השבת, פרשת תולדות. מי שמנהלת את בניית הקו הגנטי של עם ישראל היא רבקה.
רבקה מביאה לעולם את התאומים יעקב ועשו. היא זו שאוהבת את יעקב שישונה שמו לישראל. היא זו שמנווטת את יעקב להיות זה שמקבל את ברכת יצחק (בתחכום\ מירמה) כדי להיות הבן ממשיך השושלת של יצחק בן אברהם.
את אהבת יצחק לעשו אפשר להבין. עשו הוא איש שדה פעיל שיודע לצוד ציד.
את אהבת רבקה ליעקב, גם אותה אפשר להבין. רבקה מזהה אצל יעקב תכונות של ניהול משק הבית עד כדי בקיאותו בהכנת תבשילים מעולים – נזידי עדשים שניחוחם מצליח לשכר את עשו עד כדי הסכמתו למכור את בכורתו תמורת הנזיד הזה.
מה שלא כל כך ברור הוא, כיצד מסוגלת אימא להעדיף את בנה יעקב, עד כדי עידודו ושליחתו לרמות את אביו יצחק ויותר מכך, לגזול את הברכה מבנה הבכור עשו. (עם זאת, יש לזכור שהגזלה היא תוצאה של הביזוי שמבזה עשו את בכורתו במכירתה ליעקב).
בעצם, השאלה הנשאלת היא, עד היכן מותר להתערב במהלך ההיסטורי, כשאנחנו מזהים אפשרות לטעות הרת גורל הצפויה ומתרגשת לבוא על העולם ?
שוו בנפשכם שאת הברכה היה מקבל עשו ?!
אם עשו היה מקבל את ברכת האל לאברהם ומשם ליצחק ומיצחק לעשו, או אז אנחנו בני ישראל היינו נשלחים להקים מדינה בדרום ירדן ובני עשו היו מקבלים את ארץ כנען אותה היו הופכים לארץ אדום ?! אבל יותר מזה, מה היה אז היעוד שלנו ? האם גם כך היינו אמורים להיות אור לגויים – חברת מופת חברתית ?! לא ממש ברור ויש הנוהגים לומר שאין אילו בהיסטוריה.
יש ימים בהם צריך לעשות מעשה, גם אם באותו רגע, הוא נראה קצת לא מוסרי. זאת, כדי למנוע מעשה שלילי, שאם חלילה יצא לפועל, ספק אם ניתן יהיה להחזיר את הגלגל אחורה.
מה ראה יצחק כשהעניק ליעקב את הברכה שחשב לתת לעשו ? או אולי כבר אז, הוא הבין שמי שניצב לפניו הוא יעקב והוא זה שצריך לקבל ברכה כזו :
" וְיִֽתֶּן-לְךָ֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים מִטַּל֙ הַשָּׁמַ֔יִם וּמִשְׁמַנֵּ֖י הָאָ֑רֶץ וְרֹ֥ב דָּגָ֖ן וְתִירֽשׁ: כט יַֽעַבְד֣וּךָ עַמִּ֗ים וְיִֽשְׁתַּחֲו֤וּ לְךָ֙ לְאֻמִּ֔ים הֱוֵ֤ה גְבִיר֙ לְאַחֶ֔יךָ וְיִשְׁתַּֽחֲו֥וּ לְ֖ךָ בְּנֵ֣י אִמֶּ֑ךָ אֹֽרֲרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּֽמְבָֽרֲכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ:"
אבל כאמור, נראה שיצחק ידע שמי שניצב לפניו הוא יעקב, זה שמגיע לרמוז לאביו יצחק לתקן את הבחירה למי להעניק את הברכה שהוא קיבל מאביו אברהם:
" וַיֹּ֥אמֶר ל֛וֹ יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו מִי-אָ֑תָּה וַיֹּ֕אמֶר אֲנִ֛י בִּנְךָ֥ בְכֹֽרְךָ֖ עֵשָֽׂו: לג וַיֶּֽחֱרַ֨ד יִצְחָ֣ק חֲרָדָה֘ גְּדֹלָ֣ה עַד-מְאֹד֒ וַיֹּ֡אמֶר מִֽי-אֵפ֡וֹא ה֣וּא הַצָּֽד-צַ֩יִד֩ וַיָּ֨בֵא לִ֜י וָֽאֹכַ֥ל מִכֹּ֛ל בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא וָֽאֲבָֽרֲכֵ֑הוּ גַּם-בָּר֖וּךְ יִֽהְיֶֽה":
ואחרי שידע שהמבורך הראשון הוא יעקב, יצחק מברך את הבן השני, את עשו, בברכה הזו :
" וַיַּ֛עַן יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֑יו הִנֵּ֞ה מִשְׁמַנֵּ֤י הָאָ֨רֶץ֙ יִֽהְיֶ֣ה מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וּמִטַּ֥ל הַשָּׁמַ֖יִם מֵעָֽל: מ וְעַל-חַרְבְּךָ֣ תִֽחְיֶ֔ה וְאֶת-אָחִ֖יךָ תַּֽעֲבֹ֑ד וְהָיָה֙ כַּֽאֲשֶׁ֣ר תָּרִ֔יד וּפָֽרַקְתָּ֥ עֻלּ֖וֹ מֵעַ֥ל צַוָּארֶֽךָ:"
לעשו יש תפקיד בעולם. כאשר בני ישראל סרים מהדרך הטובה, בני עשו ובני ישמעאל הם אלה שמחזירים אותנו לדרך המלך ! לא נעים לומר ולהבין שהם "העונש שלנו" כדי להחזיר אותנו למוטב.
גם בימים אלו, כשהתפתחו בתוכנו מלחמות יהודים עד כדי שיהודים מפריעים ליהודים להתפלל ביום הכיפורים, שיהודים ביום שמחת התורה, במקום לרקוד כמסורת ישראל כולם יחד עם ספרי התורה, מתקבצים באלפיהם לרקוד רוויי אלכוהול וסמים מול פסל הבודהא, מול פני עזה !
הגם שיש בתוכנו עדיין מי שממשיכים כאילו לא היה הדבר בשמחת תורה, אנו בתקווה שחלק גדול מקהל ישראל התפכח ורוצה באמת ובתמים לאחות את הקרעים בתוך עם ישראל. זו הזדמנות לשידוד מערכות ולתיקון בכל המקומות בהם פשה הריקבון.
שנזכה לתיקון, לאיחוי הקרעים ולבנייה מחודשת של אהבה, אחווה, רעות ושלום, קודם כל בינינו
