלה. אחר כך ביקרנו בשער הגיא ב-"מוזיאון השיירות" ומשם, לטקס לציון יום זה, שהתקיים בהר הרצל סמוך לאנדרטה הגדולה לזכר הנופלים .
בדרך ראינו את "שלדי הברזל השותקים" זכר לימים שהיה צורך לנסוע בשיירות, כשמשני עברי הדרך הצרה, מהגבעות, ירו הערבים על השיירות. היום אנחנו נוסעים לירושלים בשלושה נתיבים לכל כיוון ומי שרוצה, נוסע גם ברכבת מתל-אביב לירושלים במנהרה במשך כחצי שעה. כך נתקיימה נבואתו של המשורר שכתב למי שאהובה יצא לקרב "את עוד תראי את הדרך הפתוחה". השנה שוב יצעדו המוני בית ישראל בריקוד הדגלים אל תוככי העיר העתיקה בעיר הקודש ירושלים !
השבת אנו מתחילים לקרוא את הספר הרביעי מתוך חמשת חומשי התורה – ספר במדבר. פרשת במדבר, הפותחת את הספר, עוסקת במיפקד בני ישראל שיצאו ממצרים. על פי המפקד, מנו בני ישראל 625,550 איש, כולל הלויים. סביר להניח שמספר הנשים היה דומה. כך, כל העם היוצא ממצרים מנה כמיליון ומאתיים וחמישים אלף נפש. כדי לקבל מימד של השוואה, עם הכרזת המדינה מנה הישוב היהודי בארץ ישראל כשש מאות אלף נפש, מחצית מהיוצאים ממצרים:
"אֵ֛לֶּה פְּקוּדֵ֥י בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם כָּל-פְּקוּדֵ֤י הַֽמַּחֲנֹת֙ לְצִבְאֹתָ֔ם שֵׁשׁ-מֵא֥וֹת אֶ֨לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַֽחֲמִשִּֽׁים: לג וְהַ֨לְוִיִּ֔ם לֹ֣א הָתְפָּֽקְד֔וּ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת-מֹשֶֽׁה:" " כָּל-פְּקוּדֵ֨י הַלְוִיִּ֜ם אֲשֶׁר֩ פָּקַ֨ד מֹשֶׁ֧ה וְ֗אַֽ֗הֲ֗רֹ֛֗ן֗ עַל-פִּ֥י יְהֹוָ֖ה לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם כָּל-זָכָר֙ מִבֶּן-חֹ֣דֶשׁ וָמַ֔עְלָה שְׁנַ֥יִם וְעֶשְׂרִ֖ים אָֽלֶף:"
מדוע נערך מפקד נפרד לשבט לוי ?
את התשובה אנחנו מקבלים בייעוד של הלויים:
"וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל-מֹשֶׁ֗ה פְּקֹ֨ד כָּל-בְּכֹ֤ר זָכָר֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִבֶּן-חֹ֖דֶשׁ וָמָ֑עְלָה וְשָׂ֕א אֵ֖ת מִסְפַּ֥ר שְׁמֹתָֽם: מא וְלָֽקַחְתָּ֨ אֶת-הַלְוִיִּ֥ם לִי֙ אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה תַּ֥חַת כָּל-בְּכֹ֖ר בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֵת֙ בֶּֽהֱמַ֣ת הַלְוִיִּ֔ם תַּ֣חַת כָּל-בְּכ֔וֹר בְּבֶֽהֱמַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: מב וַיִּפְקֹ֣ד מֹשֶׁ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֹת֑וֹ אֶֽת-כָּל-בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: מג וַיְהִי֩ כָל-בְּכ֨וֹר זָכָ֜ר בְּמִסְפַּ֥ר שֵׁמֹ֛ת מִבֶּן-חֹ֥דֶשׁ וָמַ֖עְלָה לִפְקֻֽדֵיהֶ֑ם שְׁנַ֤יִם וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף שְׁלֹשָׁ֥ה וְשִׁבְעִ֖ים וּמָאתָֽיִם":
ואולי, רוצה היושב במרומים ללמד אותנו שלפעמים אפשר וצריך לשנות תוכניות. לכתחילה הייתה התוכנית שאת השירות הציבורי יאיישו הבכורים של כל עם ישראל ויהיה בזה זיכרון למכת בכורות, שם ניצלו הבנים הבכורים של עם ישראל. אבל, זה עדיין לא עונה לנו על השאלות : מדוע להחליף את הבכורים ? ומדוע המחליפים הם דווקא שבט לוי ? התרעומת על הבחירה בבני לוי תבוא לידי ביטוי בפרשת קרח "רב לכם בני לוי" !
בפרשת בא, ציווה משה את בני ישראל לקדש את כל הבנים הבכורים, כשהכוונה היא כנראה לייעד אותם לעבודת המקדש. לאחר חטא העגל, שבט לוי כולו התייצב לצד משה והרג 3,000 מהחוטאים, ביניהם קרובי המשפחה שלהם. בעקבות זאת בירך משה את הלויים:
"מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַה', כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו, וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה")”ספר שמות, פרק ל"ב, פסוק כ"ט(
בפרשת וזאת הברכה הרחיב משה בברכתו לשבט לוי והתייחס למסירותם: "תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָלְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה , תְּרִיבֵהוּ עַלמֵי מְרִיבָה. הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו , וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר, וְאֶת בָּנָיו לֹא יָדָע, כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ. יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל, יָשִׂימוּקְטוֹרָהבְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַלמִזְבְּחֶךָ. בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ, וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה, מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו, וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן." (ספר דברים, פרק ל"ג, פסוקים ח'–י"א)
פסוקים אלו מתארים את סיבת העברת הייעוד מן הבכורים אל שבט לוי, כפי שאומר ה' למשה בציווי על הקדשת הלוויים:
"כִּי נְתֻנִים נְתֻנִים הֵמָּה לִי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת פִּטְרַת כָּל רֶחֶם בְּכוֹר כֹּל מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַחְתִּי אֹתָם לִי. כִּי לִי כָל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי אֹתָם לִי. וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל .")ספר במדבר, פרק ח', פסוקים ט"ז–י"ח)
לימים, יוותרו משבטי ישראל רק יהודה ולוי וקצת מבנימין. אולי יש כאן צפיית פני עתיד וידיעה שזה מה שיישאר מעם ישראל. נזכיר, ש-בגולת פרס, בשושן הבירה, חי "איש יהודי היה בשושן מרדכי בן קיש... איש ימיני". כנראה אביו היה משבט בנימין ואמו משבט יהודה.
עם ישראל זקוק לתכונות האומץ של השבטים יהודה, לוי ובנימין, כפי שהם בורכו על ידי יעקב אביהם ועל ידי משה: ברכת יעקב ליהודה ”יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ--יָדְךָ, בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ; יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, בְּנֵי אָבִיךָ. גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ. לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה, וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים. אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ; כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ, וּבְדַם-עֲנָבִים סוּתֹה. חַכְלִילִי עֵינַיִם, מִיָּיִן; וּלְבֶן-שִׁנַּיִם, מֵחָלָב" . )ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוקים ח'–י"ב. ( ברכת משה ליהודה ”וְזֹאת לִיהוּדָה: וַיֹּאמַר שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ, יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה ” )ספר דברים, פרק ל"ג, פסוק ז' )
