פרשת בראשית התשפ"ז 2026


ושוב מתחילים מבראשית...
לאורך השנים עסקנו בנפלאות הבריאה. הפעם ננסה להבין שני סיפורים בתחילת החיים של האנשים הראשונים בעולם, שלא ממש ברור מדוע באו לעולם.
הסיפור הראשון הוא סיפור ההוראה הראשונה של הבורא לברואיו :
"וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים, גַּן־בְּעֵדֶן--מִקֶּדֶם; וַיָּשֶׂם שָׁם, אֶת־הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר.   ט וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים, מִן־הָאֲדָמָה, כָּל־עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל--וְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע.
... וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים, עַל־הָאָדָם לֵאמֹר:  מִכֹּל עֵץ־הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל .  יז וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ:  כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת.
מה מצא הבורא צורך לברוא "עץ דעת טוב ורע" ? ומה מצא לומר לאדם "לא תאכל ממנו " ? ואם תאכל ממנו מוֹת תָּמוּת !
וכי רצה הבורא שברואיו יהיו חסרי יכולת להבדיל בין טוב לרע ?!
הבורא הבדיל בין אור לחושך והבדיל בין היום ובין הלילה, והבדיל גם בין השמים לארץ,       והבדיל בין הים ליבשה, והבדיל בין היום השביעי לששת ימי המעשה ! אז כיצד היה צריך להתנהל עולם בו לא יודעים להבדיל בין טוב לרע ?
ומה בא ללמד אותנו הסיפור על המפגש של האישה עם הנחש ?
 "וְהַנָּחָשׁ, הָיָה עָרוּם, מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים; וַיֹּאמֶר, אֶל־הָאִשָּׁה, אַף כִּי־אָמַר אֱלֹהִים, לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן.   ב וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה, אֶל־הַנָּחָשׁ:  מִפְּרִי עֵץ־הַגָּן, נֹאכֵל .  ג וּמִפְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ־הַגָּן--אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ:  פֶּן־תְּמֻתוּן.   ד וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ, אֶל־הָאִשָּׁה:  לֹא־מוֹת, תְּמֻתוּן .  ה כִּי, יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע .  ו וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה־הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם־לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל.   ז וַתִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ, כִּי עֵירֻמִּם הֵם; וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת.   ח וַיִּשְׁמְעוּ אֶת־קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים, מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן--לְרוּחַ הַיּוֹם; וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים, בְּתוֹךְ, עֵץ הַגָּן .  ט וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים, אֶל־הָאָדָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, אַיֶּכָּה.   י וַיֹּאמֶר, אֶת־קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן; וָאִירָא כִּי־עֵירֹם אָנֹכִי, וָאֵחָבֵא .  יא וַיֹּאמֶר--מִי הִגִּיד לְךָ, כִּי עֵירֹם אָתָּה; הֲמִן־הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל־מִמֶּנּוּ  אָכָלְתָּ .  יב וַיֹּאמֶר, הָאָדָם:  הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, הִוא נָתְנָה־לִּי מִן־הָעֵץ וָאֹכֵל."
מהתבוננות בסיפור הזה, ראשית נראה שזה סיפור אחד הנועד לערוך ניסויים באדם ואחר כך,כפי שנראה בסיפור קין והבל, גם ניסויים בבני אדם .
הניסוי הראשון בוחן את יכולת האדם ואשתו לעמוד בפיתויים שהעולם יכול לזמן להם. האישה רואה " כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה־הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל".
ניתן להבין שהאישה רואה "כִי תַאֲוָה־הוּא לָעֵינַיִם". אבל כיצד היא רואה " שטוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל"? איך היא מבינה ש – "נֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל" ?
אין זה אלא שהתאווה משבשת את דעתה, והיא וגם האיש שלה, מתפתים להקשיב לברייה הערומה – לנחש, ולא לזכור מה אמר הבורא – לא לאכול ! הניסוי נכשל. מעתה יצטרכו הנבראים הנבונים לבחור בעצמם בין טוב לרע ולשאת באחריות למעשיהם.
