פרשת השבוע, פרשת ויגש, מזמנת לנו מפגש פנים אל פנים בין שתי הדמויות שבעתיד יהיו אחראיות להנהגת עם ישראל, אבל גם לפיצול עם ישראל לשתי ממלכות - ישראל ויהודה.
כעת, משני עברי המתרס ניצבים יוסף ויהודה.
השאלה היא - מה כל אחד מהם ידע על סיפורו של האחר ומה כל אחד דמיין ויצק לסיפור מתוך דמיונו ?
נזכיר שבמפגש האחרון ביניהם, ליד הבור בדותן, יהודה שהוא הבן והאח הרביעי, הוא זה שניהל את אירוע מכירת יוסף.
על גילו של יוסף בן רחל בעת ההיא, מספרת התורה שהוא היה בן 17 שנה. האחים הגדולים של יוסף,  בני לאה, היו בוגרים מיוסף ב-כחמש שנים בממוצע. בגילאים הללו זה פער די משמעותי. בעת ההיא ידוע גם על חלומותיו של יוסף, שלא תרמו יותר מדי לאחווה המשפחתית. מה גם שיעקב, אוהב אותו יותר מאשר את אחיו ולא מסתיר זאת כשהוא תופר ליוסף כתונת פסים. 
"וְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת-יוֹסֵף֙ מִכָּל-בָּנָ֔יו כִּֽי-בֶן-זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים:"
במצב הזה, מעניין מה חשב לעצמו אבינו ישראל-יעקב שיקרה, כששלח את הנער יוסף "לראות את שלום אחיו בשכם" ? כמעט מכל היבט זה היה די חוסר אחריות.
" וַיֹּ֨אמֶר יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל-יוֹסֵ֗ף הֲל֤וֹא אַחֶ֨יךָ֙ רֹעִ֣ים בִּשְׁכֶ֔ם לְכָ֖ה וְאֶשְׁלָֽחֲךָ֣ אֲלֵיהֶ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ הִנֵּֽנִי:  יד  וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ לֶךְ-נָ֨א רְאֵ֜ה אֶת-שְׁל֤וֹם אַחֶ֨יךָ֙ וְאֶת-שְׁל֣וֹם הַצֹּ֔אן וַֽהֲשִׁבֵ֖נִי דָּבָ֑ר וַיִּשְׁלָחֵ֨הוּ֙ מֵעֵ֣מֶק חֶבְר֔וֹן וַיָּבֹ֖א שְׁכֶֽמָה:"
עתה, כשיהודה ניגש ומתקרב אל השליט, מה הדבר האחרון שיהודה, האח המנהיג, יודע על יוסף ?
" וַיֹּ֥אמֶר יְהוּדָ֖ה אֶל-אֶחָ֑יו מַה-בֶּ֗צַע כִּ֤י נַֽהֲרֹג֙ אֶת-אָחִ֔ינוּ וְכִסִּ֖ינוּ אֶת-דָּמֽוֹ:   כז  לְכ֞וּ וְנִמְכְּרֶ֣נּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִ֗ים וְיָדֵ֨נוּ֙ אַל-תְּהִי-ב֔וֹ כִּֽי-אָחִ֥ינוּ בְשָׂרֵ֖נוּ ה֑וּא וַֽיִּשְׁמְע֖וּ אֶחָֽיו :  כח  וַיַּֽעַבְרוּ֩ אֲנָשִׁ֨ים מִדְיָנִ֜ים סֹֽחֲרִ֗ים וַֽיִּמְשְׁכוּ֙ וַיַּֽעֲל֤וּ אֶת-יוֹסֵף֙ מִן-הַבּ֔וֹר וַיִּמְכְּר֧וּ אֶת-יוֹסֵ֛ף לַיִּשְׁמְעֵאלִ֖ים בְּעֶשְׂרִ֣ים כָּ֑סֶף וַיָּבִ֥יאוּ אֶת-יוֹסֵ֖ף מִצְרָֽיְמָה:"
יהודה הוא זה שהציע למכור את יוסף. כתוצאה מכך :
