תאריך ושעה
 


מונה:


פרשת ויצא התשפז 2026
 
פרשת ויצא מתחילה ביציאתו של יעקב מארץ כנען ומסתיימת ביציאתו מחרן, חזרה לארץ כנען. האל מזכיר ליעקב שהוא זה שהתגלה אליו בבית אל והוא זה שמורה לו עכשיו לשוב לארץ כנען.
 
" אָנֹכִי הָאֵל, בֵּית־אֵל, אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה, אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר; עַתָּה, קוּם צֵא מִן־הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְשׁוּב, אֶל־אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ.  ..
 
 יד וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה, וַתֹּאמַרְנָה לוֹ:  הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה, בְּבֵית אָבִינוּ.   טו הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ, כִּי מְכָרָנוּ; וַיֹּאכַל גַּם־אָכוֹל, אֶת־כַּסְפֵּנוּ .  טז כִּי כָל־הָעֹשֶׁר, אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ--לָנוּ הוּא, וּלְבָנֵינוּ; וְעַתָּה, כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ-עֲשֵׂה".
 
כשיעקב מספר לנשותיו רחל ולאה את אשר אמר לו האל, הן מהדהדות באוזניו את דבר האל לאברהם :

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע".   (בראשית כא יב)

 
יש להתחשב בדעת הנשים. את היציאה מארץ כנען יעקב עושה על דעת רבקה אימו וקצת גם על דעת אביו. את היציאה מחרן הוא עושה על דעת נשותיו החוקיות רחל ולאה. אז זה הזמן לבחון כיצד התנהלו החיים בבית משפחת יעקב, בטרם יוחלף שמו לישראל.
 
הראשונה ממשפחתו שהוא פוגש היא רחל היפה, השובה את ליבו. עד כמה שוויה רב בעיניו, אנו מבינים מתוך הסכמתו לעבוד תמורתה – שבע שנים !
 
"וַיֶּֽאֱהַ֥ב יַֽעֲקֹ֖ב אֶת־רָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר אֶֽעֱבָדְךָ֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים בְּרָחֵ֥ל בִּתְּךָ֖ הַקְּטַנָּֽה:"
 
 אבל מדוע בכלל לשלם ועוד שבע שנות עבודה ? וכי אליעזר שילם עבור רבקה ?
אולי היה זה תרוץ של יעקב לשהות בחרן תקופה ארוכה יותר, כדי לשכך את זעמו של עשו. בכל מקרה, המעשה הזה של יעקב מפיל אותו לזרועותיו של לבן. היינו מצפים שבהתחייבות של יעקב לעבוד שבע שנים הוא יקבל את רחל מיד. אלא שלא רק שהוא לא מקבל את רחל אלא רק אחרי שתמו שבע השנים, בסוף, הוא מגלה שקיבל את לאה במקום רחל !
 
סביר להניח שאם יעקב לא היה משדר חולשה בהצעתו לעבוד שבע שנים, לבן לא היה מעז לרמות אותו. לפחות אחרי הרמאות ואחרי הדרישה לעבוד עוד שבע שנים עבור רחל, הפעם הוא מקבל את רחל מיד :
 
מַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וְנִתְּנָ֨ה לְךָ֜ גַּם־אֶת־זֹ֗את בַּֽעֲבֹדָה֙ אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲבֹ֣ד עִמָּדִ֔י ע֖וֹד שֶֽׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת:
כח וַיַּ֤עַשׂ יַֽעֲקֹב֙ כֵּ֔ן וַיְמַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וַיִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־רָחֵ֥ל בִּתּ֖וֹ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה:
כט וַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לְרָחֵ֣ל בִּתּ֔וֹ אֶת־בִּלְהָ֖ה שִׁפְחָת֑וֹ לָ֖הּ לְשִׁפְחָֽה:
ל וַיָּבֹא֙ גַּ֣ם אֶל־רָחֵ֔ל וַיֶּֽאֱהַ֥ב גַּם־אֶת־רָחֵ֖ל מִלֵּאָ֑ה וַיַּֽעֲבֹ֣ד עִמּ֔וֹ ע֖וֹד שֶֽׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת:
 
 
אז כיצד מתנהל בית שמתחיל מרמאות, מאהבה, שינאה וקנאה, הדרים יחד בשני אהלים של משפחה אחת ? 
לפני כן, אולי יש מקום לשאול מה ראו חז"לינו צורך להמציא את המדרש על דבר הסימנים, עליהם כביכול סיכמו יעקב ורחל, שאותם העבירה רחל ללאה? לכאורה, רצו להראות את טוב ליבה של רחל כדי לא לבייש את אחותה הגדולה. אבל מה עם לא לבייש ולרמות את יעקב ? ובכלל, כיצד לא ידע יעקב להבחין בין רחל ללאה ?
המדרש הזה שהפך כמעט כאילו נכתב בתורה, לא היה ולא נברא. יעקב, כך על פי הכתוב, ממשיך לאהוב את רחל ולא את לאה המרגישה שנואה על יעקב.
 
