השבת, פרשת בלק מספרת לנו מי אנחנו ומה זהותנו ומהי המחויבות שלנו פנימה והחוצה :
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל  - בתחילת הפרשה אנחנו בני ישראל :
" וַיִּסְעוּ,; וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ"...
ב וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן־צִפּוֹר, אֵת כָּל־אֲשֶׁר־עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי.   ג וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב־הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. 
 
בהמשך, בלעם מתייחס לשני השמות שלנו - יעקב וישראל :
"וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, וַיֹּאמַר:  מִן־אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ־מוֹאָב, מֵהַרְרֵי־קֶדֶם--לְכָה אָרָה־לִּי יַעֲקֹב, וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל." 
נראה לפרש קללה ביעקב החלש וזעם על ישראל החזק.
".. מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב, וּמִסְפָּר אֶת־רֹבַע יִשְׂרָאֵל"  (פרק כב )
יעקב הוא כעפר אשר מעלה אבק במאבק עימו. ישראל הוא עם שלא ניתן לספור.   וממשיך הלאה- ביעקב הוא לא התבונן ולכן גם  לא מוצא דבר רע, לעומת זאת,  בישראל למרות שהוא כן הביט, הוא לא מוצא דבר רע:
"... לֹא־הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב, וְלֹא־רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל; יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ .  כב אֵל, מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם--כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם, לוֹ.   כג כִּי לֹא־נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב, וְלֹא־קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל; כָּעֵת, יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל, מַה־פָּעַל, אֵל.  
אי אפשר להלך קסמים על ישראל. גם אם ניסיתם להרדים את האריה השבע ולנצל זאת כדי להכות בנו, העם הזה עם ישראל ! מתאושש מהמכות שספג ומתרומם כאריה פצוע שלא נח עד שהוא מכה באויב הרשע :
 כד הֶן־עָם כְּלָבִיא יָקוּם, וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא; לֹא יִשְׁכַּב עַד־יֹאכַל טֶרֶף, וְדַם־חֲלָלִים יִשְׁתֶּה".  (פרק כג )
הפעם, כשבלעם רואה ברכה טובה, הוא משתמש רק בשם שהאל ברך את ישראל :
" וַיַּרְא בִּלְעָם, כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יְהוָה לְבָרֵךְ אֶת־יִשְׂרָאֵל "... (כד)
יעקב הוא זה שעדיין חי במעברה, באוהלים, אבל ישראל הוא אשר בונה משכנות קבע .
"מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל " (כד )
"דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב, וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל" (כד, טז )

מתי השתנה שמו של יעקב לישראל ומדוע ?

בפעם הראשונה כשיעקב נלחם במלאך לפני פגישתו עם עשו :
" וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.   כו וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע, בְּכַף-יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ.   כז וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר; וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי.   כח וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מַה-שְּׁמֶךָ; וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב.   כט וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ--כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל:  כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל. " ( בראשית לב)
בפעם השנייה, כשהאל מברך את יעקב ומודיע לו על החלפת שמו :
"וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל-יַעֲקֹב עוֹד, בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם; וַיְבָרֶךְ, אֹתוֹ.  י וַיֹּאמֶר-לוֹ אֱלֹהִים, שִׁמְךָ יַעֲקֹב:  לֹא-יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב, כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, יִשְׂרָאֵל.  יא וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי, פְּרֵה וּרְבֵה--גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם, יִהְיֶה מִמֶּךָּ; וּמְלָכִים, מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ .  יב וְאֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק--לְךָ אֶתְּנֶנָּה; וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ.   יג וַיַּעַל מֵעָלָיו, אֱלֹהִים, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר-דִּבֶּר אִתּוֹ." (בראשית לה )
המעבר מהשם יעקב שניתן לו בלידתם כשידו אחזה בעקב עשו, הוא שם של מישהו שנגרר אחרי זה שלפניו, זה שם של חולשה. יעקב נאבק עם אחיו עשו על הבכורה ועל הברכה. כשמגיע היום למאבק פנים מול פנים, נכנס המלאך לתמונה וכאילו אומר ליעקב, בו תאבק עימי ואם תצליח תהיה פטור מהמאבק עם עשו. ואכן, יעקב " מסיים בתיקו" את מאבקו עם מלאך האלוהים ולכן הוא פטור מהמאבק עם עשו ומקבל שם של מי שנושא את שם השם בשמו - ישראל.
 
ההזמנה של בלעם על ידי בלק נובעת כשבלק נבעת מול ישראל. הוא מבין כי האירועים שקרו ליעקב ומשפחתו בעבר והאתגרים איתם התמודדו, הינם חלק מהתנהלות אלוקית. יש כאן עוצמה רוחנית ופיזית שהוא, בלק, עם כל כוחותיו לא יוכל להתגבר עליה. לעם ישראל, הנושא את שמו החדש של יעקב, יש חסות של  הקב"ה המהווה בפועל הגנה מרחבית בהווה ובעתיד. "ה' אלוהיו עמו ותרועת מלך בו" היא הגנה אווירית וארצית מרחבית, אשר מחייבת אותנו בהתנהלות נכונה על  פני האדמה, גם היום.