שבת פרשת וישלח התשפו 2025
 
שלום שלום

השבת פרשת וישלח, היא הפרשה בה אנו מקבלים את שמנו - ישראל :
" וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.   כו וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע, בְּכַף־יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף־יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ.   כז וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר; וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם־בֵּרַכְתָּנִי.   כח וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מַה־שְּׁמֶךָ; וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב.   כט וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ--כִּי, אִם־יִשְׂרָאֵל:  כִּי־שָׂרִיתָ עִם־אֱלֹהִים וְעִם־אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל. "  (על הפסוק הזה ראו גם "נקודת אור"  שכותבת יעל דולי, לזכר בתה נעמה שנפלה בשמחת תורה, כפי שיובא בהמשך)
מי שמקבל את השם ישראל, הוא יעקב בן יצחק ורבקה. זה האיש שביום יציאתו לעולם אחז בעקב אחיו התאום שיצא לפניו, ולכן נתנו לו את השם יעקב:
"  וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו.   כו וְאַחֲרֵי־כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק בֶּן־שִׁשִּׁים שָׁנָה, בְּלֶדֶת אֹתָם." 
לא כתוב מפורשות מי הוא זה שקרא שמו יעקב.
יש הגורסים שסביר להניח שאביו יצחק, הוא זה שראה את היד הקטנה שאחזה בעקב עשו והוא זה שנתן לו את השם  - יעקב. זאת למרות שלא נראה סביר  שיצחק יהיה נוכח בעת הלידה ועוד יביט אל היד הקטנה היוצאת מרחם אימו !
אפשרות סבירה יותר היא שכאשר סיפרו ליצחק את סיפור היד הקטנה האוחזת בעקב זה שיצא ראשון, אז יצחק מוצא שנכון לקרוא ליוצא שני – יעקב.
על משמעות  המעקב הזה מלין עשו, כשיעקב  מקבל את ברכת יצחק, לפני שהגיע  עשו מהשדה, עם הציד שצד במצוות אביו:      
וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב, וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם--אֶת־בְּכֹרָתִי לָקָח, וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי ( כו, לו)
כנראה, מול אמירת עשו : "  וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם ", לימים, פעמיים מודיעים ליעקב כי שמו לא יהיה עוד יעקב. פעם ראשונה שכבר הזכרנו לעיל,  האיש שנאבק עימו משנה את שמו מיעקב לישראל. ופעם שנייה, זמן לא רב אחרי, האל בכבודו ובעצמו מודיע ליעקב על שינוי שמו:
" וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל־יַעֲקֹב עוֹד, בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם; וַיְבָרֶךְ, אֹתוֹ.   י וַיֹּאמֶר־לוֹ אֱלֹהִים, שִׁמְךָ יַעֲקֹב: לֹא־יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב, כִּי אִם־ יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ, וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ, יִשְׂרָאֵל." 

האל, שלא כמו האיש שנאבק עם יעקב, לא נותן הסבר - מדרש שם, מדוע צריך לשנות את שם יעקב בכלל ולישראל בפרט.
שינוי שמו של יעקב לישראל מתבצע לכאורה פעמיים. פעם לפני פגישת הפיוס עם עשו ופעם אחרי הפגישה. אבל התורה ממשיכה לקרוא לאבי השבטים – יעקב.

רק כאשר כבד הרעב בארץ וצריך לרדת מצרימה, עוברת התורה לקרוא לו בשם ישראל :
"  וַיֹּאמֶר, יִשְׂרָאֵל, לָמָה הֲרֵעֹתֶם, לִי--לְהַגִּיד לָאִישׁ, הַעוֹד לָכֶם אָח." ( מג, ו )
ושוב גם בפרשת מקץ, כאשר יוסף משלח את אחיו חזרה לכנען יש מעבר בין השמות יעקב וישראל:
" וַיְשַׁלַּח אֶת־אֶחָיו, וַיֵּלֵכוּ; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַל־תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ.   כה וַיַּעֲלוּ, מִמִּצְרָיִם; וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ כְּנַעַן, אֶל־יַעֲקֹב אֲבִיהֶם .   כו וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר, עוֹד יוֹסֵף חַי, וְכִי־הוּא מֹשֵׁל, בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם; וַיָּפָג לִבּוֹ, כִּי לֹא־הֶאֱמִין לָהֶם.   כז וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, אֵת כָּל־דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם, וַיַּרְא אֶת־הָעֲגָלוֹת, אֲשֶׁר־שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ; וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם.   כח וַיֹּאמֶר, יִשְׂרָאֵל, רַב עוֹד־יוֹסֵף בְּנִי, חָי; אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ, בְּטֶרֶם אָמוּת." (מה, כד-כח )

אולי לא התעמקתי מספיק, אבל לא מצאתי את ההיגיון במעברים בין שני השמות. בנוסף, יש להזכיר כי עד היום כשאנחנו מתפללים, במרכז תפילתנו מה שמכונה "תפילת  העמידה" בתחילת התפילה, אנו מזכירים את האבות :
"אלהי אברהם, אלהי יצחק, ואלהי יעקב ".

