השבת, פרשת יתרו, בה קוראים בין היתר את עשרת הדברים בספר שמות (כ', ב'-י"ד). אלו עשרת הדברים, או הדיברות, שחוזרים וקוראים גם בפרשת ואתחנן בספר דברים (ה', ו'-י"ח). ופעם נוספת קוראים אותם בחג מתן תורה.
כך מופיעים הדברים בפרשתנו :
א וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר.
ב אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: לֹא־יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל־פָּנָי.
ג לֹא־תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל־תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת--וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ.
ד לֹא־תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם: כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא--פֹּקֵד עֲוֺן אָבֹת עַל־בָּנִים עַל־שִׁלֵּשִׁים וְעַל־רִבֵּעִים, לְשֹׂנְאָי. ה וְעֹשֶׂה חֶסֶד, לַאֲלָפִים--לְאֹהֲבַי, וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֺתָי.
ו לֹא תִשָּׂא אֶת־שֵׁם־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַשָּׁוְא: כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהוָה, אֵת אֲשֶׁר־יִשָּׂא אֶת־שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.
ז זָכוֹר אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ.
ח שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל־מְלַאכְתֶּךָ. ט וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: לֹא־תַעֲשֶׂה כָל־מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.
י כִּי שֵׁשֶׁת־יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ, אֶת־הַיָּם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּם, וַיָּנַח, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; עַל־כֵּן, בֵּרַךְ יְהוָה אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת—וַיְקַדְּשֵׁהוּ.
יא כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ, וְאֶת־אִמֶּךָ--לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.
יב לֹא תִרְצָח, לֹא תִנְאָף; לֹא תִגְנֹב, לֹא־תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. יג לֹא תַחְמֹד, בֵּית רֵעֶךָ; לֹא־תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.
מזה דורות מתקיים ויכוח- האם בעת קריאת התורה, כשמגיעים לקרוא את עשרת הדברים הללו, צריך להישאר לשבת או שמא חובה לעמוד. וכל כך מדוע?
המצדדים בעמידה בשעת קריאת עשרת הדברים, טוענים שאלו הדברים שנאמרו לעם ישראל ישירות מפי הגבורה במעמד מתן תורה בהר סיני. מתוך כך, צריך לכבד אותם בעמידה כמו בשעת "מעמד הר סיני ". ויש מי שיוסיפו ויטענו שאלו " הדברים הכי חשובים".
ומן הצד השני, יש מי שיאמרו שבדיוק משום החשש הזה, המחשבה שאלו הדברים חשובים יותר מהאחרים, או שהדברים האחרים הכתובים בתורה חשובים פחות מעשרת הדיברות או בכלל לא, צריך להישאר לשבת גם בעת קריאת עשרת הדיברות.
אלה האחרונים אומרים כך "משום תרעומת המינים" !
ולהם משיבים הראשונים :
" אין לחוש משום תרעומת המינים" !
לא נביא כאן את כל דברי הפולמוס הזה,שכבר הביאום ודשו בהם לפני.
זה מזכיר את הסיפור שהיה יהורם טהר-לב ז"ל מספר בהופעותיו :
לבית הכנסת הגיע רב חדש ומצא שבעת קריאת עשרת הדברות חלק מהמתפללים עומדים וצועקים על האחרים שיקומו וחלק אלה שיושבים צועקים על העומדים לשבת. "אצלי זה לא ימשיך כך", אמר הרב וביקש את היהודי הכי ותיק בבית הכנסת. היהודי כבר לא כל כך צעיר וזכרונו כבר לא כל כך לברכה. שואל הרב את הישיש : "מה המנהג אצלכם , האם עומדים" ? משיב הישיש – לא ! ממשיך הרב החדש ושואל , "האם מנהג המקום היה לשבת " ? ושוב משיב הישיש – לא ! אומר לו הרב : " אתה חייב להיזכר אחרת הויכוחים והצעקות הללו לא יגמרו". כן אומר הזקן, "זה היה המנהג" מה היה המנהג מקשה הרב ? "המנהג היה שרבים וצועקים" !!
עם כל הכבוד לכל המתפלמסים בנושא, אומר רק שלעניות דעתי צריך להפסיק לפסוק הלכות בהתחשב "במה יגידו". אנחנו כבר קרוב לשמונים שנה עם חופשי בארצנו ואין צורך לעשות דברים, וודאי כאלה שהם בתוך עמנו, רק מפני שאולי דורשי רעתנו יפרשו זאת לרעה, כדי לנגח אותנו.
ובאשר למהות של הדברים- לעניות דעתנו, אכן יש להתייחס באופן שונה ומכבד לדברים שנאמרו בסיני מפי הגבורה. צריך להביט ולהבין שעשרת הדברות הם השלד המרכזי של התורה בכלל ושל היהדות בפרט. זה השלד החשוב שכל העולם אימץ כבסיס לחיי חברה בריאים. אנחנו צריכים, בעומדנו בקריאת עשרת הדברות, לשדר לכל יהודי ולכל אדם בכל העולם, שהדברים האלה הם הבסיס של הקיום האנושי בעולם.
ואולי יתרה מכך, דווקא בימים אלו כשרוצחים כמעט בכל העולם ואחרי שטבחו ורצחו בנו כאן בנחלת אבותינו, אנחנו צריכים לקרוא בקול רם בכל מקום " שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" ולקרוא להפסיק את תרבות הרצח בעולם.
וכמו שצריך לקיים את "לא תרצח" חובה לקיים גם את כל יתר הדברים שנאמרו מפי הגבורה במעמד הר סיני, לעיני כל ישראל.