" יוֹסֵ֖ף הוּרַ֣ד מִצְרָ֑יְמָה"
יותר מכך, ולמרות שיהודה אחראי למכירת יוסף, בעת הזו יהודה לא יודע מה עלה בגורלו של יוסף אחיו הצעיר. נזכיר גם שבעת מכירת יוסף, יהודה לא מספר לישראל אביו מה קרה ליוסף. יהודה מייצר מצג שווא שאותו מתרגם יעקב לאסון שקורה באשמת חית טרף:
" וַֽיְשַׁלְּח֞וּ אֶת-כְּתֹ֣נֶת הַפַּסִּ֗ים וַיָּבִ֨יאוּ֙ אֶל-אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּֽאמְר֖וּ זֹ֣את מָצָ֑אנוּ הַכֶּר-נָ֞א הַכְּתֹ֧נֶת בִּנְךָ֛ הִ֖וא אִם-לֹֽא: לג  וַיַּכִּירָ֤הּ וַיֹּ֨אמֶר֙ כְּתֹ֣נֶת בְּנִ֔י חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ טָרֹ֥ף טֹרַ֖ף יוֹסֵֽף:"
בני ישראל רואים את אביהם במשך למעלה מעשרים שנה באבלו על היעלמות יוסף, אבל הם לא מעיזים לגלות לו את האמת ! הם לא ממש "משקרים", הם רק לא מגלים את האמת ולא מנסים לעורר תקווה.  הם משחקים את המנחמים וממשיכים עם מצג השווא שיוצר את השקר הגדול !
" וַיָּקֻ֩מוּ֩ כָל-בָּנָ֨יו וְכָל-בְּנֹתָ֜יו לְנַֽחֲמ֗וֹ וַיְמָאֵן֙ לְהִתְנַחֵ֔ם וַיֹּ֕אמֶר כִּֽי-אֵרֵ֧ד אֶל-בְּנִ֛י אָבֵ֖ל שְׁאֹ֑לָה וַיֵּ֥בְךְּ אֹת֖וֹ אָבִֽיו:"
ישראל חי כעשרים שנה ומספר לעצמו ולבני משפחתו  סיפור ולפיו יוסף נטרף.
ליעקב ובניו אין מושג על העובר על יוסף. הם לא יודעים שנמכר לעבד ולא יודעים שנשלח לכלא על פי עלילת אשת פוטיפר על לא עוול בכפו.
" וַיִּקַּח֩ אֲדֹנֵ֨י יוֹסֵ֜ף אֹת֗וֹ וַֽיִּתְּנֵ֨הוּ֙ אֶל-בֵּ֣ית הַסֹּ֔הַר מְק֕וֹם אֲשֶׁר  אֲסִירֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ אֲסוּרִ֑ים וַֽיְהִי-שָׁ֖ם בְּבֵ֥ית הַסֹּֽהַר:"
 הם גם לא יודעים שהוא עלה לגדולה ומושל בכל מצרים :
"וַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל-יוֹסֵ֔ף אַֽחֲרֵ֨י הוֹדִ֧יעַ אֱלֹהִ֛ים אֽוֹתְךָ֖ אֶת-כָּל-זֹ֑את אֵין-נָב֥וֹן וְחָכָ֖ם כָּמֽוֹךָ:  מ  אַתָּה֙ תִּֽהְיֶ֣ה עַל-בֵּיתִ֔י וְעַל-פִּ֖יךָ יִשַּׁ֣ק כָּל-עַמִּ֑י רַ֥ק הַכִּסֵּ֖א אֶגְדַּ֥ל מִמֶּֽךָּ:"
ומה יודע יוסף, מה הוא יכול לדמיין שקרה בארץ כנען אחרי מכירתו ?
יוסף לא יודע על קשר השתיקה וההסתרה של אחיו מפני אביהם של מכירתו על ידיהם. יתרה מכך, עצם העניין שאף אחד לא מחפש אותו, כולל יעקב אביו, יכולה לגרום ליוסף לחשוב שאולי גם יעקב היה בסוד הקנוניה שגרמה למכירתו. הרי יעקב הוא זה ששלח את יוסף לשכם "לראות את שלומם".
