השבת אנחנו מתחילים את ספר דברים, ספר נאומי משה לעם הצעיר שהתגבש ב - 40 שנות המסעות במדבר, אחרי עונש הנדודים.
אחד הדברים הראשונים הכתובים בפרשת דברים, ואולי כנגד פרשת המרגלים שלא רצו להיכנס לארץ, הוא כן להיכנס לארץ וכן לרשת אותה:
" בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בְּאֶרֶץ מוֹאָב, הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת־הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר. ו יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחֹרֵב לֵאמֹר: רַב־לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה . ז פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם, וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל־כָּל־שְׁכֵנָיו, בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב, וּבְחוֹף הַיָּם--אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן, עַד־הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר־פְּרָת . ח רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת־הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת־הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם."
וכדי לתת לדבר תוקף נוסף, כעבור כמה פסוקים שוב נאמר :
"וָאֹמַר, אֲלֵכֶם: בָּאתֶם עַד־הַר הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ. כא רְאֵה נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפָנֶיךָ--אֶת־הָאָרֶץ: עֲלֵה רֵשׁ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ--אַל־תִּירָא, וְאַל תֵּחָת. "
למה היה צורך לחזק ולומר פעמיים - "בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת־הָאָרֶץ " ו - "עֲלֵה רֵשׁ" ?
אנחנו מכירים את התופעה " ויהי בשלח פרעה את־העם ולא־נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלהים פן־ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה" (שמות פרק יג פסוק יז(
ובפרשת שופטים, אותה קרא רפנאל ואותה אקרא שוב בעוד כחודש, נשמעת האזהרה :
"וְיָסְפ֣וּ הַשֹּׁטְרִים֘ לְדַבֵּ֣ר אֶל־הָעָם֒ וְאָמְר֗וּ מִי־הָאִ֤ישׁ הַיָּרֵא֙ וְרַ֣ךְ הַלֵּבָ֔ב יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ וְלֹ֥א יִמַּ֛ס אֶת־לְבַ֥ב אֶחָ֖יו כִּלְבָבֽוֹ: )דברים פרק כ פסוק ח (
גם היום אנחנו שומעים את כל ממיסי הלב המנסים להפחיד אותנו עם אורך המלחמה ותוצאותיה.
לכן באה הסיומת "אַל־תִּירָא, וְאַל־תֵּחָת" שהיא החידוש שאמור לחזק את העם ובעיקר את הלוחמים היוצאים למלחמה.
ומוסיף משה ומחזק את העם הדבריו, בהם הוא מזכיר את חטא המרגלים שארע 38 שנים לפני הנאום הזה :
" וָאֹמַר, אֲלֵכֶם: לֹא־תַעַרְצוּן וְלֹא־תִירְאוּן, מֵהֶם. ל יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם, הוּא יִלָּחֵם לָכֶם: כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם, בְּמִצְרַיִם--לְעֵינֵיכֶם."
אבל דור היוצאים ממצרים לא יוצא מחרדת המלחמה על הארץ ולכן, כך מזכיר כאן משה לדור, שהיה אז הדור הצעיר, את מה שאמר לדור ההורים שלהם שהפך להיות דור המדבר :
"וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה, וּבְנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא־יָדְעוּ הַיּוֹם טוֹב וָרָע--הֵמָּה, יָבֹאוּ שָׁמָּה; וְלָהֶם אֶתְּנֶנָּה, וְהֵם יִירָשׁוּהָ."
אז, אחרי 38 שנים הגיע הזמן לרענן את הזיכרון של דור הנכנסים לארץ, לחזק אותם ולא לתת לתבוסתנים רכי הלבב להמיס את לב העם ולוחמיו.
ואם זה נשמע לנו מוכר בימינו, אזי אין זה אלא כי הדברים הללו נאמרו אז, כנראה גם לימינו.
זה הזמן לרשת את כל חלקי הארץ ולהחיל את ריבונות עם ישראל על כל חלקי ארץ ישראל, כפי שהובטח לעם ישראל על פי תורת ישראל.
שבת שלום וצום של זיכרון שיביא לאחדות ולניצחון על כל אויבינו וחורשי רעתנו, בתוך הארץ ומחוצה לה.
