ערב ראש השנה התשפ"ו 2025
עוד שנה חלפה ושנה חדשה ניצבת בפתח !
אנחנו מציינים סיום שנה ותחילת שנה אבל בעצם אנחנו חיים ברצף של אירועים. בראש השנה לא חל שום שינוי קוסמי בעולם, למעט היותו ראש חדש שלא מברכים אותו ולא מציינים אותו כמו את יתר ראשי החדשים. סיכום השנה שחלפה הוא רק נקודת זמן וחומר למחשבה- מה תכננו בראש השנה שחלפה ומה בעצם עשינו בפועל ? האם עמדנו בציפיות של עצמנו ? האם שינינו משהו ממה שהבטחנו לעצמנו שנעשה בשנה החולפת, האם פעלנו נכון יותר ועשינו טוב יותר מאשר בשנה שלפניה ?
סיימנו היום את חדש אלול ההוא חדש ההכנה לקראת ראש השנה. בעולם שאנו חיים בו יש הרבה הכנות ל... יש- הכנה לנישואים, הכנה ללידה, הכנה לגן ולכיתה א, מכינה לפני צבא, מכינה ללימודים אקדמאים וחוזר חלילה. אלא שאת ההכנה שוב לנישואים וללידה כבר עושה הדור הבא. ואחרי שהאדם זכה לראות את צאצאו בשניים או שלושה דורות, אולי מגיע הזמן לעשות הכנה לעולם שאחרי העולם הזה. הרי בראש השנה אנו מתפללים ואומרים :
"ונתנה תקף קדושת היום / כי הוא נורא ואיום…
... בראש השנה יכתבון / וביום צום כיפור יחתמון
כמה יעבורון וכמה יבראון / מי יחיה ומי ימות
מי בקיצו ומי לא בקיצו / מי במים ומי באש
מי בחרב ומי בחיה / מי ברעב ומי בצמא
מי ברעש ומי במגפה / מי בחניקה ומי בסקילה
מי ינוח ומי ינוע / מי ישקט ומי יטרף
מי ישלו ומי יתיסר / מי ירום ומי ישפל / מי יעשיר ומי יעני"
(נדלג על הדיון מי כתב את האמור לעיל ובאילו נסיבות.)
הקטע הזה נאמר בחיל ורעדה, במיוחד אחרי שיאיר רוזנבלום הלחין לו מנגינה חדשה וחנוך אלבלק מהגבעטרון, שר אותו באופן מרטיט לב.
אנו מגיעים לקטע בו הכותב מכניס אותנו לתובנה שבראש השנה נכתב גזר דיננו וביום הכיפורים הוא מקבל תוקף סופי בחתימת האל.
הכותב מנסה לטעת בנו אופטימיות ומקדים שאלה "כמה יעבורון וכמה יבראון" ? רוצה לומר שאולי פחות חשוב "כמה יעברון" אלא חשוב "כמה יבראון". יש בזה מעין הבטחה שלעולם בכלל, ולכל משפחה, תמיד תהיה המשכיות בבריאה חדשה, ביצירת חיים חדשים.
אבל מיד אחר כך באה השאלה : " מי יחיה ומי ימות " ?!
נראה כאילו הכותב אומר לנו : תביטו היטב במראה ותביטו היטב מסביב. יכול להיות שעד ראש השנה הבא, חלק מהאנשים כבר לא יחיו על פני האדמה. ואם אכן כך ייגזר, אז מה אנחנו אמורים לעשות עם ולטובת הזולת שאולי כבר לא יהיה כאן ? ומה אנחנו צריכים להספיק לעשות למענם או בכלל אם חלילה בזו השנה ייתמו שנותינו על פני האדמה ?
ולא בהכרח הדבר תלוי בגיל, שהרי כבר חווינו פרידה מאנשים צעירים.
ואנחנו תוהים, האם ומדוע בראש השנה וביום הכיפורים התשפ"ד, ימים ספורים לפני שעלה הכורת בשמחת תורה, כבר נגזר שכך ייתמו חייהם של כל אלו שנטבחו ונשחטו ונגזר על הלוחמים ליפול במערכה ?!
האם התפילה, בראש השנה לפני שנתיים, לא התקבלה או שאולי האירועים שקרו אז במחוזותינו אף האיצו את פסק הדין של "מי בקיצם" ?
האם יש איזו שהיא שותפות גורל או מכנה משותף בין כל אלה שקיצם הגיע באותו חג שמחת תורה ?
ואפילו אם נניח שיש שותפות גורל, כי כך החליט בית דין של מעלה, מה כתוב בפסק הדין שממנו אנחנו יכולים וצריכים ללמוד כדי לשנות היום את רוע הגזירה, כדי שיהיו כמה שיותר "מי יחיה" וכמה שפחות "מי ימות" ?
וגם אם לא נדע מה נכתב - מה בכוחנו לעשות כדי לשנות מהלכם של דברים, כדי להוסיף טוב ואחווה בעולמנו ? האם יש לנו את הכוח לעשות זאת ? האם הטוב שבכוחנו לעשות יכול להשפיע ועד היכן השפעתו מגעת ?
אנחנו חייבים להאמין שיש בכוחנו להשפיע לטובה על המתרחש בעולמנו. יש בכוחה של התפילה הפרטית וגם זו שבציבור, כדי להרבות טוב בעולם.
אז שתהיה השנה הנכנסת עוד מעט, שנה של בשורות טובות, שנה שתסתיים המלחמה בניצחון גדול על אויבנו בארץ ומחוצה לה, שנה שתוחל הריבונות הישראלית על כל חלקי ארץ ישראל.
ראש שנה מתוק ושמח