אפשרות כזו יכולה להסביר מדוע יוסף, גם אחרי שמונה למשנה למלך, לא עושה דבר כדי להתקשר או לחפש את אביו ואחיו. יוסף לא יודע מה יעקב יודע ומדוע הוא לא מחפש אותו.
המפגש בין יוסף לאחיו מתחיל למלא ליוסף את החוסרים בתמונה הכוללת של הסיפור :
"וַיַּ֥רְא יוֹסֵ֛ף אֶת-אֶחָ֖יו וַיַּכִּרֵ֑ם וַיִּתְנַכֵּ֨ר אֲלֵיהֶ֜ם וַיְדַבֵּ֧ר אִתָּ֣ם קָשׁ֗וֹת וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מֵאַ֣יִן בָּאתֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵאֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִשְׁבָּר-אֹֽכֶל :  ח  וַיַּכֵּ֥ר יוֹסֵ֖ף אֶת-אֶחָ֑יו וְהֵ֖ם לֹ֥א הִכִּרֻֽהוּ:   ט  וַיִּזְכֹּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת הַֽחֲלֹמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר חָלַ֖ם לָהֶ֑ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מְרַגְּלִ֣ים אַתֶּ֔ם לִרְא֛וֹת אֶת-עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶֽם:   י  וַיֹּֽאמְר֥וּ אֵלָ֖יו לֹ֣א אֲדֹנִ֑י וַֽעֲבָדֶ֥יךָ בָּ֖אוּ לִשְׁבָּר-אֹֽכֶל:  יא  כֻּלָּ֕נוּ בְּנֵ֥י אִישׁ-אֶחָ֖ד נָ֑חְנוּ כֵּנִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ לֹֽא-הָי֥וּ עֲבָדֶ֖יךָ מְרַגְּלִֽים :  יב  וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵהֶ֑ם לֹ֕א כִּֽי-עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶ֥ם לִרְאֽוֹת:   יג  וַיֹּֽאמְר֗וּ שְׁנֵי֣ם עָשָׂר֩ עֲבָדֶ֨יךָ אַחִ֧ים | אֲנַ֛חְנוּ בְּנֵ֥י אִישׁ-אֶחָ֖ד בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְהִנֵּ֨ה הַקָּטֹ֤ן אֶת-אָבִ֨ינוּ֙ הַיּ֔וֹם וְהָֽאֶחָ֖ד אֵינֶֽנּוּ :  יד  וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם יוֹסֵ֑ף ה֗וּא אֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֧רְתִּי אֲלֵכֶ֛ם לֵאמֹ֖ר מְרַגְּלִ֥ים אַתֶּֽם:   טו  בְּזֹ֖את תִּבָּחֵ֑נוּ חֵ֤י פַרְעֹה֙ אִם-תֵּֽצְא֣וּ מִזֶּ֔ה כִּ֧י אִם-בְּב֛וֹא אֲחִיכֶ֥ם הַקָּטֹ֖ן הֵֽנָּה:   טז   שִׁלְח֨וּ מִכֶּ֣ם אֶחָד֘ וְיִקַּ֣ח אֶת-אֲחִיכֶם֒ וְאַתֶּם֙ הֵאָ֣סְר֔וּ וְיִֽבָּֽחֲנוּ֙ דִּבְרֵיכֶ֔ם הַֽאֱמֶ֖ת אִתְּכֶ֑ם וְאִם-לֹ֕א חֵ֣י פַרְעֹ֔ה כִּ֥י מְרַגְּלִ֖ים אַתֶּֽם:   יז  וַיֶּֽאֱסֹ֥ף אֹתָ֛ם אֶל-מִשְׁמָ֖ר שְׁל֥שֶׁת יָמִֽים:  יח  וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֤ם יוֹסֵף֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֔י זֹ֥את עֲשׂ֖וּ וִֽחְי֑וּ אֶת-הָֽאֱלֹהִ֖ים אֲנִ֥י יָרֵֽא:"
נזכור שבעת הגעת אחי יוסף למצרים, יוסף, שאותו הם ראו לאחרונה כשהיה בן 17 שנה, הוא עכשיו איש בן שלושים ותשע.
