תאריך ושעה
 


מונה:


שבת פרשת האזינו התשפב 2021
 

פרשת האזינו היא פרשה קצרה שכולה שירה.
 
האם הכוונה בפסוק האחרון של הפרשה הקודמת  לשירה הזאת ?
 
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, בְּאָזְנֵי כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל, אֶת-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה, הַזֹּאת--עַד, תֻּמָּם"
 
או שהשירה בהאזינו היא רק חלק מהשירה האמורה קודם, או אולי השירה בפרשת האזינו היא דבר אחר ?
 
כך פותח משה את שירת האזינו :
 
"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;     וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי....   
 
הפתיחה הזו היא העמדה של השמים והארץ כעדים למשמע הדברים. 
הגם שהשמיים והארץ הם דוממים שאינם יכולים לשמש כעדים, משה מבקש לומר לעם ישראל, לדורותיו, שאלו דברים שנכונים לנצח כמו נצחיותם של השמים והארץ.
 
וממשיך משה ומבקש, שדבריו יפלו ויחדרו לאוזניים וללב של השומעים ,כמו שהמים על צורותיהן השונות יורדים, חודרים ומרווים את הקרקע עבור הצמחים.

ב יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי,                תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי,   
כִּשְׂעִירִם עֲלֵי-דֶשֶׁא,                 וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב. "
 
כל זאת כדי להביא את השומעים שהם עם ישראל, להבין את גודלו של האל:
  
ג כִּי שֵׁם יְהוָה, אֶקְרָא:            הָבוּ גֹדֶל, לֵאלֹהֵינוּ.   
 
מדוע צריך להבין זאת ? 
משום שאלו תכונותיו של האל :
 
"הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ,     כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט:   
אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל,    צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא...."
 
ומדוע בכל זאת, העם הזה לא מבין את מקומו ותכונותיו של האל ?
 
יען כי אלו תכונותיו של העם הזה:
 
שִׁחֵת לוֹ לֹא, בָּנָיו מוּמָם:   דּוֹר עִקֵּשׁ, וּפְתַלְתֹּל.   
ו הַ לְיְהוָה, תִּגְמְלוּ-זֹאת      עַם נָבָל, וְלֹא חָכָם: 
הֲלוֹא-הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ         הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ"
 
העם הזה הינו בעל תכונות מאתגרות שמצריכות הדרכה והכוונה.
אז מה צריך לעשות כדי לגרום לו לזכור, לשמר ולהנחיל את המסורת הלאה?
 
 "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר-וָדֹר;     שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ.   "


 
לצערנו אחד המקצועות החשובים, שמורים לא תמיד מצליחים לחבב ולהנחיל לתלמידים באופן חוויתי, הוא מקצוע ההיסטוריה.   היסטוריה אינה מקצוע.  זו מהות חייו של כל אדם בהשתייכותו לעם.
 
את ההיסטוריה צריך להתחיל מיסוד העולם, דרך התבוננות בכל דור ודור.  בטרם ילך התלמיד לשמוע על השתלשלות הדורות מפי המורים או המומחים להיסטוריה, צריך כל ילד לפנות לאביו ולסבו ולשמוע מהם באופן ישיר את קורות הדורות שהם חיו בהם, בטרם הנער בא לעולם.  הוא צריך לחקור אותם על ההיסטוריה המשפחתית, מניין כל אחד מאבות אבותיו הגיע, היכן הוא נולד ומה הוא שמע מאבות אבותיו על ההיסטוריה המשפחתית ועל ההיסטוריה בכלל.  מי הם היו, במה הם עסקו, מדוע נדדו מארץ לארץ.  מה הביא אותם ברבות הימים להגיע לארץ ישראל ?
 
אחרי  שתכיר את ההיסטוריה המשפחתית, בתוך ההיסטוריה של עם ישראל, בתוך ההיסטוריה של העולם, אז תתחיל לשאול אודות ההפרדה שעשה האל בין העמים השונים. הפרדה של ארץ מגורים. הפרדה של שפה שונה לכל עם. והייחוד של עם ישראל בתוך המהלך ההיסטורי הכולל.
 
