פרשת ויחי התשפו 2026
השבוע אנו מסיימים את קריאת ספר בראשית עם תום פרשת ויחי.
התורה מסיימת את ספר בראשית עם תום הסיפור המשפחתי של צאצאי יעקב-ישראל ועם מותם של ישראל ובנו האהוב יוסף.
בין הפטירה של יעקב והעלייה לארץ כנען לקבור את ישראל בחברון ובין מותו של יוסף וטמינת גופתו בארון במצרים, מתחולל אירוע מעניין נוסף :
" וַיָּ֨שָׁב יוֹסֵ֤ף מִצְרַ֨יְמָה֙ הוּא וְאֶחָ֔יו וְכָל-הָֽעֹלִ֥ים אִתּ֖וֹ לִקְבֹּ֣ר אֶת-אָבִ֑יו אַֽחֲרֵ֖י קָבְר֥וֹ אֶת-אָבִֽיו: טו וַיִּרְא֤וּ אֲחֵֽי-יוֹסֵף֙ כִּי-מֵ֣ת אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ ל֥וּ יִשְׂטְמֵ֖נוּ יוֹסֵ֑ף וְהָשֵׁ֤ב יָשִׁיב֙ לָ֔נוּ אֵ֚ת כָּל-הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר גָּמַ֖לְנוּ אֹתֽוֹ: טז וַיְצַוּ֕וּ אֶל-יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר אָבִ֣יךָ צִוָּ֔ה לִפְנֵ֥י מוֹת֖וֹ לֵאמֹֽר: יז כֹּה-תֹֽאמְר֣וּ לְיוֹסֵ֗ף אָ֣נָּ֡א שָׂ֣א נָ֠א פֶּ֣שַׁע אַחֶ֤יךָ וְחַטָּאתָם֙ כִּֽי-רָעָ֣ה גְמָל֔וּךָ וְעַתָּה֙ שָׂ֣א נָ֔א לְפֶ֥שַׁע עַבְדֵ֖י אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ וַיֵּ֥בְךְּ יוֹסֵ֖ף בְּדַבְּרָ֥ם אֵלָֽיו: יח וַיֵּֽלְכוּ֙ גַּם-אֶחָ֔יו וַֽיִּפְּל֖וּ לְפָנָ֑יו וַיֹּ֣אמְר֔וּ הִנֶּ֥נּוּ לְךָ֖ לַֽעֲבָדִֽים: יט וַיֹּ֧אמֶר אֲלֵהֶ֛ם יוֹסֵ֖ף אַל-תִּירָ֑אוּ כִּ֛י הֲתַ֥חַת אֱלֹהִ֖ים אָֽנִי: כ וְאַתֶּ֕ם חֲשַׁבְתֶּ֥ם עָלַ֖י רָעָ֑ה אֱלֹהִים֙ חֲשָׁבָ֣הּ לְטֹבָ֔ה לְמַ֗עַן עֲשׂ֛ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהַֽחֲיֹ֥ת עַם-רָֽב: כא וְעַתָּה֙ אַל-תִּירָ֔אוּ אָֽנֹכִ֛י אֲכַלְכֵּ֥ל אֶתְכֶ֖ם וְאֶֽת-טַפְּכֶ֑ם וַיְנַחֵ֣ם אוֹתָ֔ם וַיְדַבֵּ֖ר עַל-לִבָּֽם : כב וַיֵּ֤שֶׁב יוֹסֵף֙ בְּמִצְרַ֔יִם ה֖וּא וּבֵ֣ית אָבִ֑יו וַֽיְחִ֣י יוֹסֵ֔ף מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִֽים":
נתמקד לרגע במקום ובזמן. יעקב נפטר בגיל 147. יוסף, שנולד כשיעקב היה בן 91, בעת הזו בן 56 שנה. אחי יוסף, הגדולים, מבוגרים ממנו בחמש עד שמונה שנים והאחים האחרים, למעט בנימין הם בני גילו או מבוגרים ממנו בשנתיים-שלוש. מדובר איפוא בבעלי משפחות עם ילדים ואפילו עם נכדים. מה ראו אחי יוסף לפתוח סיפור שקרה לפני כארבעים שנה ?
יתרה מכך, אם אחי יוסף כל כך יראים שיוסף ישיב להם "על כל הרעה שעשו עימו", מדוע הם שבים למצרים, לגור בה ?
יש כאן כנראה תהליך נפשי לא פשוט שאחי יוסף עוברים במשך קרוב לארבעים שנה . תחילה, במשך כעשרים שנה, הם חיים עם סוד אפל במשפחה בעיקר מול אביהם. כמו כל עבריין, יש להניח שהם חיים עם מבט לאחור וחרדה שמא הסוד הנורא יתגלה. אחרי שהם מגלים שיוסף חי ועוד, שהוא זה שמולך בארץ מצרים, מחד גיסא הם ודאי שמחים שיש מי שדואג להם, אבל מאידך גיסא יש בכוחו גם לסגור איתם חשבון על מה שהם עוללו לו בהיותו נער בן 17. הם מן הסתם דנים את יוסף לפי עצמם. מה הם היו עושים במקומו ?!
אלא, שיוסף מלמד את אחיו וגם אותנו כיצד צריך לנהוג כשנוצרת קינאה במשפחה וכיצד ראוי לא לסחוב חשבונאות לאורך שנים. כנראה שצריך את המעמד ואת גדלות הנפש כדי להתבונן במציאות ולומר :
" ... וְאַתֶּ֕ם חֲשַׁבְתֶּ֥ם עָלַ֖י רָעָ֑ה אֱלֹהִים֙ חֲשָׁבָ֣הּ לְטֹבָ֔ה "
יוסף אומר לאחיו, צאו מהחשיבה השלילית בכלל ומזו שהייתה לכם כשהיינו צעירים לפני ארבעים שנה. התבוננו במציאות כפי שהיא קיימת היום, תבינו ותתנהלו על פי חשיבה לטובה.
תחילה אחי יוסף שולחים שליחים אל יוסף :
" כֹּה-תֹֽאמְר֣וּ לְיוֹסֵ֗ף אָ֣נָּ֡א שָׂ֣א נָ֠א פֶּ֣שַׁע אַחֶ֤יךָ וְחַטָּאתָם֙ כִּֽי-רָעָ֣ה גְמָל֔וּךָ וְעַתָּה֙ שָׂ֣א נָ֔א לְפֶ֥שַׁע עַבְדֵ֖י אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ"
אבל עתה, אחי יוסף מבינים שזו לא הדרך. לא נכון לנהוג ולהתייחס כמו שהם התייחסו אל יוסף בדותן - "שלא יכלו דברו לשלום".
עכשיו הם מבינים שכדי להתפייס, הם צריכים להודות בטעותם, לדבר ומקרוב ולא על ידי שליחים:
"וַיֵּֽלְכוּ֙ גַּם-אֶחָ֔יו וַֽיִּפְּל֖וּ לְפָנָ֑יו וַיֹּ֣אמְר֔וּ הִנֶּ֥נּוּ לְךָ֖ לַֽעֲבָדִֽים"
נזכיר את האמירה של רפנאל, "במשפחה לא רבים". קרי, לא שומרים טינה.
גם כשיש חילוקי דעות צריך לנהל שיח ולסיים אותו ברוח טובה. צריך ונכון להמשיך הלאה את האחווה המשפחתית ללא משקעים.
שבת שלום