הסיפור השני, דן גם הוא באחריות של בני האדם למעשיהם. אבל לפני כן קוריוז קטן
 או שלא:
"וְהָאָדָם, יָדַע אֶת־חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת־קַיִן, וַתֹּאמֶר, קָנִיתִי אִישׁ אֶת־יְהוָה .  ב וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, אֶת־אָחִיו אֶת־הָבֶל; וַיְהִי־הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן, הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה." 
היום לחיבור בין גבר לאישה יש כל מיני מונחים, אבל כמעט אין מי שמשתמש במונח המקורי. היום אומרים "תעשה לי ילד", "תשמיש המיטה", "אני רוצה לשכב איתך" ועוד... אבל לא משתמשים במונח "אני רוצה לדעת אותך". מה רוצה המונח "ידע" ללמד אותנו ? האם יש לזה קשר לאכילה מעץ הדעת ?
פרי הידיעה של האדם את אשתו מביאה לעולם הריון אחד שממנו באים לעולם שני ילדים. לראשון היא נותנת שם "וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת־קַיִן" והיא אומרת : " קָנִיתִי אִישׁ אֶת־יְהוָה" . בניגוד למקובל כי חוה מסבירה את השם קין, אני לא רואה שום קשר בין השם קין לבין, לכאורה, מדרש השם. לשיטתי " קָנִיתִי אִישׁ אֶת־יְהוָה", הכוונה היא לאדם הראשון שיחד עימו ועם הבורא שלושתם הביאו לעולם את קין וגם את הבל, שהיו תאומים.
כנראה שלא היה שום דבר חשוב ומעניין בחייהם של שני הילדים הראשונים של העולם, עד שהם התחילו לריב. לא ברור מדוע קין בוחר לעבוד את האדמה המקוללת " בזעת אפיך תוכל לחם" כפי שקולל בה אביו, אדם. אז מעבודת  הפרך, קין מחליט להביא מנחה לאל.
" ... וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה--לַיהוָה.   ד וְהֶבֶל הֵבִיא גַם־הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע יְהוָה, אֶל־הֶבֶל וְאֶל־מִנְחָתוֹ.   ה וְאֶל־קַיִן וְאֶל־מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו. 
מי ביקש ממך מנחה ואיך אתה קין יודע , מה צריך שיהיה במנחה ? ואותו הדבר אצל הבל שהביא : "גַם־הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן"   וַיִּשַׁע יְהוָה, אֶל־הֶבֶל וְאֶל־מִנְחָתוֹ.
איך יודעים כיצד האל שעה או לא שעה למנחה ? לא כתוב. אבל כתוב ש-קין הוא הבן שהאל מוצא לנכון לדבר איתו :
" ... וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל־קָיִן:  לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ.   ז הֲלוֹא אִם־תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל־בּוֹ.   
מה בעצם האל אומר לקין ? הוא מזהיר את קין שהוא צריך למשול בפיתויים ובתאוות, אחרת החטאים נמצאים ממש לפתחך, קרובים מאוד ומפתים מאוד.
ולפתע, מספרים לנו על שיחה חד צדדית בין קין לאחיו הבל המסתיימת ברצח הראשון עלי אדמות :
ח וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל־הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל־הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ .  ט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־קַיִן, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ; וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי. 
קין מתגלה כמו הוריו, כחסר אחריות, כמי שלא מודה בטעות שעשה :
י. וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן־הָאֲדָמָה.   יא וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת־פִּיהָ, לָקַחַת אֶת־דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ .  יב כִּי תַעֲבֹד אֶת־הָאֲדָמָה, לֹא־תֹסֵף תֵּת־כֹּחָהּ לָךְ; נָע וָנָד, תִּהְיֶה בָאָרֶץ. 
 
רק אחרי שקין מקבל את עונש הגלות, כמו הוריו ששולחו מגן עדן, הוא מבין ומודה באשמה:
 יג וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל־יְהוָה:  גָּדוֹל עֲוֺנִי, מִנְּשֹׂא.   יד הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּמִפָּנֶיךָ, אֶסָּתֵר; וְהָיִיתִי נָע וָנָד, בָּאָרֶץ, וְהָיָה כָל־מֹצְאִי, יַהַרְגֵנִי."
                                         
מאז הגירוש מגן עדן והגירוש מעבודת האדמה כדי להיות נע ונד, אפשר להבין שהעונש החמור הוא היציאה לגלות. קל מאוד לעשות טעויות ולהישלח לגלות, אבל קשה הרבה יותר לצאת מהגלות ולשוב לארץ חמדת אבות .
עדיף תמיד לבחור בדרך הטוב ולהימנע מהחטאים, מאשר לנסות אחר כך לשוב חזרה.