רפנאל (ברוך) מוסקל. 

בן שלישי למשה (שלמה) וריבה-רבקה.  אח, למיטל-טלי (חנה),  להדס (תחיה) וליהודה (נתן).

רפנאל (פאני בפי חבריו) נולד במושבה מזכרת-בתיה בה' באלול התשמ"ה  21.8.1985 .

נפל על הגנת המולדת במלחמת לבנון השניה, בקרב במארון א-ראס, צפונית לאביבים,

ביום כד' תמוז התשס"ו 20.7.2006  .   בן 21 חסר 40 יום בנופלו. 

רפנאל על הכסא בבית הכנסת הגדול מזכרת-בתיה רגע לפני שהמוהל כורת ברית. מביטים הסבים :
יהודה מוסקל ויעקב גינזברג והאבא משה מוסקל


   

את החינוך שרכש בביתו השלים רפנאל בגני הילדים במזכרת בתיה.

שלום כיתה א' - את לימודי היסוד רכש בבית הספר "סיני" ברחובות. בחטיבת הבינים למד ב"ישיבת הדרום" ברחובות.

את לימודי התיכון למד בבית הספר "אמי"ת" רחובות. השתתף בין היתר בקורס מדריכי של"ח צעירים.

 רפנאל היה מהחניכים הראשונים של סניף "בני-עקיבא" במזכרת-בתיה. חבר שבט "עוז" ומדריך שבט
"אלעד" ומעמודי התווך של הפעילויות בסניף.  מהכותבים מהמביימים ומהמציגים הקבועים בהופעות ובטקסים של התנועה.

 כדור הכדורסל היה מאהבותיו היותר גדולות. כבר מגיל צעיר התבלט ביכולות אתלטיות מגוונות.
שיחק כדורסל בקבוצת הילדים והנערים של "הפועל מזכרת-בתיה" בתפקיד רכז והיה מכוכבי הקבוצה.

שיחק בקבוצת הנוער של "מכבי רחובות" והיה מקלעי השלשות המובילים של הקבוצה והליגה.

הפסד אחד במחזור האחרון של הליגה מנע את זכיית הקבוצה באליפות והם סיימו במקום השני.
              

 בחודשי הקיץ הדריך רפנאל בקייטנות הכדורסל במתנ"ס במזכרת בתיה. הילדים היו כרוכים אחריו, הוא אהב ילדים והם החזירו לו אהבה.

 כבעל חוש שמיעה מפותח ורגיש, לאחר בר המצוה הצטרף לשליחי הציבור ובעלי הקריאה בתורה של בית הכנסת הגדול ב
מזכרת-בתיה ואפילו לימד לבר מצוה והוא רק בן 14 .

 בהמשך לשמיעתו הרגישה, החליט בגיל 15 ללמוד נגינה על גיטרה אבל באופן עצמאי.

ברבות הימים לאחר נפילתו התברר שכתב שירים ואת חלקם אף הספיק להלחין ולשיר כשהוא מקליט את עצמו בצורה ספונטנית.

 רפנאל היה מהיותר מצחיקים כשחיקויים של מורים, חברים ובני משפחה, היו לחם חוקו וכולם לקחו את זה ברוח טובה ונהנו עד מאוד.
בהיותו בטירונות, שמעו המפקדים כי הוא יודע לחקותם וקראו לו בכדי לראות את הביצוע ב live.

  לפני גיוסו לצה"ל השתתף ב"גיבושים" ליחידות המובחרות והתקבל ל"סיירת אגוז" .

רפנאל החליט לדחות את גיוסו לצה"ל בשנה בכדי ללמוד במכינה הקדם צבאית "קשת יהודה" במושב קשת ברמת-הגולן.

 רפנאל היה איש של חברים. תמיד מוקף ידידים וידידות. החברות הייתה עבורו ערך חשוב מאוד, אולי אפילו במקום הראשון.
זמנו הפנוי הוקדש לשמירה על קשר ולביקורים אצל חבריו הרבים והמגוונים מכל הארץ. אחרי נפילתו הגיעו חבריו הרבים
אותם רכש לאורך כל תחנות חייו והתברר כי רבים מהם אמרו "רפנאל היה החבר הכי טוב שלי" או "אני החבר הכי טוב של רפנאל".

 

 בתחילת אוגוסט 2004 התגייס לסיירת אגוז ועבר בהצלחה את המסלול הארוך והמפרך של לוחם ב"צוות פישר" .  
רפנאל הוסמך כמקלען - "נגביסט".

עם סיום המסלול נשלח ע"י היחידה להדריך בקורס מפקדי כיתות של היחידות המובחרות אגוז ומקבילותיה דובדבן ומגלן.  לאחר הדרכה של מחזור אחד, ביקש לחזור לצוות, שבינתיים הפך ל"צוות ג'ינו" . "כנגביסט" התעקש רפנאל להיות מקלען החוד.

 ג'ינו - מפקד הצוות הגדיר את רפנאל  "מקלען וגיטריסט" שניגן גם על הנגב וגם על הגיטרה.

