ערב שבת פרשת בהעלותך התשפה 2025
אחרי לילה היסטורי של פעולות באיראן, שלוחה ברכת המשך הצלחה לכל העוסקים במלאכה, כולל למילואימניקים הרחוקים והקרובים.
השבת פרשת בהעלותך.
בפרשת בהעלותך מספר נושאים מעניינים. הפעם ננסה להבין מה פשר מערכת יחסים בין שלושת האחים המנהיגים את עם ישראל, שלושת הצאצאים של עמרם בן קהת בן לוי ויוכבד, גם היא צאצאית לבית לוי.
המקום בו מתרחש האירוע המוזר הזה הוא בחצרות, לשם הגיע עם ישראל אחרי האירוע של "קברות התאוה" :
" מִקִּבְרוֹת הַתַּאֲוָה נָסְעוּ הָעָם, חֲצֵרוֹת; וַיִּהְיוּ, בַּחֲצֵרוֹת. "
ולפני פרשת שלח לך, קרי שליחת משלחת הנשיאים לסיור בארץ הקודש, מה שיתפתח לימים ל "חטא המרגלים".
כך מתוארת הפרשיה הזו :
"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל־אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח: כִּי־אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח . ב וַיֹּאמְרוּ, הֲרַק אַךְ־בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהוָה--הֲלֹא, גַּם־בָּנוּ דִבֵּר; וַיִּשְׁמַע, יְהוָה .. .
מהנוסח הזה אנו מבינים שהדוברים הם מרים ואהרן, כשהמובילה היא מרים.
לא ברור מה היה הנושא המרכזי עליו הם דיברו במשה ומה בדיוק טענתם.
תחילה נאמר שדיברו: "עַל־אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח: כִּי־אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח".
מי היא האישה הכושית המדוברת ומה הבעיה בעובדה הזו שמשה לקח אישה כושית.המשמעות היא שציפורה הייתה כושית, או שמשה לקח אישה נוספת שהייתה כושית.
אבל מיד יש טענה אחרת :
"וַיֹּאמְרוּ, הֲרַק אַךְ־בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהוָה--הֲלֹא, גַּם־בָּנוּ דִבֵּר" ?!
מה פשר הניסוח הזה " הֲלֹא, גַּם־בָּנוּ דִבֵּר" ?
מה בדיוק היה חסר למרים ואולי גם לאהרן, דבר מה שהיה למשה ולהם לא היה ?
האם הם כמו קורח, שבקרוב יבקש שררה נוספת ?
מול המחשבה הזו ועוד בטרם יגיעו הבקשה והמרד של קרח, אומרת לנו התורה על משה :
"... וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד--מִכֹּל, הָאָדָם, אֲשֶׁר, עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה..."
מהאמירה הזו ניתן אולי להסיק "שהדיבור במשה" נשמע כאילו הטענה היא שמשה מתנשא !
ומה אנו יכולים ללמוד מהופעתו הפתאומית של האל, כתגובה על הטענה של מרים ואהרן : " הֲלֹא, גַּם־בָּנוּ דִבֵּר" ?!
כך יורד ה' בעמוד הענן ואומר :
" וַיֹּאמֶר יְהוָה פִּתְאֹם, אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־מִרְיָם, צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם, אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד; וַיֵּצְאוּ, שְׁלָשְׁתָּם. ה וַיֵּרֶד יְהוָה בְּעַמּוּד עָנָן, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם, וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם. ו וַיֹּאמֶר, שִׁמְעוּ־נָא דְבָרָי; אִם־יִהְיֶה, נְבִיאֲכֶם--יְהוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר־בּוֹ . ז לֹא־כֵן, עַבְדִּי מֹשֶׁה: בְּכָל־בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא . ח פֶּה אֶל־פֶּה אֲדַבֶּר־בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת יְהוָה, יַבִּיט...
מכל מה שנאמר על ידי מרים ואהרן ועל ידי האל, מתמקד האל בשאלה :
"וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה"
כאילו פונה האל ואומר להם: כל טענותיכם לא ממש ראויות לתגובה, כי הן לא ממש חשובות. מה שחשוב הוא, שאתם הפרתם את האחווה המשפחתית שהייתה עד עכשיו ביניכם. זה מה שהכעיס את ה' :
"... וַיִּחַר־אַף יְהוָה בָּם, וַיֵּלַךְ.
י וְהֶעָנָן, סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְהִנֵּה מִרְיָם, מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג; וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל־מִרְיָם, וְהִנֵּה מְצֹרָעַת. "
כאשר מתגלה שמרים מקבלת עונש והיא מצורעת, אהרן מבין שהם חטאו ולכן הוא לוקח את זכות הדיבור ופונה אל משה :
"... וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן, אֶל־מֹשֶׁה: בִּי אֲדֹנִי--אַל־נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת, אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ . יב אַל־נָא תְהִי, כַּמֵּת, אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ, וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ."
מבחן האחווה בא לידי ביטוי כאשר אהרן נזעק למען אחותו מרים והוא פונה אל משה שיחוס עליהם. משה פורץ בצעקה למען אחותו :
"... וַיִּצְעַק מֹשֶׁה, אֶל־יְהוָה לֵאמֹר: אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ. "
את זעקתו של משה לרפואת אחותו, ניסינו לזעוק בתפילה קצרה וקראנו לצאצא השלישי שלנו – רפנאל. עוד מעט נציין 19 שנה מאז נדמה הצעקה.
לא יודעים אם את התובנה הזו על האחווה המשפחתית, רכש רפנאל מהמקרה הזה שממנו נלקח שמו, אבל אחת מאמירותיו החכמות של רפנאל על האחווה המשפחתית הייתה :"ממשפחה לא נעלבים" !
אז מה למדנו מהסיפור הזה ?
ש- אחווה משפחתית היא ערך חשוב וכאשר לא יודעים להוקיר, להעריך ולשמר אותה, עלול להיות לכך מחיר אישי שיכול להיגבות מכל אחד מבני המשפחה.
צריך להשקיע בשימור האחווה הזו, בייחוד בגיל הבוגר, כאשר עוסקים בבניית מסלול חיים אישי, משפחתי ומקצועי ואין פניות או מודעות לחשיבות הקשרים המשפחתיים שנתפסים כמובנים מאליהם. קשר בינאישי מתמשך אינו מובן מאליו. הוא טעון השקעה ותשומת לב, גם בקרב בני המשפחה הקרובה והרחוקה.
שנשכיל לשמר ולשמור על משפחתנו ועמנו והקב"ה שישמור על כולנו ונמצא -חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם.