כשעמד בפני פרעה ופתר את חלומותיו, היה יוסף בגיל שלושים שנה.
"וְיוֹסֵף֙ בֶּן-שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעָמְד֕וֹ לִפְנֵ֖י פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ-מִצְרָ֑יִם וַיֵּצֵ֤א יוֹסֵף֙ מִלִּפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיַּֽעֲבֹ֖ר בְּכָל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:"
מפתרון החלום חלפו שבע שנות שובע ושנתיים רעב.  בסה"כ, במפגש של יוסף עם אחיו, יוסף הוא בן שלושים ותשע שנים. בזמן שעבר מהמכירה ועד המפגש עם יוסף, כל אחד מהאחים הקים משפחה והוליד צאצאים, עד שבירידה מצרימה מנתה משפחת יעקב ובניו שבעים נפש. נראה שכל אחד היה עסוק בענייניו ולא כל כך במחשבה על האח שנמכר.
עכשיו, כשהאחים נאלצים לרדת מצרימה, עולה וצף מעשה המכירה של יוסף :
"וַיֹּֽאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל-אָחִ֗יו אֲבָל֘ אֲשֵׁמִ֣ים | אֲנַ֘חְנוּ֘ עַל-אָחִ֒ינוּ֒ אֲשֶׁ֨ר רָאִ֜ינוּ צָרַ֥ת נַפְשׁ֛וֹ בְּהִתְחַֽנְנ֥וֹ אֵלֵ֖ינוּ וְלֹ֣א שָׁמָ֑עְנוּ עַל-כֵּן֙ בָּ֣אָה אֵלֵ֔ינוּ הַצָּרָ֖ה הַזֹּֽאת:  כב  וַיַּ֩עַן֩ רְאוּבֵ֨ן אֹתָ֜ם לֵאמֹ֗ר הֲלוֹא֩ אָמַ֨רְתִּי אֲלֵיכֶ֧ם | לֵאמֹ֛ר אַל-תֶּֽחֶטְא֥וּ בַיֶּ֖לֶד וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וְגַם-דָּמ֖וֹ הִנֵּ֥ה נִדְרָֽשׁ:  כג  וְהֵם֙ לֹ֣א יָֽדְע֔וּ כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ יוֹסֵ֑ף כִּ֥י הַמֵּלִ֖יץ בֵּֽינֹתָֽם: "
יוסף מתוודע לראשונה, שהאחים מכים על חטא "אֲבָל֘ אֲשֵׁמִ֣ים | אֲנַ֘חְנוּ֘ עַל-אָחִ֒ינוּ֒"
בפעם הראשונה האחים מספרים ליעקב ש - הָֽאֶחָ֣ד אֵינֶ֔נּוּ .
גם יעקב מושפע מהם ואומר : יוֹסֵ֤ף אֵינֶ֨נּוּ֙ .
