עשרים שנה ודבר לא השתנה !

הבוקר לצערנו שוב החזירו אותנו עשרים שנה אחורה – דפיקה בדלת בלילה בין חמישי לשישי עם בשורת איוב. "אנחנו מצטערים לומר לך שרפנאל נפל" ! יום שישי הלוויה, שבעה, שלושים, שנה ובעוד שלשה שבועות, לא יאומן ! עשרים שנה ושום דבר לא השתנה !!!

גם הבוקר התחילו ארבע משפחות את אותו תהליך !

השבת, פרשת חוקת, בחרנו לעסוק בתלונות בני ישראל על מחסור במים במדבר.

במהלך נדודי בני ישראל במדבר, מתוארים בתורה שלושה אירועים מרכזיים של תלונות על מחסור במים המתרחשים בתקופות שונות ובמיקומים שונים לאורך המסע:

1. התלונה במָרָה (ספר שמות)

העיתוי: שלושה ימים בלבד לאחר קריעת ים סוף, בתחילת המסע במדבר.

הבעיה: העם הגיע למקור מים, אך המים היו מרים ולא ראויים לשתייה.

לשון התלונה: ”וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מָה נִשְׁתֶּה“.

הפתרון: ה' הורה למשה להשליך עץ מסוים אל המים, והם הפכו למתוקים.

2. התלונה ברפידים – מַסָּה וּמְרִיבָה (ספר שמות)

העיתוי: לפני מתן תורה, עם הגעת העם למחנה ברפידים.

הבעיה: חוסר מוחלט במים במקום החנייה החדש.

לשון התלונה: העם רב עם משה ואמר: ”תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה... לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא“.

הפתרון והעונש: משה הצטווה להכות בסלע באמצעות מטהו לעיני זקני ישראל וממנו יצאו מים עבור העם. המקום נקרא "מסה ומריבה".

3. התלונה בקדש – מֵי מְרִיבָה (ספר במדבר)

העיתוי: בשנת הארבעים לנדודים, מיד לאחר מות מרים הנביאה. חז"ל מסבירים כי בזכותה היה לעם את "באר מרים", ועם מותה נעלמו המים.

הבעיה: מחסור פתאומי במים שיצר משבר מנהיגות קשה.

לשון התלונה: ”וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה... וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה... וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה' אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ. וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרַע הַזֶּה“.

הפתרון והעונש: ה' הורה למשה ואהרן לדבר אל הסלע. משה, אולי מרוב כעס או אולי מהזיכרון מהמקרה הקודם בו נאמר לו להכות בסלע, הכה בסלע ועוד פעמיים במקום לדבר אליו. המים יצאו, אך בעקבות כך נגזר על משה ואהרן שלא ייכנסו לארץ ישראל.

אז מה היה חטאם הגדול של משה ואהרן ?

נחמה ליבוביץ מרכזת את הפרשנים הרבים שניסו להשיב על השאלה הזו. ומתוך כל הניסיונות הללו, כל אחד ניסה והוסיף סיבה עד שלבסוף היא מביאה את דבריו של השד"ל – שמואל דוד לוצאטו (א' באלול ה'תק"ס, 22 באוגוסט 1800, טריֶאסטה, צפון-מזרח איטליה - ליל יום הכיפורים ה'תרכ"ו, 30 בספטמבר 1865, פאדובה):

"משה רבנו חטא חטא אחד והמפרשים העמיסו עליו שלושה עשר חטאים ויותר, כי כל אחד מהם בדה מלבו עוון חדש... . אשר על כן, נמנעתי מהעמק החקירה בדבר זה, מיראה שמא יצא לי פירוש חדש ונמצאתי גם אני מוסיף עוון חדש על משה רבנו".

