פרשיות אחרי מות וקדושים התשפו 2026
שלום שלום משפחתנו האהובה
ימי הזיכרון והעצמאות כבר מאחורינו.
הייתה השתתפות מכובדת מאוד בכל הטקסים וההתכנסויות.
 תודה להדס בתנו ולמבשרת, בתה-נכדתנו, על המילים המרגשות.
 
השבת נקרא שתי פרשיות- אחרי מות וקדושים. הראשונה, שמחברת אותנו לפרשת שמינית ולמות בני אהרן והשנייה, קדושים, המורה לנו על הקדושה.
" וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָֹ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:  ב  דַּבֵּ֞ר אֶל-כָּל-עֲדַ֧ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָֽמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדשִׁ֣ים תִּֽהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהוָֹ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם": ( פרק יט תחילת פרשת קדושים )
פרשת קדושים פותחת בדרישת השם להיות קדושים וגם מסיימת בדרישת השם להיות קדושים ולהדמות לאל הקדוש.
" וְהִבְדַּלְתֶּ֞ם בֵּין-הַבְּהֵמָ֤ה הַטְּהֹרָה֙ לַטְּמֵאָ֔ה וּבֵין-הָע֥וֹף הַטָּמֵ֖א לַטָּהֹ֑ר וְלֹֽא-תְשַׁקְּצ֨וּ אֶת-נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֜ם בַּבְּהֵמָ֣ה וּבָע֗וֹף וּבְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְמֹ֣שׂ הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר-הִבְדַּ֥לְתִּי לָכֶ֖ם לְטַמֵּֽא  :  כו  וִהְיִ֤יתֶם לִי֙ קְדשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אֲנִ֣י יְהוָֹ֑ה וָֽאַבְדִּ֥ל אֶתְכֶ֛ם מִן-הָֽעַמִּ֖ים לִהְי֥וֹת לִֽי:" (פק כ סוף פרשת קדשים)
כיצד מקיימים קידוש השם?  
הפעם אתלה באילנות גבוהים :
 הרב הראשי לישראל, הרב ישראל מאיר לאו, כותב בספרו "יחל ישראל" (אבות פ"ה מ"ג): "יצחק גדל בבית של אברהם אבינו ושרה אמנו. עבורו, אין ניסיון העקידה למסור את חייו למען רצון ה', קשה במיוחד."אין לך אדם שאין לו שעה" (אבות פ"ד מ"ג) – כל אדם יכול להתרומם לשעה קלה. ובהיסטוריה היהודית, הקריבו רבים את נפשם על קידוש השם. הניסיון הגדול ביותר הוא של אברהם. הניסיון הקשה הוא לא למות על קידוש ה', אלא לחיות על קידוש השם. לחזור הביתה אחרי העקידה כאב שכול, היודע שהוא עצמו זבח את בנו, אותו בן יחיד עליו נאמר (בראשית כא, יב) "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע". יצחק אבינו היה צריך למסור את נפשו רק פעם אחת, אך אברהם אבינו היה צריך לחיות עם היעדרו של יצחק בנו האהוב, וזו מסירות נפש כל יום ויום, בכל רגע ורגע – הרבה יותר ממסירות הנפש של יצחק."
 
 
במחשבה דומה, ביאר רבי אליהו שלזינגר, רבה של שכונת גילה, בספרו "אלה הם מועדי" (ח"א עמ' שמט) : "... לכן מזכירים דווקא זכותו של אברהם אבינו שעקד את יצחק בנו, כי אברהם הראה דוגמא לחיים של קידוש השם, ואילו יצחק הראה נכונות למות על קידוש השם. לחיות על קידוש השם זה יותר נעלה ונשגב מאשר למות על קידוש השם.  ומשום כך מעלה עליו הקב"ה בעת תקיעת שופר "כאילו עקדתם עצמכם לפני". כי תקיעת שופר היא קבלת עול מלכות שמים. היינו, קבלה לחיות על קידוש השם, והרי זו היא המדרגה הנעלה ביותר של קידוש השם".     
אברהם אבינו, ראשון מקדשי השם, לימד כי הניסיון לקדש שם שמים בחיים קשה יותר מהניסיון למות על קידוש השם.  ולכן, דווקא זכותו במעשה העקידה היא שנזכרת לעולמים."
שנדע לחיות חיים מקודשים ולא נזדקק "למסור את נפשנו על קידוש השם " !