השבת פרשת שופטים, נקרא את הפרשה בבית הכנסת, כהרגלנו בעשרים השנים האחרונות, במקום רפנאל.
פרשת שופטים, כמו בפרשות האחרונות בספר דברים, חוזרת ושונה את אחד הדברים המרכזיים – ירושת ארץ ישראל והתלות שבין הנחלת הארץ לעם ישראל ובין קיום הברית עם האל ללכת בדרכיו ולשמור מצוותיו, חוקיו ומשפטיו.
יש דברים דומים ומקבילים בין כיבוש הארץ והנחלתה לעם ישראל בימים של יהושע בן-נון, לבין החזרה לארץ ישראל במאה וחמישים שנות הציונות והקמת ישובים ומדינה יהודית בארץ ישראל. אבל נראה שלא למדנו מן הכתוב את הדרך הנכונה. כך נכתב בפרשתנו :
" כִּֽי יַכְרִ֞ית יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ אֶת-הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ אֶת-אַרְצָ֑ם וִֽירִשְׁתָּ֕ם וְיָֽשַׁבְתָּ֥ בְעָֽרֵיהֶ֖ם וּבְבָֽתֵּיהֶֽם: " ( יט, א )
סדר הדברים בהנחלת הארץ וירושתה, גם אם זה לא נשמע נעים לאוזן העדינה של אוהבי שונאינו, היא הכרתת יושבי הארץ !!
רוצה לומר שצריך להוציא מהארץ את כל התושבים שאינם נמנים על עם ישראל !!
בניגוד למה שעושים היום בעזה, לא היה צריך להרוס את הבתים. צריך לגרום לתושבים לעזוב את הארץ, בין אם מרצון ובין אם באמצעי שכנוע אחר. את הבתים שלא הורסים, צריך לישב בעולים החדשים ובצעירים המקימים משפחות צעירות חדשות. אפשר לעשות זאת עם חילופי נכסים שהיו של היהודים בארצות ערב משם גורשו היהודים, או נכסי היהודים שגורשו מארצות אירופה ונרצחו בשואה. ואפשר גם לעשות חילופי נכסים עם היהודים הגרים בכל תפוצות תבל.
אבל, לא צריך לרחם על מי שפשע ברצח ואונס יהודים בשמחת תורה ויש להשמידו מעל פני האדמה.
כשבאים לארץ ישראל ויורשים אותה, יש משימות נוספות :
" כִּֽי-תָבֹ֣א אֶל-הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֣בְתָּה בָּ֑הּ וְאָֽמַרְתָּ֗ אָשִׂ֤ימָה עָלַי֙ מֶ֔לֶךְ כְּכָל-הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר סְבִֽיבֹתָֽי: טו שׂוֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֨יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֨יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֨יךָ֙ אִ֣ישׁ נָכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא-אָחִ֖יךָ הֽוּא:טז רַק֘ לֹֽא-יַרְבֶּה-לּ֣וֹ סוּסִים֒ וְלֹֽא-יָשִׁ֤יב אֶת-הָעָם֙ מִצְרַ֔יְמָה לְמַ֖עַן הַרְבּ֣וֹת ס֑וּס וַֽיהֹוָה֙ אָמַ֣ר לָכֶ֔ם לֹ֣א תֹֽסִפ֗וּן לָשׁ֛וּב בַּדֶּ֥רֶךְ הַזֶּ֖ה עֽוֹד: יז וְלֹ֤א יַרְבֶּה-לּוֹ֙ נָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָס֖וּר לְבָב֑וֹ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֹ֥א יַרְבֶּה-לּ֖וֹ מְאֹֽד: יח וְהָיָ֣ה כְשִׁבְתּ֔וֹ עַ֖ל כִּסֵּ֣א מַמְלַכְתּ֑וֹ וְכָ֨תַב ל֜וֹ אֶת-מִשְׁנֵ֨ה הַתּוֹרָ֤ה הַזֹּאת֙ עַל-סֵ֔פֶר מִלִּפְנֵ֖י הַכֹּֽהֲנִ֥ים הַֽלְוִיִּֽם: יט וְהָֽיְתָ֣ה עִמּ֔וֹ וְקָ֥רָא ב֖וֹ כָּל-יְמֵ֣י חַיָּ֑יו לְמַ֣עַן יִלְמַ֗ד לְיִרְאָה֙ אֶת-יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו לִשְׁמֹ֠ר אֶת-כָּל-דִּבְרֵ֞י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את וְאֶת-הַֽחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה לַֽעֲשׂתָֽם: כ לְבִלְתִּ֤י רוּם-לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו וּלְבִלְתִּ֛י ס֥וּר מִן-הַמִּצְוָ֖ה יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַ֩עַן יַֽאֲרִ֨יךְ יָמִ֧ים עַל-מַמְלַכְתּ֛וֹ ה֥וּא וּבָנָ֖יו בְּקֶ֥רֶב יִשְׂרָאֵֽל:" ( יז, יד –כ )
המנהיג הנבחר, ולא חשוב מהי שיטת הממשל, חייב להיות איש צנוע שאינו מתנשא על העם. אסור לו - להרבות נשים ולהבדיל גם לא להרבות סוסים. המנהיג חייב שיהיה לו ספר תורה שהוא צריך לכתוב ולקרוא בו כדי שיזכור את הנדרש ממנו וירכוש את התכונות הללו.
