ערב שבת פרשת וירא התשפב 2021
 
פרשת וירא ארוכה ובה מופיעים כמה סיפורים מכוננים בחייו של האב הראשון, אברהם, סיפורים המפגישים אותו עם מלאכים ועם אלוהים.
 
הפרשה מתחילה בהכנסת אורחים של שלושה מלאכים, המבשרים לאברהם על הולדת יצחק :
 
" וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם .  ב וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה. " (פרק יח)
 
ממשיכה בהכנסת האורחים של שני מלאכים אצל לוט והפיכת סדום ועמורה:
 
" וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה, בָּעֶרֶב, וְלוֹט, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-סְדֹם; וַיַּרְא-לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם, וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה.   ב וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא-אֲדֹנַי, סוּרוּ נָא אֶל-בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשְׁכַּמְתֶּם, וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם" (פרק יט)
 
הפרשה מסתיימת במלאך אחד העוצר את אברהם מלשחוט את יצחק בנו, זה שעל הולדתו הצפויה התבשרו אברהם ושרה, בראשית הפרשה:
 
" וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט, אֶת-בְּנוֹ .  יא  וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה, מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי .  יב וַיֹּאמֶר, אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר, וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה:  כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי. " (כב)
 
 
למרות שהאל שולח את שליחיו, הוא גם מתערב ופונה ישירות אל בני האדם תוך כדי האירועים.
כששרה צוחקת למשמע הבשורה על כניסתה להריון והולדת יצחק מופיע האל ופונה לאברהם :
"וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-אַבְרָהָם:  לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד--וַאֲנִי זָקַנְתִּי.  יד הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה, דָּבָר; לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה--וּלְשָׂרָה בֵן."
 
ומיד אחר כך, בעניין סדום מתנהלת השיחה המפורסמת בין אברהם לבין האלוהים :
 
"וַיהוָה, אָמָר:  הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה.  יח וְאַבְרָהָם--הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל, וְעָצוּם; וְנִבְרְכוּ-בוֹ--כֹּל, גּוֹיֵי ... כ וַיֹּאמֶר יְהוָה, זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה; וְחַטָּאתָם--כִּי כָבְדָה, מְאֹד.  כא אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ... וְאַבְרָהָם--עוֹדֶנּוּ עֹמֵד, לִפְנֵי יְהוָה.    כג וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם, וַיֹּאמַר:  הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם-רָשָׁע". 
 
את הטענה הזו מעלה גם אבימלך לפני האלוהים, המתגלה אליו בחלום, על דבר לקיחת שרה אשת אברהם :
 
" וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-אֲבִימֶלֶךְ, בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנְּךָ מֵת עַל-הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-לָקַחְתָּ, וְהִוא, בְּעֻלַת בָּעַל.   ד וַאֲבִימֶלֶךְ, לֹא קָרַב אֵלֶיהָ; וַיֹּאמַר--אֲדֹנָי, הֲגוֹי גַּם-צַדִּיק תַּהֲרֹג .  ה הֲלֹא הוּא אָמַר-לִי אֲחֹתִי הִוא, וְהִיא-גַם-הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא; בְּתָם-לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי, עָשִׂיתִי זֹאת.    ו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם, גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם-לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת, וָאֶחְשֹׂךְ גַּם-אָנֹכִי אוֹתְךָ, מֵחֲטוֹ-לִי; עַל-כֵּן לֹא-נְתַתִּיךָ, לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ." 
 
אברהם ואבימלך הם כנראה שני האישים הבכירים בעת ההיא בארץ.  שניהם מאתגרים את האל על הצדק האלוהי בעולם.  אמנם יש הבדל קטן ביניהם. אברהם מבקש את הצדק האלוהי  עבור אחרים בעוד אבימלך בעצם מבקש את הצדק האלוהי כשהוא מתחנן על נפשו.
 
טענותיו של אברהם להצלת אנשי סדום נשמעות, אבל בנסיבות של רשעת אנשי סדום, הן לא מתקבלות. לעומת זאת טענותיו של אבימלך מתקבלות.
 
האלוהים פונה אל אבימלך בלשון, שישתמש בה גם המלאך המורה לאברהם, לא לשחוט את יצחק.
כך אצל אבימלך :
"... וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם, גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם-לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת, וָאֶחְשֹׂךְ גַּם-אָנֹכִי אוֹתְךָ, מֵחֲטוֹ-לִי; עַל-כֵּן לֹא-נְתַתִּיךָ, לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ." 
 