" שְׁנֵים-עָשָׂ֥ר אֲנַ֛חְנוּ אַחִ֖ים בְּנֵ֣י אָבִ֑ינוּ הָֽאֶחָ֣ד אֵינֶ֔נּוּ וְהַקָּטֹ֥ן הַיּ֛וֹם אֶת-אָבִ֖ינוּ בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן:  לג  וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵ֗ינוּ הָאִישׁ֙ אֲדֹנֵ֣י הָאָ֔רֶץ בְּזֹ֣את אֵדַ֔ע כִּ֥י כֵנִ֖ים אַתֶּ֑ם אֲחִיכֶ֤ם הָֽאֶחָד֙ הַנִּ֣יחוּ אִתִּ֔י וְאֶת-רַֽעֲב֥וֹן בָּֽתֵּיכֶ֖ם קְח֥וּ וָלֵֽכוּ:  לד  וְ֠הָבִ֠יאוּ אֶת-אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֘ אֵלַי֒ וְאֵֽדְעָ֗ה כִּ֣י לֹ֤א מְרַגְּלִים֙ אַתֶּ֔ם כִּ֥י כֵנִ֖ים אַתֶּ֑ם אֶת-אֲחִיכֶם֙ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֔ם וְאֶת-הָאָ֖רֶץ תִּסְחָֽרוּ: … וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ יַֽעֲקֹ֣ב אֲבִיהֶ֔ם אֹתִ֖י שִׁכַּלְתֶּ֑ם יוֹסֵ֤ף אֵינֶ֨נּוּ֙ וְשִׁמְע֣וֹן אֵינֶ֔נּוּ וְאֶת-בִּנְיָמִ֣ן תִּקָּ֔חוּ עָלַ֖י הָי֥וּ כֻלָּֽנָה:  לז  וַיֹּ֤אמֶר רְאוּבֵן֙ אֶל-אָבִ֣יו לֵאמֹ֔ר אֶת-שְׁנֵ֤י בָנַי֙ תָּמִ֔ית אִם-לֹ֥א אֲבִיאֶ֖נּוּ אֵלֶ֑יךָ תְּנָ֤ה אֹתוֹ֙ עַל-יָדִ֔י וַֽאֲנִ֖י אֲשִׁיבֶ֥נּוּ אֵלֶֽיךָ:  לח  וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא-יֵרֵ֥ד בְּנִ֖י עִמָּכֶ֑ם כִּֽי-אָחִ֨יו מֵ֜ת וְה֧וּא לְבַדּ֣וֹ נִשְׁאָ֗ר וּקְרָאָ֤הוּ אָסוֹן֙ בַּדֶּ֨רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּֽלְכוּ-בָ֔הּ וְהֽוֹרַדְתֶּ֧ם אֶת-שֵֽׂיבָתִ֛י בְּיָג֖וֹן שְׁאֽוֹלָה":
כאשר ראובן מציע : "וַיֹּ֤אמֶר רְאוּבֵן֙ אֶל-אָבִ֣יו לֵאמֹ֔ר אֶת-שְׁנֵ֤י בָנַי֙ תָּמִ֔ית אִם-לֹ֥א אֲבִיאֶ֖נּוּ אֵלֶ֑יךָ". יעקב לא משתכנע שראובן אכן יעשה הכל כדי שהוא לא יאבד בן נוסף. יעקב שומע  שראובן לא חס על בניו כשהוא מציע הצעה מוזרה אֶת-שְׁנֵ֤י בָנַי֙ תָּמִ֔ית. וכי אינם גם נכדיו של יעקב ?!              אולי בין השיטין ניתן גם לשמוע על התחרות בין ראובן ליהודה על ההנהגה, שהרי שני בניו של יהודה, ער ואונן, כבר מתו !
סיפור מכירת יוסף פורס תמונה של התנהלות משפחתית מורכבת בצילו של סוד המעיב על כל מערכות היחסים עם אב המשפחה ובין האחים לבין עצמם. מעמדו הלא צפוי של יוסף מאפשר בחינה מחודשת של הסיפור.
מה מבין ולומד יעקב מהסיפור על השאלה של  "האיש" :
" וַיֹּ֨אמֶר֙ יִשְׂרָאֵ֔ל לָמָ֥ה הֲרֵֽעֹתֶ֖ם לִ֑י לְהַגִּ֣יד לָאִ֔ישׁ הַע֥וֹד לָכֶ֖ם אָֽח:  ז  וַיֹּֽאמְר֡וּ שָׁא֣וֹל שָֽׁאַל-הָ֠אִ֠ישׁ לָ֣֨נוּ וּלְמֽוֹלַדְתֵּ֜נוּ לֵאמֹ֗ר הַע֨וֹד אֲבִיכֶ֥ם חַי֙ הֲיֵ֣שׁ לָכֶ֣ם אָ֔ח וַנַּ֨גֶּד-ל֔וֹ עַל-פִּ֖י הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה הֲיָד֣וֹעַ נֵדַ֔ע כִּ֣י יֹאמַ֔ר הוֹרִ֖ידוּ אֶת-אֲחִיכֶֽם:"
כשישראל שומע את תשובת בניו ועוד במקהלה, הוא ודאי תמה- מה זו התשובה הילדותית הזו "הוא שאל אז ענינו לו" !  ?
