השבת, פרשת וישב, אנו פורצים משושלת אברהם יצחק ויעקב-ישראל אל סיפורם של בני ישראל. לצערנו, סיפור בני ישראל מתחיל לא ממש בעודף משפחתיות. התלבטנו באילו מהדמויות והסיפורים ראוי להתייחס בימים שכאלו. יש כאן את סיפורו של ראובן בכור בניו של ישראל. יש כאן את תפקודו של יהודה. הבן הבא, אחרי שמעון ולוי בסיפור שכם, הוא יהודה. מנהיגותו של יהודה בניסיון ההצלה של יוסף, באה לידי ביטוי במכירת יוסף. במקביל, מספרים לנו על התנהלותו של יהודה במשפחה שהוא בונה. על אשתו הכנענית, על בניו שמתים ועל האלמנה תמר, שממנה וממנו יצמח שבט יהודה. כמובן בפרשה הזו, הולכת ומתגלה דמותו של יוסף על כל התלאות שעוברות עליו.
ויש עדיין גם את מעשיו של יעקב-ישראל ותגובותיו למתרחש במשפחתו.
נזכיר, שאנחנו, הקוראים כל שבת את פרשת השבוע, אנחנו יודעים מה קרה בהמשך הסיפור. אבל הנפשות הפועלות בסיפורי התנ"ך הן כמו יעקב השולח את יוסף ולא יודע מה יקרה לו. יכול להיות שהיינו צריכים לצפות מיעקב שיעקוב גם אחרי היחסים בין בניו, לפני שהוא שולח את יוסף לראות מה שלומם. יתרה מכך, לשלוח נער בן שבע עשרה לשכם, למקום בו בניו שמעון ולוי הרגו עיר שלמה, אמנם לשיטתם כדי שלא יעשו את אחותם דינה כזונה, אבל הסכנה במקום כזה היא גדולה.
מה חשב לעצמו יעקב, זה שברח לחרן מפני שהגידו לאימו שעשו הרהר להרוג אותו. האם יעקב חשב שאולי מערכת היחסים המתוחה בין יוסף – בעל החלומות, לבין אחיו , שתהו "המלוך תמלוך עלינו", יכולה לגרום למעשה מכירת יוסף ?!
האם ומתי אנחנו ערים למעשנו ולהשלכות של מעשינו על עתיד ילדנו ?
מה חשבו "האחים", אלו שרצו להרוג את יוסף, מה יקרה אחרי שיהרגו אותו ? מי הם "האחים" שלא נוקבים בשמם ? אנחנו יודעים שראובן הבכור מונע את הריגתו של יוסף בהצעה להשליך אותו אל הבור :
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן, אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם--הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל־הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, וְיָד אַל־תִּשְׁלְחוּ־בוֹ: לְמַעַן, הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם, לַהֲשִׁיבוֹ, אֶל־אָבִיו".
גם יהודה מונע את הריגתו כשהוא מציע את מכירתו :
" וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, אֶל־אֶחָיו: מַה־בֶּצַע, כִּי נַהֲרֹג אֶת־אָחִינוּ, וְכִסִּינוּ, אֶת־דָּמוֹ. כז לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים, וְיָדֵנוּ אַל־תְּהִי־בוֹ, כִּי־אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ, הוּא; וַיִּשְׁמְעוּ, אֶחָיו."
ואז אחרי מכירתו, האחים מבינים שהם יצרו בעיה, מה הם יספרו לאביהם, מה קרה ליוסף ?
כשמתחילים במעשה שלא יעשה, רק הולכים ומסתבכים בשקרים נוספים ובטיוחים.