וכך אצל אברהם :
" וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה, מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי.  יב וַיֹּאמֶר, אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר, וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה:  כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי. "
 
מה פשר השימוש במושג הזה ?
 
אלו שני הפרושים שמצאתי למילה אחשך .
 

1. לא נתן, מנע.

 

1. נהיה אפל; הקדיר החשיך  או החשיכו אותו, גרמו להאפלתו, הוחסר ממנו אור.

 
ננסה להכניס את המילה מנע במקום אחשך :
 
"ואמנע גַּם-אָנֹכִי אוֹתְךָ, מֵחֲטוֹ-לִי; עַל-כֵּן לֹא-נְתַתִּיךָ, לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ." 
 
"כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא מנעת אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי. "
 
הכנסת המילה מניעה לתוך הפסוקים הנ"ל נראית הגיונית ופשוטה יותר להבנה.   
אם כך, מדוע היה צריך להשתמש דווקא במילים החשוכות ולא להשתמש במילה מהשורש מ.נ.ע.?
 
אצל אבימלך היה האל צריך לא רק למנוע את אבימלך מלחטוא אלא להבהיר לו ולנו שהוא החשיך - כיבה את האור של יצר הרע שלו, כדי שלא יתקרב אל שרה.
 
אצל אברהם, אין לנו ברירה אלא להבין שהכוונה היא לא "לא מנעת", יען כי יותר נכון היה לכתוב "לא נמנעת מלהקריב את בנך את יחידך ממני".
 
מכאן יש להבין, שאם נקט הכתוב במילה "ולא חשכת" הכוונה היא אחרת. לצורך כך צריך לחזור אחורה ולבחון את הכתוב:
 
וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט, אֶת-בְּנוֹ.    יא וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה, מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי.     יב וַיֹּאמֶר, אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר, וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה:  כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי. 
 
ראשית, כדי לעצור את אברהם מלבצע את המעשה הנורא, אין מקום למספר מלאכים, צריך להיות קול אחד חד וברור. אותו מלאך קורא לאברהם פעמיים בשמו, כדי שחלילה אברהם לא ישמע את קול המלאך ואת הוראתו הברורה :
"אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר, וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה".
 
אחרי שהרצח של יצחק נמנע, מסביר המלאך, מה גרם לאברהם לבצע את המהלך הזה, הוא עשה זאת יען כי הוא:  "כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה".
 
אתה אברהם, פשוט פוחד מהאלוהים עד כדי כך שאתה היית מוכן להחשיך – לכבות את אור נשמתו של בנך יחידך.
 
מעניין שבפעם השנייה שהמלאך פונה אל אברהם, הוא חוזר כמעט במדויק על אותה גרסא:
"וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְהוָה, אֶל-אַבְרָהָם, שֵׁנִית, מִן-הַשָּׁמָיִם.   טז וַיֹּאמֶר, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם-יְהוָה:  כִּי, יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ, אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידֶךָ. " 
 
המילה " מִמֶּנִּי",  שהייתה בפנייה הראשונה נעלמה.
נשאר רק :   " וְלֹא חָשַׂכְתָּ, אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידֶךָ ".
 
את הברכה לעתיד, אתה אברהם, מקבל לא כי מנעת " מִמֶּנִּי", לא כי הקרבת לי את יצחק. ההיפך, את הברכה אתה מקבל, יען כי על פי הוראתי, ברגע האחרון  הבנת ולא כיבית את אור נשמתו של יצחק – בנך יחידך על המזבח.
 
מעניין, שכאן משהו חסר ביחס של אברהם ליצחק, לעומת ההוראה הראשונה:
"וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק..."
 
אברהם הראה שהיראה – הפחד שלו מפני האלוהים, גדול יותר מהאהבה שלו ליצחק, בנו יחידו מאשתו שרה. 
 
על זה נאמר : "גדול העושה מאהבה מן העושה מיראה".
 זו הסיבה שהאל מבקש " ואהבת את ה' אלהיך"  ולא "ויראת מה' אלוהיך".
 
מנסיון חיינו אנו יודעים שעשייה מאהבה, מביאה לתוצאות טובות יותר.
 
שנצליח להיות אוהבי אלוהים ובעיקר אוהבי אדם.