אבל יכול להיות שיעקב מתחיל להבין שזה די מוזר  ש – "האיש" מתעניין :
" הַע֨וֹד אֲבִיכֶ֥ם חַי֙ הֲיֵ֣שׁ לָכֶ֣ם אָ֔ח" ?!
ולכן כשיהודה מציע :
"וַיֹּ֨אמֶר יְהוּדָ֜ה אֶל-יִשְׂרָאֵ֣ל אָבִ֗יו שִׁלְחָ֥ה הַנַּ֛עַר אִתִּ֖י וְנָק֣וּמָה וְנֵלֵ֑כָה וְנִֽחְיֶה֙ וְלֹ֣א נָמ֔וּת גַּם-אֲנַ֥חְנוּ גַם-אַתָּ֖ה גַּם-טַפֵּֽנוּ:  ט  אָֽנֹכִי֙ אֶֽעֶרְבֶ֔נּוּ מִיָּדִ֖י תְּבַקְשֶׁ֑נּוּ אִם-לֹ֨א הֲבִֽיאֹתִ֤יו אֵלֶ֨יךָ֙ וְהִצַּגְתִּ֣יו לְפָנֶ֔יךָ וְחָטָ֥אתִי לְךָ֖ כָּל-הַיָּמִֽים:"
יעקב-ישראל נענה :
"וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם יִשְׂרָאֵ֣ל אֲבִיהֶ֗ם אִם-כֵּ֣ן | אֵפוֹא֘ זֹ֣את עֲשׂוּ֒ קְח֞וּ מִזִּמְרַ֤ת הָאָ֨רֶץ֙ בִּכְלֵיכֶ֔ם וְהוֹרִ֥ידוּ לָאִ֖ישׁ מִנְחָ֑ה מְעַ֤ט צֳרִי֙ וּמְעַ֣ט דְּבַ֔שׁ נְכֹ֣את וָלֹ֔ט בָּטְנִ֖ים וּשְׁקֵדִֽים: יב  וְכֶ֥סֶף מִשְׁנֶ֖ה קְח֣וּ בְיֶדְכֶ֑ם וְאֶת-הַכֶּ֜סֶף הַמּוּשַׁ֨ב בְּפִ֤י אַמְתְּחֹֽתֵיכֶם֙ תָּשִׁ֣יבוּ בְיֶדְכֶ֔ם אוּלַ֥י מִשְׁגֶּ֖ה הֽוּא:  יג  וְאֶת-אֲחִיכֶ֖ם קָ֑חוּ וְק֖וּמוּ שׁ֥וּבוּ אֶל-הָאִֽישׁ:  יד  וְאֵ֣ל שַׁדַּ֗י יִתֵּ֨ן לָכֶ֤ם רַֽחֲמִים֙ לִפְנֵ֣י הָאִ֔ישׁ וְשִׁלַּ֥ח לָכֶ֛ם אֶת-אֲחִיכֶ֥ם אַחֵ֖ר וְאֶת-בִּנְיָמִ֑ין וַֽאֲנִ֕י כַּֽאֲשֶׁ֥ר שָׁכֹ֖לְתִּי שָׁכָֽלְתִּי:"
אבא יעקב ישראל אמור לטעת בבניו תקווה שהכל יסתדר. הוא אכן משלח אותם עם ברכת האל :
" וְאֵ֣ל שַׁדַּ֗י יִתֵּ֨ן לָכֶ֤ם רַֽחֲמִים֙ לִפְנֵ֣י הָאִ֔ישׁ וְשִׁלַּ֥ח לָכֶ֛ם אֶת-אֲחִיכֶ֥ם אַחֵ֖ר וְאֶת-בִּנְיָמִ֑ין"
אז מה פשר האמירה של יעקב :   " וַֽאֲנִ֕י כַּֽאֲשֶׁ֥ר שָׁכֹ֖לְתִּי שָׁכָֽלְתִּי: ?
על כך כותב הרשב"ם : זה כמו "וכאשר אבדתי אבדתי"  )אסתר ד , טז; (  "כלומר  על הספק אני שולחו , מה שאירע יארע."