וַיַּ֤רְא יְהֹוָה֙ כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה לֵאָ֔ה וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָ֑הּ וְרָחֵ֖ל עֲקָרָֽה:
"לב וַתַּ֤הַר לֵאָה֙ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ רְאוּבֵ֑ן כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה כִּֽי־רָאָ֤ה יְהֹוָה֙ בְּעָנְיִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה יֶֽאֱהָבַ֥נִי אִישִֽׁי:
לג וַתַּ֣הַר עוֹד֘ וַתֵּ֣לֶד בֵּן֒ וַתֹּ֗אמֶר כִּֽי־שָׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה אָנֹ֔כִי וַיִּתֶּן־לִ֖י גַּם־אֶת־זֶ֑ה וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ שִׁמְעֽוֹן:
לד וַתַּ֣הַר עוֹד֘ וַתֵּ֣לֶד בֵּן֒ וַתֹּ֗אמֶר עַתָּ֤ה הַפַּ֨עַם֙ יִלָּוֶ֤ה אִישִׁי֙ אֵלַ֔י כִּֽי־יָלַ֥דְתִּי ל֖וֹ שְׁלשָׁ֣ה בָנִ֑ים עַל־כֵּ֥ן קָֽרָא־שְׁמ֖וֹ לֵוִֽי:
לה וַתַּ֨הַר ע֜וֹד וַתֵּ֣לֶד בֵּ֗ן וַתֹּ֨אמֶר֙ הַפַּ֨עַם֙ אוֹדֶ֣ה אֶת־יְהֹוָ֔ה עַל־כֵּ֛ן קָֽרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ יְהוּדָ֑ה וַתַּֽעֲמֹ֖ד מִלֶּֽדֶת:"
 
 
איך מתנהלים כשיש לך במשך למעלה מחמש שנים, באוהל אחד, אישה מאוד יפה ואהובה אבל עקרה. ובאוהל נוסף, אישה שמרגישה שנואה, עם ארבעה בנים בגילאים שנה עד ארבע שנים ?  לא ברור במערכת הזו, מצבה של איזו מהאחיות טוב יותר. להיות אם הבנים אבל לא אהובה ולא שמחה, או להיות ללא צאצאים אבל להיות נאהבת על בן זוגך.
 
מרוב קנאה בלאה – רחל, אם הבנים, באה בדרישה ליעקב :  "וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּֽאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶל־יַֽעֲקֹב֙ הָֽבָה־לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם־אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי:"
 
יעקב שלא ממש יודע מה לעשות במצב הזה, מגיב בצורה שלימים הפרשנים יבקרו אותו ויאמרו עליו "וכי ככה עונים את העקרות" ?
 
"וַיִּֽחַר־אַ֥ף יַֽעֲקֹ֖ב בְּרָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר הֲתַ֤חַת אֱלֹהִים֙ אָנֹ֔כִי אֲשֶׁר־מָנַ֥ע מִמֵּ֖ךְ פְּרִי־בָֽטֶן:"
 
המצב הטעון הזה בבית יעקב מביא לשני מעשים לא הגיוניים ולא נחוצים של הכנסת שתי נשים נוספות למיטתו של יעקב, ולהולדת צאצאים נוספים ליעקב, עד שבסוף רחל הרה ויולדת בן. רחל מסכמת את כל המהלך הזה בקריאת שמו של הנולד יוסף :
 
וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת־רָחֵ֑ל וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלֶ֨יהָ֙ אֱלֹהִ֔ים וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָֽהּ:
כג. וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֹּ֕אמֶר אָסַ֥ף אֱלֹהִ֖ים אֶת־חֶרְפָּתִֽי:
כד. וַתִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמ֛וֹ יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר יֹסֵ֧ף יְהֹוָ֛ה לִ֖י בֵּ֥ן אַחֵֽר:
 
 
רחל מסכמת את חרפת העבר וממשיכה לבקש מהאל שיוסיף לה בן נוסף מכאן ולהבא.
 
לא נכנס לנושא עתה, אבל העתיד מוכיח את שלא היה צורך בשבטים בני השפחות, ואפשר לומר שהיו מיותרים. ראו בברכות של יעקב לבניו בטרם מותו. ראו את הברכות של משה בטרם מותו.  ראו גם את הברכות והקללות על הר גריזים ועל הר עיבל וראו מי נותר עד ימינו מתוך שנים עשר השבטים.
 
מאז תקנת רבינו גרשום לא נוהגים לקחת יותר מאישה אחת. צריכים להשמיע קול רם, כפי שעשתה איילה חסון לאחרונה, נגד ריבוי נשים גם בחברה הערבית החיה בתוכנו.
 
שנשכיל לצאת ולבוא בתבונה, מכל מקום ולכל מקום
 
ובע"ה, המקום יהיה תמיד בעזרנו !
 



לייבסיטי - בניית אתרים