ח בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם,  {ס}  בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם;  {ר}
יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים,  {ס}  לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  {ר}
ט כִּי חֵלֶק יְהוָה, עַמּוֹ:  {ס}  יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ.  {ר}
י יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר,  {ס}  וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן;  {ר}
יְסֹבְבֶנְהוּ, יְבוֹנְנֵהוּ--  {ס}  יִצְּרֶנְהוּ, כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ.  {ר}
יא כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף;  {ס}  יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ.  {ר}
יב יְהוָה, בָּדָד יַנְחֶנּוּ;  {ס}  וְאֵין עִמּוֹ, אֵל נֵכָר.  {ר}
יג יַרְכִּבֵהוּ עַל-במותי (בָּמֳתֵי) אָרֶץ,  {ס}  וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי;  {ר}
וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע,  {ס}  וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר.  {ר}
יד חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן,  {ס}  עִם-חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים  {ר}
בְּנֵי-בָשָׁן וְעַתּוּדִים,  {ס}  עִם-חֵלֶב, כִּלְיוֹת חִטָּה;  {ר}
וְדַם-עֵנָב, תִּשְׁתֶּה-חָמֶר.
 
אבל כשמתברר שכאשר עם ישראל יושב בנחת בארצו ,הוא מתחיל להשמין ולבעוט.
לצערנו, אז מחליט האל לעשות בהם שמות :
 
טו וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט,  {ר}
שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ;  {ס}  וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ,  {ר}
וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ.  {ס}  טז יַקְנִאֻהוּ, בְּזָרִים;  {ר}
בְּתוֹעֵבֹת, יַכְעִיסֻהוּ.  {ס}  יז יִזְבְּחוּ, לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ--  {ר}
אֱלֹהִים, לֹא יְדָעוּם;  {ס}  חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ,  {ר}
לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם.  {ס}  יח צוּר יְלָדְךָ, תֶּשִׁי;  {ר}
וַתִּשְׁכַּח, אֵל מְחֹלְלֶךָ.  {ס}  יט וַיַּרְא יְהוָה, וַיִּנְאָץ,  {ר}
מִכַּעַס בָּנָיו, וּבְנֹתָיו.  {ס}  כ וַיֹּאמֶר, אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם--  {ר}
אֶרְאֶה, מָה אַחֲרִיתָם:  {ס}  כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה,  {ר}
בָּנִים לֹא-אֵמֻן בָּם.  {ס}  כא הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא-אֵל,  {ר}
כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם;  {ס}  וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא-עָם,  {ר}
בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם.  {ס}  כב כִּי-אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי,  {ר}
וַתִּיקַד עַד-שְׁאוֹל תַּחְתִּית;  {ס}  וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ,  {ר}
וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים.  {ס}  כג אַסְפֶּה עָלֵימוֹ, רָעוֹת;  {ר}
חִצַּי, אֲכַלֶּה-בָּם.  {ס}  כד מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף,  {ר}
וְקֶטֶב מְרִירִי;  {ס}  וְשֶׁן-בְּהֵמֹת, אֲשַׁלַּח-בָּם,  {ר}
עִם-חֲמַת, זֹחֲלֵי עָפָר.  {ס}  כה מִחוּץ, תְּשַׁכֶּל-חֶרֶב, וּמֵחֲדָרִים, אֵימָה; גַּם-בָּחוּר,  {ר}
גַּם-בְּתוּלָה--יוֹנֵק, עִם-אִישׁ שֵׂיבָה.  {ס}  כו אָמַרְתִּי, אַפְאֵיהֶם;  {ר}
אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ, זִכְרָם
 
 
הישועה לעם ישראל לא תמיד מגיעה משום שהם עשו משהו שמזכה אותם בכך. הישועה באה, לפעמים, משום שהעמים, שנשלחו להחזיר את ישראל לדרך הישר, הפכו גאוותנים החושבים שבזכות עצמם הם עושים לעם ישראל את מה שהנחה אותם האל לעשות. 
העמים הללו בהתנהגותם מזמינים אליהם את כוח האל להיפרע מהם.
 