ייתכן אפוא שאבא יעקב-ישראל מפגין אחריות כלפי המשפחה שבחיים, אפילו במחיר שאולי יקרה אסון נוסף לבן נוסף. אבל הרושם הוא שהוא רואה, אולי ברוח קדשו, שזה סיפור עם סוף טוב.
כשיהודה ניגש אל יוסף בפרשתנו פרשת ויגש הוא אומר ליוסף :
"  אֲדֹנִ֣י שָׁאַ֔ל אֶת-עֲבָדָ֖יו לֵאמֹ֑ר הֲיֵשׁ-לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ-אָֽח:  כ  וַנֹּ֨אמֶר֙ אֶל-אֲדֹנִ֔י יֶשׁ-לָ֨נוּ֙ אָ֣ב זָקֵ֔ן וְיֶ֥לֶד זְקֻנִ֖ים קָטָ֑ן וְאָחִ֣יו מֵ֔ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ:"
 
בפעם הראשונה יוסף שומע שבעיני יהודה הוא יוסף נחשב כמת. בנוסף בנימין נחשב לילד זקונים קטן שעדיין אביו יעקב אהבו. להזכיר שבנימין כבר כבן שלושים ויש לו עשרה ילדים כפי שהם נמנים בשבעים הנפש שיורדים מצריימה.
וכאן מגיע הגילוי החשוב, מה קרה אחרי שמכרו אותו. מה חשב יעקב עליו על יוסף:
" וַיֹּ֛אמֶר עַבְדְּךָ֥ אָבִ֖י אֵלֵ֑ינוּ אַתֶּ֣ם יְדַעְתֶּ֔ם כִּ֥י שְׁנַ֖יִם יָֽלְדָה-לִּ֥י אִשְׁתִּֽי:  כח  וַיֵּצֵ֤א הָֽאֶחָד֙ מֵֽאִתִּ֔י וָֽאֹמַ֕ר אַ֖ךְ טָרֹ֣ף טֹרָ֑ף וְלֹ֥א רְאִיתִ֖יו עַד-הֵֽנָּה:"
עכשו יוסף מבין שאביו לא היה חלק מהקנוניה למוכרו. יתרה מכך, יעקב לא יודע שהוא חי במצרים ובשבילו הוא בחזקת מת !
ובאשר ליהודה, הוא עדיין לא סיפר לאבא מה באמת קרה, אבל הוא ערב את הנער כדי שלא יקרה לבנימין מה שקרה ליוסף.
 "...  וּלְקַחְתֶּ֧ם גַּם-אֶת-זֶ֛ה מֵעִ֥ם פָּנַ֖י וְקָרָ֣הוּ אָס֑וֹן וְהֽוֹרַדְתֶּ֧ם אֶת-שֵֽׂיבָתִ֛י בְּרָעָ֖ה שְׁאֹֽלָה:  ל  וְעַתָּ֗ה כְּבֹאִי֙ אֶל-עַבְדְּךָ֣ אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶ֣נּוּ אִתָּ֑נוּ וְנַפְשׁ֖וֹ קְשׁוּרָ֥ה בְנַפְשֽׁוֹ:  לא וְהָיָ֗ה כִּרְאוֹת֛וֹ כִּי-אֵ֥ין הַנַּ֖עַר וָמֵ֑ת וְהוֹרִ֨ידוּ עֲבָדֶ֜יךָ אֶת-שֵׂיבַ֨ת עַבְדְּךָ֥ אָבִ֛ינוּ בְּיָג֖וֹן שְׁאֹֽלָה:לב  כִּ֤י עַבְדְּךָ֙ עָרַ֣ב אֶת-הַנַּ֔עַר מֵעִ֥ם אָבִ֖י לֵאמֹ֑ר אִם-לֹ֤א אֲבִיאֶ֨נּוּ֙ אֵלֶ֔יךָ וְחָטָ֥אתִי לְאָבִ֖י כָּל-הַיָּמִֽים:  לג  וְעַתָּ֗ה יֵֽשֶׁב-נָ֤א עַבְדְּךָ֙ תַּ֣חַת הַנַּ֔עַר עֶ֖בֶד לַֽאדֹנִ֑י וְהַנַּ֖עַר יַ֥עַל עִם-אֶחָֽיו:  לד  כִּי-אֵיךְ֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל-אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶנּ֣וּ אִתִּ֑י פֶּ֚ן אֶרְאֶ֣ה בָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר יִמְצָ֖א אֶת-אָבִֽי:"
