השבת פרשת שלח, פרשה מכוננת שבסופה גרמה לעם ישראל להסתובב במדבר 40 שנה עד שעם ישראל נכנס לארץ ישראל. את האסון הזה הביאו עלינו עשרה נשיאים מתוך 12 נשיאי שבטי עם ישראל שיצאו לשליחות :
" שְׁלַח-לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֨רוּ֙ אֶת-אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁר-אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל" (במדבר יג, ב)
הדבר החשוב ביציאה לשליחות הזו, או לכל שליחות אחרת, הוא האמונה בצדקת הדרך. במקרה הזה, האמונה בהבטחה האלוהית לתת לבני ישראל את ארץ כנען, ההופכת להיות ארץ ישראל.
בין היציאה לבין החזרה מהשליחות, התורה לא מספרת לנו האם הם נעו כולם יחד או בקבוצות קטנות למקומות שונים. האם היה איזשהו שיח בין השליחים שהביא אותם למסקנות כלשהן.
כשהם שבים מהשליחות, לא ברור מי הדובר ובכל מקרה הם מתחילים את דיווחם בצורה חיובית: "וַיָּבֹ֜אוּ עַד-נַ֣חַל אֶשְׁכֹּ֗ל וַיִּכְרְת֨וּ מִשָׁ֤ם זְמוֹרָה֙ וְאֶשְׁכּ֤וֹל עֲנָבִים֙ אֶחָ֔ד וַיִּשָּׂאֻ֥הוּ בַמּ֖וֹט בִּשְׁנָ֑יִם וּמִן-הָֽרִמֹּנִ֖ים וּמִן-הַתְּאֵנִֽים:" " ... וַיְסַפְּרוּ-לוֹ֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ בָּ֕אנוּ אֶל-הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר שְׁלַחְתָּ֑נוּ וְ֠גַ֠ם זָבַ֨ת חָלָ֥ב וּדְבַ֛שׁ הִ֖וא וְזֶה-פִּרְיָֽהּ: " (במדבר יג, כג)
יכולנו להבין שהשניים שנושאים את אשכול הענבים הגדול הם יהושע וכלב. יכול להיות שיחסית ליתר העשרה, כלב ויהושע היו איתנים בגופם ואיתנים ברוחם.
אלא, שאחרי התיאור החיובי על תכונותיה הטובות של הארץ, מגיע האבל - "אֶ֚פֶס" ! ומהו האבל הגדול שגורם לשליחים לומר : " וְהָ֨אֲנָשִׁ֜ים אֲשֶׁר-עָל֤וּ עִמּוֹ֙ אָֽמְר֔וּ לֹ֥א נוּכַ֖ל לַֽעֲל֣וֹת אֶל-הָעָ֑ם כִּֽי-חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ"
הרי סביר להניח שכל שניים עשר השליחים ראו את אותו הדבר ולמרות זאת הם נתנו למראה עיניהם פרשנות שונה. התבוסתנים הפסימיים תיארו את מה שראו כ : " אֶ֚פֶס כִּֽי-עַ֣ז הָעָ֔ם הַיֹּשֵׁ֖ב בָּאָ֑רֶץ וְהֶֽעָרִ֗ים בְּצֻ֤רוֹת גְּדֹלֹת֙ מְאֹ֔ד וְגַם-יְלִדֵ֥י הָֽעֲנָ֖ק רָאִ֥ינוּ שָֽׁם: {כט} עֲמָלֵ֥ק יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֣רֶץ הַנֶּ֑גֶב וְ֠הַֽחִתִּ֠י וְהַיְבוּסִ֤י וְהָֽאֱמֹרִי֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהָ֔ר וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ יוֹשֵׁ֣ב עַל-הַיָּ֔ם וְעַ֖ל יַ֥ד הַיַּרְדֵּֽן: {ל}
כבר בפתיחת הנאום הפסימי, שלא ברור מי היה הדובר, הם אומרים דבר והיפוכו. כיצד הם הסיקו שישיבה בערים גדולות בצורות מאוד היא סימן לכך שעז העם היושב בארץ ?. עם שמרגיש ביטחון ואנשיו חזקים לא צריך להתבצר. עם חזק יושב בערים פתוחות ויודע שהסביבה מורתעת ואיש לא יגע בו לרעה. עם שמתבצר הוא עם חלש שפוחד שמא יתקפו אותו.
כשכלב שומע את קולות האווירה התבוסתנית שיוצרים השליחים, הוא מנסה להשתיק אותם ולהרים את המורל באמירה לגבי צידקת הדרך והיכולת לעלות ולרשת את הארץ : וַיַּ֧הַס כָּלֵ֛ב אֶת-הָעָ֖ם אֶל-מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר עָלֹ֤ה נַֽעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי-יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ: {לא} וְהָ֨אֲנָשִׁ֜ים אֲשֶׁר-עָל֤וּ עִמּוֹ֙ אָֽמְר֔וּ לֹ֥א נוּכַ֖ל לַֽעֲל֣וֹת אֶל-הָעָ֑ם כִּֽי-חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ: {לב} וַיֹּצִ֜יאוּ דִּבַּ֤ת הָאָ֨רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּר֣וּ אֹתָ֔הּ אֶל-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יֽוֹשְׁבֶ֨יהָ֙ הִ֔וא וְכָל-הָעָ֛ם אֲשֶׁר-רָאִ֥ינוּ בְתוֹכָ֖הּ אַנְשֵׁ֥י מִדּֽוֹת: {לג} וְשָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת-הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן-הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֨ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵֽינֵיהֶֽם":
סתירה פנימית נוספת שלא מסתדרת, היא כיצד בארץ כל כך גרועה, כפי שהם תיארו "ארץ אוכלת יושביה", גדלים "אנשי מידות" ו – "נפילים בני ענק"?
ה
התבוננות המרכזית ונקודת המבט וההרגשה של מוציאי הדיבה היא :
" וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֨ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵֽינֵיהֶֽם":
איך אנשים חשים כחגבים ? זהו ביטוי לחרדה. ואיך הם יודעים כיצד הם נראים כחגבים בעיני יושבי הארץ שלא פגשו אותם ולא היו מודעים למסע הריגול שלהם ? הרי לו היו מתגלים על ידי יושבי ארץ כנען, סביר להניח שלא היו שבים מהשליחות. אין זה אלא שעשרת התבוסתנים לא מחוברים למציאות ולא מבינים את היכולות של עם ישראל ואת ההשגחה העליונה שהעניקה לנו את חבל הארץ הזה.
וכך מתוארים האירועים של הפסימיות מחד והביטחון והאמונה מאידך, בספר דברים : " אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים, אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת־לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ, עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת, בַּשָּׁמָיִם; וְגַם־בְּנֵי עֲנָקִים, רָאִינוּ שָׁם. כט וָאֹמַר, אֲלֵכֶם: לֹא־תַעַרְצוּן וְלֹא־תִירְאוּן, מֵהֶם. ל יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם, הוּא יִלָּחֵם לָכֶם: כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם, בְּמִצְרַיִם—לְעֵינֵיכֶם".
