השבת, פרשת בא
פרשת בא היא הפרשה בה אירע האירוע המכונן של עם ישראל - יציאת מצרים.
פעולה שנעשית בעולם לא נעשית רק עבור אותו הזמן ולא רק עבור אירוע מסוים או אדם או עם אחד. מה שקורה בקצה האחד של העולם משפיע על כל העולם ולמשך דורות.

בלילה הזה מודיע מנהיג המעצמה הגדולה של אותם הימים ובעצם מנהיג העולם-  פרעה, הטראמפ של אותם ימים :
"וַיִּקְרָא֩ לְמֹשֶׁ֨ה וּֽלְאַֽהֲרֹ֜ן לַ֗יְלָה וַיֹּ֨אמֶר֙ ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּ֣וֹךְ עַמִּ֔י גַּם-אַתֶּ֖ם גַּם-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּלְכ֛וּ עִבְד֥וּ אֶת-יְהוָֹ֑ה כְּדַבֶּרְכֶֽם :   לב  גַּם-צֹֽאנְכֶ֨ם גַּם-בְּקַרְכֶ֥ם קְח֛וּ כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּרְתֶּ֖ם וָלֵ֑כוּ וּבֵֽרַכְתֶּ֖ם גַּם-אֹתִֽי:  לג  וַתֶּֽחֱזַ֤ק מִצְרַ֨יִם֙ עַל-הָעָ֔ם לְמַהֵ֖ר לְשַׁלְּחָ֣ם מִן-הָאָ֑רֶץ כִּ֥י אָֽמְר֖וּ כֻּלָּ֥נוּ מֵתִֽים:
את הלחץ הכבד לקבלת ההחלטה על יציאת מצרים מפעיל בסופו של דבר העם המצרי. כדי לזרז את יציאת עם ישראל ממצרים, המצרים גם משתפים פעולה עם בני ישראל ומשאילים להם ברצון חלק מרכושם :
לד  וַיִּשָּׂ֥א הָעָ֛ם אֶת-בְּצֵק֖וֹ טֶ֣רֶם יֶחְמָ֑ץ מִשְׁאֲרֹתָ֛ם צְרֻרֹ֥ת בְּשִׂמְלֹתָ֖ם עַל-שִׁכְמָֽם:           לה  וּבְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֥ל עָשׂ֖וּ כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַֽיִּשְׁאֲלוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם כְּלֵי-כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹֽת:        לו  וַֽיהֹוָ֞ה נָתַ֨ן אֶת-חֵ֥ן הָעָ֛ם בְּעֵינֵ֥י מִצְרַ֖יִם וַיַּשְׁאִל֑וּם וַֽיְנַצְּל֖וּ אֶת-מִצְרָֽיִם: 

לא ניכנס עתה לשתי סוגיות לא פשוטות – לא למספר השנים שישבו במצרים ולא לחישוב כיצד 70 נפש שירדו מצרימה מתרבים לשש מאות אלף גברים ביציאת מצרים. (ואין בזאת שום סתירה, לא על מה שקרה שם ולא על אמינות התורה בכלל. כרגע אנחנו עדיין לא פיצחנו את החשבון הזה).

 לז  וַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֛ל מֵֽרַעְמְסֵ֖ס סֻכֹּ֑תָה כְּשֵׁשׁ-מֵא֨וֹת אֶ֧לֶף רַגְלִ֛י הַגְּבָרִ֖ים לְבַ֥ד מִטָּֽף:   לח   וְגַם-עֵ֥רֶב רַ֖ב עָלָ֣ה אִתָּ֑ם וְצֹ֣אן וּבָקָ֔ר מִקְנֶ֖ה כָּבֵ֥ד מְאֹֽד:
  לט  וַיֹּאפ֨וּ אֶת-הַבָּצֵ֜ק אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֧יאוּ מִמִּצְרַ֛יִם עֻגֹ֥ת מַצּ֖וֹת כִּ֣י לֹ֣א חָמֵ֑ץ כִּי-גֹֽרְשׁ֣וּ מִמִּצְרַ֗יִם וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לְהִתְמַהְמֵ֔הַּ וְגַם-צֵדָ֖ה לֹֽא-עָשׂ֥וּ לָהֶֽם:
  מ  וּמוֹשַׁב֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יָֽשְׁב֖וּ בְּמִצְרָ֑יִם שְׁלשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה:
  מא  וַיְהִ֗י מִקֵּץ֙ שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיְהִ֗י בְּעֶ֨צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה יָֽצְא֛וּ כָּל-צִבְא֥וֹת יְהוָֹ֖ה מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

אבל כן ננסה להבין מה הוא אותו "ליל שימורים" :
  מב  לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽיהֹוָ֔ה לְהֽוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הֽוּא-הַלַּ֤יְלָה הַזֶּה֙ לַֽיהֹוָ֔ה שִׁמֻּרִ֛ים לְכָל-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְדֹֽרֹתָֽם:
כפי שאמרנו, האירוע המכונן הזה חשוב לה' וחשוב ומשפיע על כל בני ישראל, הן על היוצאים ממצרים והן על כל ישראל לדורותיהם. יציאת מצרים וקבלת התורה בהר סיני, הם שני אירועים מכוננים, הם ברית עולם לדורותם.
מאז ועד היום אנו משמרים את ליל השימורים הזה, כשכמעט אין בית בישראל שלא מציין בהדר ובמשפחתיות מורחבת את הלילה הזה, גם אם בימינו כבר לא שוחטים שה לבית אבות, שה לבית.

שוו בנפשכם שבליל הסדר – ליל השימורים, בתום הסעודה וחיסול סדר פסח כהלכתו, היינו לוקחים תרמיל קטן ומתייצבים כולנו על שפת הים, מראש הנקרה ועד נחל מצרים. איזו עוצמה אדירה הייתה לכל עם ישראל כשיצאו כולם יחד למסע המכונן של יציאת מצרים. זו גם הסיבה שצריכים כל אחד ואחת לחוש כאילו הוא/היא יצא ממצרים. צריך כל אחד לחוש שהוא עבר ביבשה, בתוך הים וצריך כל אחד להרגיש שהוא נלחם בעזה ובלבנון ובכל חזית נוספת כדי להמשיך ולקיים את ליל השימורים הזה לדורות.  הזיכרון הזה, המוטבע בכל אחד מאיתנו, הוא אחד מהגורמים המכוננים המשמרים אותנו כעם !