השבת פרשת נח. אירוע רב נפגעים חד פעמי בהיסטוריה של העולם. אירוע שמגיע אחרי שהרע השתלט על העולם, כמו שנאמר בסוף פרשת בראשית :
"וַיַּרְא יְהוָה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל־יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל־הַיּוֹם . ו וַיִּנָּחֶם יְהוָה, כִּי־עָשָׂה אֶת־הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב, אֶל־לִבּוֹ . ז וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶמְחֶה אֶת־הָאָדָם אֲשֶׁר־בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד־בְּהֵמָה, עַד־רֶמֶשׂ וְעַד־עוֹף הַשָּׁמָיִם: כִּי נִחַמְתִּי, כִּי עֲשִׂיתִם .
לא ברור מהיכן הגיעה האמירה : "ה' בונה עולמות ומחריבם" ואם היא נכונה, לא ברור האם כבר היה עולם לפני העולם המתואר כאן והיה צורך להרוס אותו ?
בכל מקרה, החליט האל להציל מהעולם, אותו השחית במבול, את משפחתו של נח יען כי :
ח וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה".
ומדוע נוח נבחר להמשיך את העולם שמיועד להרס במבול ?
"אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ, נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו: אֶת־הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ־נֹחַ."
כיצד באה לידי ביטוי צדיקותו של נח והעובדה שהוא מצא חן בעיני האל ? הסיבה הייתה שנוח התהלך עם האלהים. את המונח "התהלך" אנו מוצאים לפני נוח ואחרי נוח. הראשון שמוזכר בתורה כמי שהתהלך היה האל בכבודו ובעצמו, בטרם דיבר אל האדם הראשון :
"וַיִּשְׁמְעוּ אֶת־קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים, מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן--לְרוּחַ הַיּוֹם; וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים, בְּתוֹךְ, עֵץ הַגָּן. ט וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים, אֶל־הָאָדָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, אַיֶּכָּה." (פרק ב, ח-ט)
בסוף ההתהלכות הזו של האלהים הוא מגרש את האדם מגן עדן ומעניש אותו :
" וּלְאָדָם אָמַר, כִּי־שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, וַתֹּאכַל מִן־הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ--אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יח וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ, אֶת־עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל־הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ: כִּי־עָפָר אַתָּה, וְאֶל־עָפָר תָּשׁוּב".
השני שנאמר עליו שהתהלך (עם האל) היה חנוך :
" וַיְחִי־יֶרֶד, שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת־חֲנוֹךְ. יט וַיְחִי־יֶרֶד, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת־חֲנוֹךְ, שְׁמֹנֶה מֵאוֹת, שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת. כ וַיִּהְיוּ, כָּל־יְמֵי־יֶרֶד, שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה, וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה; וַיָּמֹת. כא וַיְחִי חֲנוֹךְ, חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת־מְתוּשָׁלַח. כב וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת־הָאֱלֹהִים, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת־מְתוּשֶׁלַח, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת . כג וַיְהִי, כָּל־יְמֵי חֲנוֹךְ, חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. כד וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ, אֶת־הָאֱלֹהִים; וְאֵינֶנּוּ, כִּי־לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים. "
מה בהתהלכות של חנוך עם האלוהים גרם לאלוהים לקחת אותו בגיל יחסית צעיר לעומת בני דורו ? אביו ירד חי 962 שנה, בנו מתושלח חי 969 שנים וחנוך חי רק 365 שנים.
מתושלח הוא סבו של נח, אבי אביו למך.
סיכום ביניים: האלהים מתהלך בגן העדן, חנוך מתהלך עם האלהים, ובפרשתנו
" אֶת־הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ־נֹחַ." !
זה נח שעם הולדתו מקבל את השם נח ועימו ייעוד, להוציא את האנושות מהעונש שקילל האל את האדם הראשון :
" וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח, שֶׁבַע וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת־לָמֶךְ . כו וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת־לֶמֶךְ, שְׁתַּיִם וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה, וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת . כז וַיִּהְיוּ, כָּל־יְמֵי מְתוּשֶׁלַח, תֵּשַׁע וְשִׁשִּׁים שָׁנָה, וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה; וַיָּמֹת. כח וַיְחִי־לֶמֶךְ, שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, בֵּן. כט וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ נֹחַ, לֵאמֹר: זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ, וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, מִן־הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה. ל וַיְחִי־לֶמֶךְ, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת־נֹחַ, חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה, וַחֲמֵשׁ מֵאֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת. לא וַיְהִי, כָּל־יְמֵי־לֶמֶךְ, שֶׁבַע וְשִׁבְעִים שָׁנָה, וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה; וַיָּמֹת. לב וַיְהִי־נֹחַ, בֶּן־חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד נֹחַ, אֶת־שֵׁם אֶת־חָם וְאֶת־יָפֶת".
לצורך המשך המניין הגניאולוגי מובא כאן דבר הולדתם של בני נח. אלא שלוקח לנח הרבה שנים להביא בנים, יותר מכל אחד אחר. את בניו הוא יולד רק בגיל 500 . כנראה שקודם לכן הוא שומע אמרי אל על המבול הצפוי, ולעולם כזה לא כדאי להביא לעולם ילדים.
השלישי שמתבקש להתהלך לפני האל הוא אברם (עליו נדבר בהרחבה בשבוע הבא בפרשת לך-לך) שם נאמר:
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־אַבְרָם, לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל־הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. ב וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. ג וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. ד וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה" (לך לך )
אחרי שאברם נשלח ללכת אל ארץ כנען, ה' מצווה עליו להתהלך בארץ :
קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ: כִּי לְךָ, אֶתְּנֶנָּה.
שנה לפני הולדת יצחק האל מצווה עליו :
וַיְהִי אַבְרָם, בֶּן־תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים; וַיֵּרָא יְהוָה אֶל־אַבְרָם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי־אֵל שַׁדַּי--הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי, וֶהְיֵה תָמִים.
האל, בורא העולם ויוצר האדם, מצפה מברואיו להתהלך עימו, קרי ללכת עם חוקי האל לטובת החברה של בני האדם.
האל לא יכול לקבל עולם מושחת מלא חמס:
" וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס"
וכמאמר רפנאל המשורר :
" אחרי המבול תמיד יש קשת בענן ... "
"...ולמרות הבלאגן אנחנו כאן, אנחנו כאן "
תמיד נשמור על אופטימיות
