ערב ראש השנה התשפז 2026
הפעם, נעסוק בהפטרת ראש השנה ובסיפורה של חנה.
הרקע לתפילתה של חנה :
" וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן-הָרָמָתַיִם, צוֹפִים--מֵהַר אֶפְרָיִם; וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן-יְרֹחָם בֶּן-אֱלִיהוּא, בֶּן-תֹּחוּ בֶן-צוּף אֶפְרָתִי . ב וְלוֹ, שְׁתֵּי נָשִׁים--שֵׁם אַחַת חַנָּה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה; וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים, וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים. ..
... וּלְחַנָּה, יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם: כִּי אֶת-חַנָּה אָהֵב, וַיהוָה סָגַר רַחְמָהּ . ו וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם-כַּעַס, בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ: כִּי-סָגַר יְהוָה, בְּעַד רַחְמָהּ. .. ח וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ, חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי, וְלָמֶה, יֵרַע לְבָבֵךְ: הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ, מֵעֲשָׂרָה בָּנִים. ט וַתָּקָם חַנָּה, אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה; וְעֵלִי הַכֹּהֵן, יֹשֵׁב עַל-הַכִּסֵּא, עַל-מְזוּזַת, הֵיכַל יְהוָה. י וְהִיא, מָרַת נָפֶשׁ; וַתִּתְפַּלֵּל עַל-יְהוָה, וּבָכֹה תִבְכֶּה.
בשיא הקושי של חייה כאישה אהובה אבל עקרה," וְהִיא, מָרַת נָפֶשׁ..."
פורצת מתוכה תפילה חרישית אבל עוצמתית, שמנסה לשנות את מצבה העגום:
"... וַתִּתְפַּלֵּל עַל-יְהוָה, וּבָכֹה תִבְכֶּה. "
מעניין שחנה מתפללת " עַל-יְהוָה " ולא אל האל. אולי רצה הכותב להדגיש שחנה, כאילו, "יושבת על " האל ולא מניחה לו עד שייענה לתפילתה. תפילתה היא לכאורה חרישית אבל הבכי המתלווה לתפילה לא מאפשר לאל להתעלם מתפילתה. חנה לא רק מתפללת ובוכה, היא ממשיכה ונודרת נדר:
"וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר, יְהוָה צְבָאוֹת אִם-רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא-תִשְׁכַּח אֶת-אֲמָתֶךָ, וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ, זֶרַע אֲנָשִׁים--וּנְתַתִּיו לַיהוָה כָּל-יְמֵי חַיָּיו, וּמוֹרָה לֹא-יַעֲלֶה עַל-רֹאשׁוֹ...
חנה מבקשת " וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא-תִשְׁכַּח אֶת-אֲמָתֶךָ ".
חנה מהדהדת לאל את הזכירה של האימהות העקרות, שרה ורחל :
"ויהוה פקד את־שרה, כאשר אמר; ויעש יהוה לשרה, כאשר דיבר. ב ותהר ותלד שרה לאברהם בן "
”וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ.” (בראשית ל', כ"ב)
פקידה וזכירה חד המה. יוסף אומר לבני ישראל "פקוד יפקוד ה' אתכם"
והאל נענה לזעקת בני ישראל : וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב” (שמות ב', כ"ד)
נחזור לחנה :
יב וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה, לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי יְהוָה; וְעֵלִי, שֹׁמֵר אֶת-פִּיהָ. יג וְחַנָּה, הִיא מְדַבֶּרֶת עַל-לִבָּהּ--רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת, וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ; וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי, לְשִׁכֹּרָה. יד וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי, עַד-מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין; הָסִירִי אֶת-יֵינֵךְ, מֵעָלָיִךְ. טו וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר, לֹא אֲדֹנִי, אִשָּׁה קְשַׁת-רוּחַ אָנֹכִי, וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי; וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת-נַפְשִׁי, לִפְנֵי יְהוָה . טז אַל-תִּתֵּן, אֶת-אֲמָתְךָ, לִפְנֵי, בַּת-בְּלִיָּעַל: כִּי-מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי, דִּבַּרְתִּי עַד-הֵנָּה. יז וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר, לְכִי לְשָׁלוֹם; וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, יִתֵּן אֶת-שֵׁלָתֵךְ, אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ, מֵעִמּוֹ . ... וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת-חַנָּה אִשְׁתּוֹ, וַיִּזְכְּרֶהָ יְהוָה. כ וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים, וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן; וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל, כִּי מֵיְהוָה שְׁאִלְתִּיו."
קריאת ההפטרות הונהגה כאשר שליטי האימפריות, שהגלו את עם ישראל, גם אסרו עליהם לקרוא בתורה. לכן הנהיגו קריאה בנביאים וחיפשו נושאים הדומים למה שהיו צריכים לקרוא בתורה. מי שתיכנן את קריאת ההפטרות מצא לנכון שבהפטרה בראש השנה יהיה נושא מענייני דיומא של ראש השנה. המצווה המרכזית של ראש השנה כיום תרועה הוא תקיעת השופר. לכאורה אין דבר נוסף שיש לבצע. אבל מרגע שראש השנה התקבע כיום הדין, נראה שאין דבר שאי אפשר לפנות לאל ולבקש.
סיפורה של חנה, כך נראה, בא ללמד אותנו כיצד ראוי לעמוד לפני האל לבקש ולהתפלל. התפילה צריכה להתפרץ מתוך ליבו של המתפלל. היא יכולה להיות חרישית והיא יכולה לבוא לידי ביטוי כך שאי אפשר יהיה להתעלם ממנה. (בהזדמנות אעביר לכם שיעור, האם כמו שנוהגים לומר "אלהים מתאווה לתפילתן של נשים עקרות " ? לא ממש! )
חנה מלמדת אותנו, שאחרי שמשאלת הלב מתגשמת צריך לדעת גם להודות לאל. וכך מתפללת חנה ומהווה השראה למנסחי התפילות :
"וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּה', רָמָה קַרְנִי בַּה', רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ. אֵין קָדוֹשׁ כַּה' – כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ, וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ. אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם, כִּי אֵל דֵּעוֹת ה' וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת. קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים, וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל. שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ, עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה. ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל. ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם. מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן, לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם, כִּי לַה' מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל. רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר, וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ, כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ. ה' – יֵחַתּוּ מְרִיבָיו עָלָיו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם, ה' יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ, וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ. (שמואל-א, ב,א-י)
צריך כל אדם, ובכלל זה גם נשים, למצוא את הנתיב לפתיחת שערי שמיים כדי שיזכור האל ויפקוד ויתן לכל אחד את משאלות ליבו לטובה. לכל אדם יש שעת רצון לפני האל.
"כי פקד ה' את חנה". זה שאומר הכתוב: "זכרני ה' ברצון עמך פקדני בישועתך" (תהלים קו ד). אשרי אדם שנמצא לו שעה של רצון. כך דוד אומר: "ואני תפילתי לך ה' עת רצון" (תהלים סט יד), א"ל דוד: רבש"ע, כל שעה שאני מתפלל לפניך, עשה אותו עת רצון. כך חנה, כיון שעלתה לרגלים עם כל ישראל ... כיון שראתה חנה את כל ישראל אמרה לפני הקב"ה: ריבון כל העולמים הרי שעה שתתרצה לי, "זכרני ברצון עמך פקדני בישועתך" (אגדת בראשית (בובר) פרק כט – הריצוי ברבים)
מאחלים לכם שבראש השנה הזה תימצא לכם עת רצון ויפתחו לכם שערי שמיים וימלא היושב במרומים את משאלות ליבכם לטובה.
