ערב שבת פרשיות ויקהל-פקודי החודש,ס התשפ"ו 2026

שתי הפרשיות שנקרא השבת – ויקהל ופקודי, ממשיכות לעסוק בעניין המשכן וכליו. אלא שהפעם מדובר בביצוע בפועל של העבודות עד השלמת המשכן וכליו.
בנוסף לפרשת השבוע הכפולה, נקרא השבת גם את אחת מ – "ארבע הפרשיות" שקוראים בחודשים אדר וניסן.  השבת היא "שבת מברכים", שבת שלפני ראש חודש, בה נוהגים אחרי הקריאה בתורה לברך את החודש שיתחיל בשבוע זה. השבת, טרם ראש חודש ניסן, קרויה "שבת החודש" ולכבודה קוראים למפטיר את "פרשת החודש" העוסקת בשבת שלפני היציאה ממצרים.

וכך יקראו :
" החודש הזה לכם, ראש חודשים:  ראשון הוא לכם, לחודשי השנה.   ג דברו, אל־כל־עדת ישראל לאמור, בעשור, לחודש הזה:  ויקחו להם, איש שה לבית־אבות--שה לבית. ד ואם־ימעט הבית, מהיות משה--ולקח הוא ושכנו הקרוב אל־ביתו, במכסת נפשות:  איש לפי אוכלו, תכוסו על־השה "…

בציווי לקחת שה לקרבן הפסח, אנחנו מבינים מה צריך לעשות. אבל, מה רוצה האל מעם ישראל בקביעתו :
" החודש הזה לכם, ראש חודשים: ראשון הוא לכם, לחודשי השנה " ?
 בטרם ננסה לפענח מה הייתה "כוונת המשורר", נקדים ונתייחס ללוח השנה ולחיבורו לגרמי השמיים, אבל בסדר הפוך.

שנה בלוח העברי מוגדרת כסיבוב שלם של כדור הארץ סביב השמש.
חודש בלוח העברי הוא מהתגלות הלבנה ועד הסתרתה,  כשראש החודש הוא יום ההתחדשות. אין סנכרון מושלם בין השנה לבין מספר החודשים המגדירים שנה. (12 חדשים לא מגיעים אלא ל - 360 יום )
יום מוגדר כסיבוב של כדור הארץ סביב עצמו, כשהיום מתחיל מהזריחה. אבל אצל היהודים, היום מתחיל מהערב עם צאת הכוכבים ועד הערב הבא.
 
השבוע בן שבעת הימים לא תלוי בגרמי השמים אלא בשבעת ימי בראשית. מה שמביא אותנו לשאול- איזה חודש התחיל ביום הראשון של הבריאה ? על פי המסורת, היום הראשון של הבריאה הוא ראש חודש תשרי.
מכאן ניתן להבין שלכל העולם ראש השנה, שהוא היום הראשון בשבוע, הוא גם היום הראשון של החודש הראשון. אבל "לכם" קרי לבני ישראל שיוצאים ממצרים , לכם יש לוח שנה שונה משאר העולם.

מדוע עם ישראל שונה מכל העמים ?     אולי כי- "אתה בחרתנו מכל העמים" ?
ומדוע ואיך זה בא לידי ביטוי דווקא בלוח השנה ?
" שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה " (  דברים, פרק ט"ז, פסוק א' )
כנראה שרוצה האל לומר לנו שהכל מתחיל מיציאת מצרים, אחרי המכות שהנחית על מצרים של הרשע, הרצח והשיעבוד. כן, כן, גם אז היה שליט מרושע, בעיקר כלפי עם ישראל, אבל גם כלפי העם שלו. גם אז כן עתה, צריך להילחם ברשע ולהשמיד אותו.

חודש האביב הוא חודש ההתחדשות. החודש בו בטבע, אחרי ימים שהאדמה נראית חרבה והעצים הנשירים נראים כאילו הם מתים, פתאום הכל מתעורר לחיים, או כמאמר המשורר שלנו : "הכל חוזר להיות ירוק, גם הלבלוב שהתייבש". העצים מוציאים עלווה ירוקה ויפה. חלקם מקדימים פריחה לעלווה ואצל חלקם הסדר הוא- קודם לבלוב ואחר כך פריחה ומתוך הפרח יעלה הפרי. גם עולם החי יודע לכוון את הבאת הדור הבא לתוך ימי האביב החמימים יותר.
לעם ישראל יש סנכרון עם הטבע. תמיד יש ותהיה התחדשות, גם אחרי ימים קשים. אנחנו עם שזוכר ומזכיר בכל שבת וחג בקידוש - "זכר ליציאת מצרים".

אנחנו עם שגדולי צרינו יודעים להגדיר אותנו:
"עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"  אבל עם שיודע לכרות בריתות עם עמים טובים ולשתף עימם פעולה כדי לנצח את הרוע בעולם.
"עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים"  אבל בידינו לקבוע האם אנחנו יותר מפוזרים ומפורדים או יותר עם אחד ומאוחד שיחד מנצח !