גם אני הקטן, כמו שד"ל, לא רוצה להמציא למשה עוד חטא. אבל ב"אוצרנו הישן" מצאתי שמספרים על ר' משה סופר (שרייבר), (14 בספטמבר 1762 - 3 באוקטובר 1839), הידוע בכינוי החת"ם סופר (על שם ספרו "חידושי תורת משה"), שהגיע לעיירה בהונגריה לבקר אצל הרב המקומי שישב על כס הרבנות מזה למעלה מעשרים שנה. כשהגיע לעיירה גילה כי רוב יהודיה הם מחללי שבת. פנה החתם סופר אל הרב המקומי והוכיחו על כך. הצטדק הרב המקומי "וכי מה אני אשם ? הם היו חוטאים ופושעים עוד לפני שנעשיתי כאן רב".

השיבו החתם סופר: "ודאי שאתה אשם. במשך עשרים שנה היה עליך להשפיע עליהם שייטיבו דרכם, והלא זו טענתו של הקב"ה אל משה ואהרן:

"יען לא האמנתם בי" ! "האמנתם" הוא פועל יוצא.

בכך אשמתכם, שעד היום לא פעלתם ולא השפעתם שתהיה בבני ישראל אמונה בי, שעדיין לא עשיתם אותם בעלי אמונה".

"בימים אלו של אמצע התמוז תשע"א, חמש שנים למלחמת לבנון השנייה, (כך כתבתי לפני 15 שנה) לא יכולים מנהיגיה הכושלים של המלחמה לומר "אנחנו לא אחראים" ולבקש להמשיך ולהנהיג. אפילו משה ואהרון, שהיו הרבה הרבה יותר מוצלחים, הגיע זמנם להעביר את שרביט ההנהגה לדור הבא.

אני לא יכול שלא להזכיר את דבריו של החתם סופר גם למנהיגים של ימינו, למרות שהם רחוקים שנות אור מהמנהיגים משה ואהרן. בימים אלו יתפרסם דו"ח מבקר המדינה על שרותי הכבאות. לא יכולים לומר "אני לא אחראי" ! לא מי שהיה שמונה שנים מפקד הכבאות ולא שר הפנים אלי ישי, על שידעו שמצב מערך הכבאות גרוע אבל הם לא עשו דבר לשפרו.

לא יכולים עמיר פרץ ואהוד אולמרט לומר "אנחנו לא אחראים" יען כי "נכנסנו לתפקיד רק כמה חודשים לפני המלחמה ולא סיפרו לנו שהצבא לא מוכן למלחמה". ולא יכול הרמטכ"ל דן חלוץ לומר "אני לא אחראי" יען כי "הפקודות שיצאו מהמטכ"ל לא הגיעו למטה כפי שיצאו", כך אמר חלוץ , בביתנו, בטרם אולץ להתפטר."

אז מה נאמר למנהיגנו עתה, עשרים שנה אחרי מלחמת לבנון השנייה ?!

אני הייתי חובש בבית חולים מוטס, במלחמת שלום הגליל ב – 1982 שלימים שונה שמה למלחמת לבנון הראשונה !

רפנאל בננו - לוחם בסיירת אגוז, יצא ב – 2006 ולא שב ממלחמת לבנון השנייה !

בננו הצעיר כבר הספיק להיות רופא במלחמת לבנון השלישית והרביעית ב - 2026 !!

ראשי בית ישראל ! זה הזמן לומר לכל העולם " השמדנו ונשמיד כל מקום ממנו נורתה אש אל עבר יישובינו ואל עבר לוחמנו ולא ניסוג מהשטח גם לא בעוד מאה שנה, עד שלא יוותר שום נשק ושום נושא נשק שיכול לסכן אותנו " !

זו לא תגובה מרחיקת לכת, זו הדרך היחידה להמשיך את חיינו במולדתנו למען ארצנו ולמען עמנו בשקט ובשלוה !

שנזכה לימים טובים יותר לישראל, בהם לא יישא גוי אל גוי , לא שום כלי מלחמה ולא נצטרך לצאת עוד לשום מערכה