אנחנו עדיין אוחזים בשם "יעקב" ולא בשם "ישראל". אז, או שצריך לשנות בתפילה ל - " אלהי ישראל" או שאנחנו צריכים להסביר מדוע אנחנו עדיין דבקים בשם יעקב.

לאחרונה, זימן לי האל מפגש עם יעל דולי, אימא של החיילת נעמה דולי, שנפלה בשמחת תורה בדרום. התברר שגם היא  התחילה לכתוב " דף שבועי של פרשת השבוע ברוח אימון הנפש,  לחיזוק ולהשראה "
הדף הוא לעילוי נשמת בתה תחת הכותרת – "אור וערך לנעמה".
השבוע שלחה לי יעל את הדף ומתוך דבריה מצאתי לנכון להביא את הסיפא של הדברים תחת כותרת המשנה – "נקודת אור ישראל".
בין יתר דבריה, גם היא מתייחסת לפסוק חילוף השם של יעקב לישראל :
"וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ--כִּי, אִם־יִשְׂרָאֵל:  כִּי־שָׂרִיתָ עִם־אֱלֹהִים וְעִם־אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל. " ) בראשית ל״ב,  כ״ט(
"השם ישראל ניתן ליעקב לאחר לילה של מאבק עם המלאך' רגע שבו הוא מתמודד עם פחד שלא מרפה עד עלות השחר.  מתוך המאמץ הוא מקבל שם חדש, שם שמסמן מעבר.

יעקב, שנאבק על מקומו בעולם, הופך לישראל- אדם שהצליח לעמוד במבחן, להתמודד וביקש ברכה כדי להמשיך.  השם ישראל מבטא יותר מניצחון פיזי. הוא מבטא עמידה ,לא מושלמות,  לא הימנעות ממאבקים,  אלא היכולת להיות בתוך המאבק ולצאת ממנו עם ברכה. זהו שם שמכיל עוצמה וענווה יחד:  עוצמה של מי ש “  - שָׂרִיתָ… וַתּוּכָל”  וענווה של מי שיודע שהכוח איננו עומד בפני עצמו וגם כשאתה נמצא בעמדת יתרון ,עדיין חשוב לראות טוב בהכרה ובברכה.
וזו אולי המתנה הגדולה של הפרשה:  השם  “ישראל ” לא רק שם של אדם,  ולא רק זהות לאומית אלא מסר לחיים  - להתמודד,  לשאת מאבק באומץ , לזכור מאין באנו ולהמשיך קדימה עם ענווה והכרת הטוב".
 
לפני 140 שנה, כשנוסדה עיירתי – מזכרת-בתיה, זיהו את האזור, כנראה בטעות, כעקרון הפלישתית. כעבור שש שנים, לאחר פטירת בתיה, אימו של הברון רוטשילד, הוא ביקר במושבה הצעירה. הברון התקבל במלח ובמים, בשירה וריקודים במרכז המושבה (מול ביתנו) בין בית הכנסת הראשון ובין בית פקיד הברון, ובטוב ליבו אמר :
 
"מתנה טובה הייתה לי בין גנזי. רציתי לתיתה לאנשי ראשון לציון והנני נותן אותה לכם, ומעתה יעקר שם עקרון ויקרא שמכם בישראל – מזכרת-בתיה, על שם אימי בטי".
 
אנשי המושבה המשיכו לקרוא למקום עקרון !
 
האם שינוי השם הביא שינויים נוספים לברכה למושבה ?
אולי כן.
המושבה שהתחילה עם 11 הראשונים, התפתחה וגדלה ומונה היום קרוב ל – 17,000 תושבים. מבית ספר יסודי אחד צמחנו לחמישה בתי ספר יסודיים, שתי חטיבות ביניים ושני בתי"ס תיכוניים הנותנים מענה לאוכלוסיה דתית וחילונית. התכנון הוא להגיע, בעזרת השם, ל – 32,000 תושבים בעשור הקרוב.

שבת שלום