פרשת ויצא מתחילה ביציאתו של יעקב מארץ כנען ומסתיימת ביציאתו מחרן, חזרה לארץ כנען. האל מזכיר ליעקב שהוא זה שהתגלה אליו בבית אל והוא זה שמורה לו עכשיו לשוב לארץ כנען.
יש להתחשב בדעת הנשים. את היציאה מארץ כנען יעקב עושה על דעת רבקה אימו וקצת גם על דעת אביו. את היציאה מחרן הוא עושה על דעת נשותיו החוקיות רחל ולאה. אז זה הזמן לבחון כיצד התנהלו החיים בבית משפחת יעקב, בטרם יוחלף שמו לישראל.
הראשונה ממשפחתו שהוא פוגש היא רחל היפה, השובה את ליבו. עד כמה שוויה רב בעיניו, אנו מבינים מתוך הסכמתו לעבוד תמורתה – שבע שנים !
אבל מדוע בכלל לשלם ועוד שבע שנות עבודה ? וכי אליעזר שילם עבור רבקה ?
אולי היה זה תרוץ של יעקב לשהות בחרן תקופה ארוכה יותר, כדי לשכך את זעמו של עשו. בכל מקרה, המעשה הזה של יעקב מפיל אותו לזרועותיו של לבן. היינו מצפים שבהתחייבות של יעקב לעבוד שבע שנים הוא יקבל את רחל מיד. אלא שלא רק שהוא לא מקבל את רחל אלא רק אחרי שתמו שבע השנים, בסוף, הוא מגלה שקיבל את לאה במקום רחל !
סביר להניח שאם יעקב לא היה משדר חולשה בהצעתו לעבוד שבע שנים, לבן לא היה מעז לרמות אותו. לפחות אחרי הרמאות ואחרי הדרישה לעבוד עוד שבע שנים עבור רחל, הפעם הוא מקבל את רחל מיד :
אז כיצד מתנהל בית שמתחיל מרמאות, מאהבה, שינאה וקנאה, הדרים יחד בשני אהלים של משפחה אחת ?
לפני כן, אולי יש מקום לשאול מה ראו חז"לינו צורך להמציא את המדרש על דבר הסימנים, עליהם כביכול סיכמו יעקב ורחל, שאותם העבירה רחל ללאה? לכאורה, רצו להראות את טוב ליבה של רחל כדי לא לבייש את אחותה הגדולה. אבל מה עם לא לבייש ולרמות את יעקב ? ובכלל, כיצד לא ידע יעקב להבחין בין רחל ללאה ?
המדרש הזה שהפך כמעט כאילו נכתב בתורה, לא היה ולא נברא. יעקב, כך על פי הכתוב, ממשיך לאהוב את רחל ולא את לאה המרגישה שנואה על יעקב.
איך מתנהלים כשיש לך במשך למעלה מחמש שנים, באוהל אחד, אישה מאוד יפה ואהובה אבל עקרה. ובאוהל נוסף, אישה שמרגישה שנואה, עם ארבעה בנים בגילאים שנה עד ארבע שנים ? לא ברור במערכת הזו, מצבה של איזו מהאחיות טוב יותר. להיות אם הבנים אבל לא אהובה ולא שמחה, או להיות ללא צאצאים אבל להיות נאהבת על בן זוגך.
המצב הטעון הזה בבית יעקב מביא לשני מעשים לא הגיוניים ולא נחוצים של הכנסת שתי נשים נוספות למיטתו של יעקב, ולהולדת צאצאים נוספים ליעקב, עד שבסוף רחל הרה ויולדת בן. רחל מסכמת את כל המהלך הזה בקריאת שמו של הנולד יוסף :
רחל מסכמת את חרפת העבר וממשיכה לבקש מהאל שיוסיף לה בן נוסף מכאן ולהבא.
לא נכנס לנושא עתה, אבל העתיד מוכיח את שלא היה צורך בשבטים בני השפחות, ואפשר לומר שהיו מיותרים. ראו בברכות של יעקב לבניו בטרם מותו. ראו את הברכות של משה בטרם מותו. ראו גם את הברכות והקללות על הר גריזים ועל הר עיבל וראו מי נותר עד ימינו מתוך שנים עשר השבטים.
מאז תקנת רבינו גרשום לא נוהגים לקחת יותר מאישה אחת. צריכים להשמיע קול רם, כפי שעשתה איילה חסון לאחרונה, נגד ריבוי נשים גם בחברה הערבית החיה בתוכנו.