תאריך ושעה
 


מונה:

ערב שבת פרשת שמיני – החדש התשפד 2024
 
במרכז פרשת שמיני , עומד האירוע הטראגי של מות שני בני אהרן בעת השמחה של חנוכת המשכן. אירוע קשה , שרבים וטובים ניסו לפצח, על שום מה ולמה עשה האל כך לנדב ואביהו, לאביהם אהרן, לכל המשפחה ולכל עם ישראל.
 
הפעם לא נעסוק באירוע עצמו אלא במה שקורה אחרי בתגובות  אהרן ומשה.
 
ננסה להבין מה טוב בעיני האל ומה טוב בעיני שליחו משה אחי אהרן מתי בא הקצף וכיצד מרגיעים את המצב. כך פונה משה אל אהרן אחרי :
 
" וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, וְאֶל אֶלְעָזָר וְאֶל-אִיתָמָר בָּנָיו הַנּוֹתָרִים, קְחוּ אֶת-הַמִּנְחָה הַנּוֹתֶרֶת מֵאִשֵּׁי יְהוָה, וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ:  כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, הִוא.   יג וַאֲכַלְתֶּם אֹתָהּ, בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ, כִּי חָקְךָ וְחָק-בָּנֶיךָ הִוא, מֵאִשֵּׁי יְהוָה:  כִּי-כֵן, צֻוֵּיתִי.   יד וְאֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה, תֹּאכְלוּ בְּמָקוֹם טָהוֹר--אַתָּה, וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אִתָּךְ:  כִּי-חָקְךָ וְחָק-בָּנֶיךָ נִתְּנוּ, מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.   טו שׁוֹק הַתְּרוּמָה וַחֲזֵה הַתְּנוּפָה, עַל אִשֵּׁי הַחֲלָבִים יָבִיאוּ, לְהָנִיף תְּנוּפָה, לִפְנֵי יְהוָה; וְהָיָה לְךָ וּלְבָנֶיךָ אִתְּךָ, לְחָק-עוֹלָם, כַּאֲשֶׁר, צִוָּה יְהוָה.   טז וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת, דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה--וְהִנֵּה שֹׂרָף; וַיִּקְצֹף עַל-אֶלְעָזָר וְעַל-אִיתָמָר, בְּנֵי אַהֲרֹן, הַנּוֹתָרִם, לֵאמֹר.   יז מַדּוּעַ, לֹא-אֲכַלְתֶּם אֶת-הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ--כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, הִוא; וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם, לָשֵׂאת אֶת-עֲוֺן הָעֵדָה, לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, לִפְנֵי יְהוָה.   יח הֵן לֹא-הוּבָא אֶת-דָּמָהּ, אֶל-הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה; אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ, כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי.   יט וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל-מֹשֶׁה, הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת-חַטָּאתָם וְאֶת-עֹלָתָם לִפְנֵי יְהוָה, וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי, כָּאֵלֶּה; וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם, הַיִּיטַב בְּעֵינֵי יְהוָה?   כ וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּיטַב בְּעֵינָיו".
 
ראשית, ברור לנו שמה שעשו בני אהרן , ולא חשוב מה הייתה כוונתם, לא היה טוב בעיני האל והוא מוריד אש שהורגת אותם. כך נכתב :
 
"וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה, אֵשׁ זָרָה--אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם .  ב וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי יְהוָה".
 
איך אנחנו יכולים לדעת מה המעשה אשר ייטב בעיני האל ומה יכול להביא עלינו, חלילה, כליה מידית ?  מחיי היום יום אנו יודעים שלא כל מעשה שאנו עושים מקבל תגובה מידית כזו מהאל.
 
למשל, יש לא מעטים שלא מקיימים את מצוות השבת כהלכתה. אבל אנחנו לא רואים תגובה מידית של העונש, כפי שכתוב שכך יקרה למי שיעבור על אותו חוק. או אם תרצו עונש מוות בענייני אישות. אנחנו לא מוצאים את עוברי העבירה מתים מיד עם תום או תוך כדי המעשה.
 
אהרן, שממש באירוע הזה מקבל את תואר הכהן הגדול, מלמד אותנו את חובת הזהירות ואת המחשבה המקדימה לכל מעשה. אהרן מלמד אותנו שאם קרה משהו חריג שמביא לתוצאה בלתי הפיכה, חובה עלינו להרהר ולבדוק כמה פעמים לפני שאנחנו יכולים לטעות.  אהרן לא מבין את הסיבה והתוצאה של מות שני בניו ולכן ברגע הראשון נאמר עליו "וידם אהרן" !  
זה לא אומר שלא היה לו מה לומר, אבל יכול להיות שהיה זה הלם ראשוני ויכול להיות שהזעקה שלו באה בצורת שתיקה שהחניקה את זעקתו. ויכול להיות שהוא לקח אויר וספר עד מאה לפני שהוא כלכל את המשך מעשו וענה למשה על הקצף שיצא ממנו.
 
משה לעומת אהרן , נמצא קצת יותר בצד של האל הקוצף על מעשה שלא נעשה כמצופה. משה חשב שחלק מהטקס צריך להיות באכילת השעיר.
יכול להיות שאהרן או בניו , האחים השכולים, מגיבים בסוג של מידה כנגד מידה , אולי אפילו כלפי האל. כאילו אומרים לו "אתה שרפת את האחים שלנו, אז אנחנו שרפנו את השעיר " !
 
האם האל קיבל את תגובתם בהבנה, זאת לא נדע כי לא נכתב.
משה , ברגע שקצת נרגע מקצפו ואולי מעצם המצב, קיבל את תגובתו של אהרן בהבנה והדבר היה טוב בעיניו.
 
שנדע גם ברגעים קשים להגיב בצורה מושכלת. בין אם בשתיקה רועמת ובין את בזעקה רועמת. מה שחשוב , שבעת צרה נבין ונדע שהחיים ממשיכים וצריך לבחון את הדרך הטובה יותר כדי להמשיך גם אחרי מות שני בני אהרן !



 
 
 

לייבסיטי - בניית אתרים