ביום טז' בתמוז התשס"ו 12.7.2006 פתחו מחבלי החיזבאללה בהרעשה ארטילרית לאורך גבול הצפון, בחסותה תקפו בטילים
סיור של צה"ל, הרגו, פצעו וחטפו מחיילינו. מיד הוזעקו רפנאל וחבריו מ"סיירת אגוז", שהיו בחופשה, לשוב לבסיסם.

בעקבות חטיפת החיילם אהוד גולדווסר ואלדד רגב ונפילת שמונה חיילים נוספים החליטה ממשלת ישראל לצאת למלחמה . 
בשבוע הראשון, ע"פ החלטת הרמטכ"ל התנהלה מלחמה ע"י חיל האויר.

 ביום כג' תמוז התשס"ו 19.7.2006 שבוע לאחר החטיפה ובעקבות ירי קטיושות רבות ע"י החיזבאללה, החלה לחימה
קרקעית ע"י יחידות מובחרות. במהלכה נפלו שני לוחמים מיחידת מגלן סמוך לאביבים.

 ביום כד' בתמוז התשס"ו 20.7.2006 הוטלה על רפנאל וחבריו מ"סיירת אגוז", משימה לצאת למלחמה באזור מרון א-ראס
צפונית לאביבים. אחת ממטרות הכניסה לאזור מרון א-ראס היתה להפסיק את ירי הקטיושות ופצצות המרגמה על הישובים
מאביבים ועד צפת.

 "נופלים ההולכים ראשונה" - רפנאל "כנגביסט" חוליית החוד, היה בין מובילי הכוח שפגעו במחבלים שנסעו ברכב בין
מרון א-ראס לבינת ג'בל. כעבור מספר דקות ספג הכוח מטר טילים ופצצות שהגיעו מבינת ג'בל, ממרחק של כ - 2 ק"מ. 
 חמישה מלוחמי "סיירת אגוז" ובניהם רפנאל מוסקל נפלו בקרב.

                                                         תמונה אחרונה מערב לפני הכניסה ללבנון

                                                       רפנאל     עם       שאול - החבר שנפצע לידו

אלפים ליוו את רפנאל למנוחת עולמים בצהרי יום השישי כה' תמוז התשס"ו 21.7.2006 ,
בבית העלמין במזכרת-בתיה. רפנאל נקבר סמוך לאוהל קברו של הרב שמואל מוהליבר,
מאבות הציונות המעשית ומיוזמי הקמתה של המושבה מזכרת-בתיה.

  רפנאל רביעי משמאל בשורה השניה עת היה חניך בסניף בני עקיבא במזכרת-בתיה.

בתמונה למעלה - ילדי השומר הדתי בביאליסטוק ליד אוהל הרב מוהליבר המקורי,

 למטה שיחזרו ילדי סניף בני עקיבא מזכרת-בתיה את אותה תמונה ליד אוהל הרב מוהליבר
ששוחזר בבית העלמין מזכרת-בתיה עם העלאת עצמותיו של הרב מוהליבר. רפנאל נקבר
מעברו השני של האוהל.

 לאחר השבעה  כשהחזירו את חפציו של רפנאל התגלו בפאוץ' שלו דפים מקופלים.
התברר כי רפנאל שלח ידו בכתיבה. בין היתר נמצא מה שאנו מכנים "הצוואה של רפנאל" (ראה מימין)

 

צוואת רפנאל - נמצא בין חפציו של רפנאל אחרי שנפל

ישבתי וקראתי את מה שכתוב על הקלטת של ערן ודובי.

היום שאני נמצא בצבא בתור "מפקד" (כי זה בקורס מכי"ם)
אני רואה את החשיבות בחינוך החיילים מאז שהם מתגייסים.
לא כל אחד בא עם חינוך טוב מהבית.

ובטח היום שהממשלה לא מעודדת אותך להגן על הבית אלא
לתת אותו, זה אפילו עוד יותר קשה.

יצא לשאול את עצמי הרבה פעמים מה יקרה אם יום אחד
גם אני אעלם, איזה חור ישאר ? (קטן, גדול )

האם באמת נפלתי במטרה להגן על המולדת או שאני בעצם
כלי משחק בידיהם של פוליטיקאים שדואגים רק לכסא שלהם.

אני נמצא עכשו במרחק של שבועיים מסוף הקורס.
כל מה שאני חושב עליו זה איך יהיה במבצעית. ומה נעשה
וכמה, וכמה עמוק בשטח האויב.

תמיד צריך לזכור : "אתה מגן על המדינה ולא המדינה עליך"

עצם העובדה שאתה חייל בצה"ל ( לפחות איפה שאני נמצא)
אומרת לי שאני פה כדי שהאזרחים במדינה יהיו בטוחים.

וככל שהם יודעים פחות, עדיף.
כמו שבע"ז אמא לא תדע מה עשיתי ומה אני עושה
ככה גם צריכה כל אם בישראל שבנה משרת בקרבי .

ולא בטוח עדיין אם קצונה זה אני, מה שבטוח
ככל שקרבי מתבכיין ( גם במסלול וגם בתור לוחם)
לא הייתי מחליף את זה בשום דבר בעולם.
ובטח לא את ההרגשה של סיום מסלול.