כדי לטייח את מכירת יוסף, האחים ממציאים סיפור שמחזיר אותנו אל תפירת כתונת הפסים שתפר יעקב רק ליוסף. טבילת כתונת הפסים בדם אולי רוצה למסור מסר ליעקב , שכל הסיפור הזה של הקנאה והשנאה בין האחים ליוסף מתחילה ביחס המועדף שקיבל יוסף על פני אחיו. מה הדבר הראשון שהאחים עושים כשיוסף מגיע אליהם ?הם מפשיטים אותו ממה שהכי מעצבן אותם. הם מפשיטים אותו מכותנת הפסים :
"וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר־בָּא יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו; וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת־יוֹסֵף אֶת־כֻּתָּנְתּוֹ, אֶת־כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו."
וזה גם מה שהאחים שולחים אל אביהם :
"וַיִּקְחוּ, אֶת־כְּתֹנֶת יוֹסֵף; וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וַיִּטְבְּלוּ אֶת־הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם. לב וַיְשַׁלְּחוּ אֶת־כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, וַיָּבִיאוּ אֶל־אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, זֹאת מָצָאנוּ: הַכֶּר־נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם־לֹא".
האחים עסוקים בכאב שלהם ובכעס שלהם על אביהם ועל יוסף, אבל הם לא ערים למה שעובר ועוד יעבור על יעקב אביהם ועל יוסף אחיהם :
"וַיְשַׁלְּחוּ אֶת־כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, וַיָּבִיאוּ אֶל־אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, זֹאת מָצָאנוּ: הַכֶּר־נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא--אִם־לֹא. לג וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף. לד וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו, וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו; וַיִּתְאַבֵּל עַל־בְּנוֹ, יָמִים רַבִּים. לה וַיָּקֻמוּ כָל־בָּנָיו וְכָל־בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ, וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם, וַיֹּאמֶר, כִּי־אֵרֵד אֶל־בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה; וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ, אָבִיו...
מה התהליך שעובר על יעקב ?
בקבלת הכתונת הטבולה בדם, זה כנראה הרגע שבו יעקב מבין ומכיר בהשלכות של תפירת כתונת הפסים.
כשמבשרים לאדם על מות בנו יש שלב בין קבלת הבשורה, כשהמוח עדיין מסרב לקבל את רוע הגזרה, כשהוא עדיין מקווה שהבשורה לא נכונה, לבין השלב עליו נוהגים לומר "שנסתם הגולל" . רק כשרואים שהמת מורד אל הבור ומכוסה בעפר, רק אז מפנימים שמכאן אין דרך חזרה.
מנהגי האבלות היו ונותרו גם היום - קריעת הבגד.
אבל יעקב מתאבל על בנו " יָמִים רַבִּים" .
זה מזכיר לי שיום השלושים לנפילת רפנאל היה ביום שישי. בקבלת שבת בבית הכנסת כשהגיע העת לומר קדיש, לא קמתי לומר קדיש. נשתרר שקט בבית הכנסת בצפייה שאקום לומר קדיש. בסוף התפילה כשניגשתי לומר שבת שלום לרב, הוא אמר שניגשו אליו אנשים ששאלו, מדוע משה לא אמר קדיש. השיב להם הרב, כך הוא סיפר לי "משה צודק. על בן מתאבלים שלושים יום ואלו הסתיימו".
"על בן מתאבלים שלושים יום יען כי בן לא משתכח מן הלב".
יעקב אבינו התאבל על בנו "ימים רבים". כנראה משום שלא עבר את חווית "סתימת הגולל". נשארה בליבו התקווה שהוא עוד יזכה לראות את יוסף חי.
ומה מספרים לנו בשלב הזה על יוסף ? משהו קצר , שאומר שעוד יסופר :
" וְהַמְּדָנִים--מָכְרוּ אֹתוֹ, אֶל־מִצְרָיִם: לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה, שַׂר הַטַּבָּחִים."
בכל מפגש שעוד יבוא, של יוסף עם אחיו, הוא תמיד ישאל "העוד אביכם חי" והאחים ישיבו :
"עוד אבינו חי" והיום אנו מוסיפים ואומרים "עם ישראל חי " !