בעת הזו, כשאנחנו שומעים את "הקצינים הלשעברים" תבוסתנים המחלישים את רוח העם והלוחמים, אנחנו מבינים עד כמה חשוב לחזק את ידי הלוחמים היוצאים לקרב.
" כִּֽי-תֵצֵ֨א לַמִּלְחָמָ֜ה עַל-אֹֽיְבֶ֗ךָ וְֽרָאִ֜יתָ ס֤וּס וָרֶ֨כֶב֙ עַ֚ם רַ֣ב מִמְּךָ֔ לֹ֥א תִירָ֖א מֵהֶ֑ם כִּֽי-יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ עִמָּ֔ךְ הַמַּֽעַלְךָ֖ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:ב וְהָיָ֕ה כְּקָֽרָבְכֶ֖ם אֶל-הַמִּלְחָמָ֑ה וְנִגַּ֥שׁ הַכֹּהֵ֖ן וְדִבֶּ֥ר אֶל-הָעָֽם: ג וְאָמַ֤ר אֲלֵהֶם֙ שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל אַתֶּ֨ם קְרֵבִ֥ים הַיּ֛וֹם לַמִּלְחָמָ֖ה עַל-אֹֽיְבֵיכֶ֑ם אַל-יֵרַ֣ךְ לְבַבְכֶ֗ם אַל-תִּֽירְא֧וּ וְאַֽל-תַּחְפְּז֛וּ וְאַל-תַּֽעַרְצ֖וּ מִפְּנֵיהֶֽם: ד כִּ֚י יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם הַֽהֹלֵ֖ךְ עִמָּכֶ֑ם לְהִלָּחֵ֥ם לָכֶ֛ם עִם-אֹֽיְבֵיכֶ֖ם לְהוֹשִׁ֥יעַֽ אֶתְכֶֽם:" ( פרק כ, א-ד)
בטרם היציאה לקרב, אסור שיהיו בין הלוחמים רכרוכיים ומוגי לב. רק אחרי שמשלחים את רכי הלבב חזרה לביתם, רק אז ממנים את המפקדים. וכל כך מדוע ? כדי שיהיה ברור שבקרב מי שצריך להוביל את הלוחמים אל הקרב, אין אנשים שזורעים פחד בלב הלוחמים.
" וְיָֽסְפ֣וּ הַשֹּֽׁטְרִים֘ לְדַבֵּ֣ר אֶל-הָעָם֒ וְאָֽמְר֗וּ מִֽי-הָאִ֤ישׁ הַיָּרֵא֙ וְרַ֣ךְ הַלֵּבָ֔ב יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ וְלֹ֥א יִמַּ֛ס אֶת-לְבַ֥ב אֶחָ֖יו כִּלְבָבֽוֹ: ט וְהָיָ֛ה כְּכַלֹּ֥ת הַשֹּֽׁטְרִ֖ים לְדַבֵּ֣ר אֶל-הָעָ֑ם וּפָֽקְד֛וּ שָׂרֵ֥י צְבָא֖וֹת בְּרֹ֥אשׁ הָעָֽם": (שם , ח-ט )
המלחמה היא לא משאת נפש והחיילים לא ששים אלי קרב "כתחביב". לכן, קודם שפותחים במלחמה, מנסים להגיע לשלום. אבל אם האויב האכזר לא עושה דבר למען השלום אלא יתרה מכך, רוצח ואונס, בוזז ושורף רכוש ובני אדם, אז אין ברירה אלא לצאת למלחמה. כשנכפית עליך מלחמה, העצה היא להטיל מצור על האויב !
מצור פירושו שאין יוצא ואין בא ואין דרכים ומזון "הומניטארי" !
מלחמה היא חיסול האויב "לפי חרב" ולא בסיסמה נבובה של מלחמת "חרבות ברזל" !
"כִּֽי-תִקְרַ֣ב אֶל-עִ֔יר לְהִלָּחֵ֖ם עָלֶ֑יהָ וְקָרָ֥אתָ אֵלֶ֖יהָ לְשָׁלֽוֹם: יא וְהָיָה֙ אִם-שָׁל֣וֹם תַּֽעַנְךָ֔ וּפָֽתְחָ֖ה לָ֑ךְ וְהָיָ֞ה כָּל-הָעָ֣ם הַנִּמְצָא-בָ֗הּ יִהְי֥וּ לְךָ֛ לָמַ֖ס וַֽעֲבָדֽוּךָ: יב וְאִם-לֹ֤א תַשְׁלִים֙ עִמָּ֔ךְ וְעָֽשְׂתָ֥ה עִמְּךָ֖ מִלְחָמָ֑ה וְצַרְתָּ֖ עָלֶֽיהָ: יג וּנְתָנָ֛הּ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בְּיָדֶ֑ךָ וְהִכִּיתָ֥ אֶת-כָּל-זְכוּרָ֖הּ לְפִי-חָֽרֶב:" (כ, י-יג )
מלחמה צריכה להסתיים בכניעה מוחלטת של האויב !
נקווה שמנהיגינו יקראו היטב חזור ושנו את פרשת השבוע ולא יהיה שום הרהור וערעור על הכנעת האויב בכל מקום ושלא יישאר אף לא אחד שיוכל לשוב ולאיים על חיינו כאן בארץ אבותינו – ארץ ישראל.
