פרשת כי תישא מכילה את אחד האירועים הקשים שעובר עם ישראל, אירוע הידוע בשם "חטא העגל". האירוע מתחיל בהיקהלות של העם על אהרן :
"וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ. ב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַהֲרֹן, פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם; וְהָבִיאוּ, אֵלָי . ג וַיִּתְפָּרְקוּ, כָּל-הָעָם, אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיָּבִיאוּ, אֶל-אַהֲרֹן . ד וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וַיַּעֲשֵׂהוּ, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיֹּאמְרוּ--אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם . ה וַיַּרְא אַהֲרֹן, וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר, חַג לַיהוָה מָחָר. ו וַיַּשְׁכִּימוּ, מִמָּחֳרָת, וַיַּעֲלוּ עֹלֹת, וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים; וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ, וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק". (פרק לב)
ננסה להבין את המצב בו מצוי אהרן, כשמשה נמצא על הר סיני. בהיעדר המנהיג משה, אהרן אחיו הוא מעין ממלא מקום של המנהיג החסר. מטבע הדברים, אהרן הוא הכתובת של העם לכל דבר. לא ברור מה גרם לעם להיקהל על אהרן. אמנם הדבר קורה, כך מספרים לנו : "כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר"
ההיעדרות של משה לא מצדיקה "התקהלות". ההתקהלות כמוה כהפגנה כמעט אלימה, המפעילה לחץ על אהרן ליצור להם לא פחות מאשר "אלוהים" חליפי. מדוע הם זקוקים לאלוהים חליפי ?
" כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ. "
האם משה נתפס אצל המתקהלים כאלוהים ? כך ניתן אולי להבין, יען כי בהיעדרו של משה, המתקהלים מבקשים מאהרן שיעשה להם אלוהים.
כשההמון מתקהל ומפגין, הוא יוצר לחץ וסחף של דעת הקהל כך שלא פשוט להתייצב מול המפגינים ולומר להם שהם טועים. התייצבות של קהל אחד מול הקהל השני,היא פוטנציאל למלחמת אחים. הפרשנים נוטים להפיל את האחריות לחטא העגל על ה-"ערב רב". יכול להיות שאכן ה"ערב רב", הם הכוח המניע ליצירת הלחץ, תוך כדי התקהלות על אהרן. צריך לזכור, שהעם נמצא 40 יום בתחתית הר סיני, אחרי המעמד המכונן של "מעמד הר סיני", ואין להם כל כך מה לעשות !. חוסר המעש, בצירוף ה-ערב רב, בצירוף היעדרותו של משה, כולם יחד יוצרים את הלחץ על אהרן. אהרן מנסה להרוויח זמן על ידי שליחת הלוחצים להביא חומרי גלם ליום המחרת. למחרת דחייה נוספת בקביעת החג והזבח שוב ליום שלאחריו. אבל, כשההמון מוסת, הוא לא עוצר למחשבה על עצם העניין. ההמון לוחץ ומוצא את פורקנו באכילה ושתייה. מי ששתה קצת יותר מדי, מגיע גם להוללות ושם כבר אין מעצורים !! כשמשה יורד מההר, הוא רואה עם פרוע !!
מנהיגות ראויה צריכה לצפות פני עתיד ולפעול כבר בראשית המשבר לעצור את פוטנציאל ההתפרעויות, שיכולות להגיע במהלך ההפגנות, ואת התדרדרות המצב, כדי למנוע מעשה קיצוני כמו - שבירת הלוחות !
נקווה שגם בימינו, ישכילו המנהיגים לעצור את ההתפרעויות וימנעו את ההתדרדרות למלחמת אחים, ש- סופה, חלילה, עלול להגיע במעשה קיצוני שייזכר לעד !