דברי יהודה מעוררים אצל יוסף את הרגש המשפחתי והוא מחליט להתגלות לאחיו ולשים קץ להסתתרות :
"  וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֤ף אֶל-אֶחָיו֙ אֲנִ֣י יוֹסֵ֔ף הַע֥וֹד אָבִ֖י חָ֑י וְלֹא-יָֽכְל֤וּ אֶחָיו֙ לַֽעֲנ֣וֹת אֹת֔וֹ כִּ֥י נִבְהֲל֖וּ מִפָּנָֽיו:  ד  וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֧ף אֶל-אֶחָ֛יו גְּשׁוּ-נָ֥א אֵלַ֖י וַיִּגָּ֑שׁוּ וַיֹּ֗אמֶר אֲנִי֙ יוֹסֵ֣ף אֲחִיכֶ֔ם אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י מִצְרָֽיְמָה:  ה  וְעַתָּ֣ה | אַל-תֵּעָ֣צְב֗וּ וְאַל-יִ֨חַר֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם כִּֽי-מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י הֵ֑נָּה כִּ֣י לְמִֽחְיָ֔ה שְׁלָחַ֥נִי אֱלֹהִ֖ים לִפְנֵיכֶֽם:"
עכשיו אומר יוסף לאחיו, יש לכם עוד משימה כדי לסגור את הסיפור הזה בטוב.
עכשיו : "וְהִגַּדְתֶּ֣ם לְאָבִ֗י אֶת-כָּל-כְּבוֹדִי֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְאֵ֖ת כָּל-אֲשֶׁ֣ר רְאִיתֶ֑ם וּמִֽהַרְתֶּ֛ם וְהֽוֹרַדְתֶּ֥ם אֶת-אָבִ֖י הֵֽנָּה: 
כלומר אתם צריכים להתייצב באומץ מול אבינו יעקב ולומר לו, עד היום שיקרנו לך! האמת היא שמכרנו את יוסף ולא סיפרנו לך את האמת. משימה נוספת שהייתם צריכים למלא אני אשלים במקומכם. אתם לא סיפרתם את האמת גם לא לאחי בנימין :
...  וַיִּפֹּ֛ל עַל-צַוְּארֵ֥י בִנְיָֽמִן-אָחִ֖יו וַיֵּ֑בְךְּ וּבִ֨נְיָמִ֔ן בָּכָ֖ה עַל-צַוָּארָֽיו: 
עכשיו יוסף יכול לומר ולהראות שהוא מוחל להם על מעשה המכירה שלו ועל שלא יכלו לדבר איתו לשלום בטרם ייקר אליהם.
"  וַיְנַשֵּׁ֥ק לְכָל-אֶחָ֖יו וַיֵּ֣בְךְּ עֲלֵהֶ֑ם וְאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן דִּבְּר֥וּ אֶחָ֖יו אִתּֽוֹ:" 
 
בחיים צריך לזכור ולהבין, שבכל רגע נתון , אנחנו לא בהכרח רואים את כל התמונה. ומכיוון שכך, יש לנו נטייה להשלים פרטים שהם לא בהכרח נכונים ולפעמים אפילו הפוכים למה שקרה במציאות. זו הסיבה שתמיד צריך לאתגר  ולתת לעצמנו את האפשרות שאולי אנחנו לא מבינים נכונה את מה שקורה ויכול להיות שצריך לתת לעצמנו ולזולת מרחב להסתכלות נוספת ושונה.
אחרי שהאמת נחשפת, יש מקום לבקש סליחה באומץ ולהתקדם קדימה עם רצון טוב, עם חיבוק טוב ועם שבת שלום.