 "לוּלֵי, כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר--  {ר}
פֶּן-יְנַכְּרוּ, צָרֵימוֹ:  {ס}  פֶּן-יֹאמְרוּ יָדֵנוּ רָמָה,  {ר}
וְלֹא יְהוָה פָּעַל כָּל-זֹאת.  {ס}  כח כִּי-גוֹי אֹבַד עֵצוֹת, הֵמָּה;  {ר}
וְאֵין בָּהֶם, תְּבוּנָה.  {ס}  כט לוּ חָכְמוּ, יַשְׂכִּילוּ זֹאת;  {ר}
יָבִינוּ, לְאַחֲרִיתָם.  {ס}  ל אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד, אֶלֶף,  {ר}
וּשְׁנַיִם, יָנִיסוּ רְבָבָה:  {ס}  אִם-לֹא כִּי-צוּרָם מְכָרָם,  {ר}
וַיהוָה הִסְגִּירָם.  {ס}  לא כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ, צוּרָם;  {ר}
וְאֹיְבֵינוּ, פְּלִילִים.  {ס}  לב כִּי-מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם,  {ר}
וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה:  {ס}  עֲנָבֵמוֹ, עִנְּבֵי-רוֹשׁ--  {ר}
אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת, לָמוֹ.  {ס}  לג חֲמַת תַּנִּינִם, יֵינָם;  {ר}
וְרֹאשׁ פְּתָנִים, אַכְזָר.  {ס}  לד הֲלֹא-הוּא, כָּמֻס עִמָּדִי;  {ר}
חָתוּם, בְּאוֹצְרֹתָי.  {ס}  לה לִי נָקָם וְשִׁלֵּם,  {ר}
לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם:  {ס}  כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם,  {ר}
וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ.  {ס}  לו כִּי-יָדִין יְהוָה עַמּוֹ,  {ר}
וְעַל-עֲבָדָיו יִתְנֶחָם:  {ס}  כִּי יִרְאֶה כִּי-אָזְלַת יָד,  {ר}
וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב.  {ס}  לז וְאָמַר, אֵי אֱלֹהֵימוֹ--  {ר}
צוּר, חָסָיוּ בוֹ.  {ס}  לח אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ,  {ר}
יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם;  {ס}  יָקוּמוּ, וְיַעְזְרֻכֶם--  {ר}
יְהִי עֲלֵיכֶם, סִתְרָה."
 
אז עושה האל שוב כפי שעשה בעבר במצרים. האל מראה לעם ישראל וליתר עמי העולם את גדולתו ויכולותיו לנהל את העולם.
 
 
"רְאוּ עַתָּה, כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא,  {ר}
וְאֵין אֱלֹהִים, עִמָּדִי:  {ס}  אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה,  {ר}
מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא,  {ס}  וְאֵין מִיָּדִי, מַצִּיל.  {ר}
מ כִּי-אֶשָּׂא אֶל-שָׁמַיִם, יָדִי;  {ס}  וְאָמַרְתִּי, חַי אָנֹכִי לְעֹלָם.  {ר}
מא אִם-שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי,  {ס}  וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי;  {ר}
אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי,  {ס}  וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם.  {ר}
מב אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם,  {ס}  וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר;  {ר}
מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה,  {ס}  מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב.  {ר}
מג הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ,  {ס}  כִּי דַם-עֲבָדָיו יִקּוֹם;  {ר}
וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו,  {ס}  וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ". 
 
משה, בטרם יעלה אל ההר אל סיום תפקידו בעולם, מספר לעם ישראל בדרך לירית, ומתריע על אשר יקרה להם באחרית הימים, אם לא ילכו בדרך הנכונה.
 
כפי שכבר למדנו בפרשה הקודמת, יש דרכי לימוד שהתורה מנחילה לאנשי החינוך. כדי לזכור את הדברים, כותבים אותם בצורת שירה ומבקשים את התלמידים ללמוד את השירה ולדעת לדקלם אותם על פה.  
מה שלמדת בעל פה, יש סיכוי גדול שלא תישכח.  ואם למדת את השירה עם לחן, אזי המוזיקה תגרום לך לשיר ולזכור את הדברים, לפעמים אפילו בניגוד לרצונך.  אחת הדוגמאות לשיר שלא יוצא מהראש היא השיר באב אל וואד, שמתנגן בראשנו, כשאנחנו עוברים בשער הגיא ורואים את שלדי הברזל השותקים. דוגמא נוספת היא עם משב האויר הצח בירושלים מתנגנת בראש  מנגינת - "אויר הרים צלול כיין ...  ירושלים של זהב ".
 
הדרך החווייתית של הנחלת המורשת, היא הערובה לחקיקת החוויות בלבם ובמוחם של השומעים.
 
שנזכה לזיכרונות טובים ונלמד מהם לעשייה והתנהלות אישית, ליצירת עתיד טוב יותר לכולנו.
 


לייבסיטי - בניית אתרים