פרשת בשלח התשפא 2021
 
פרשת בשלח מספרת את סיפור יציאת בני ישראל, סוף סוף, ממצרים . 
 
אחרי עשרת מעשי הניסים שהביא האל על מצרים, הוא מוסיף לסיום, נס אחד נוסף המכונה "קריעת ים סוף". שם, עוברים  בני ישראל בתוך הים ביבשה והמצרים על מרכבות פרעה שנכנסים אחריהם,  צוללים כעופרת במים אדירים.
 
"וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, וַיְכַסּוּ אֶת-הָרֶכֶב וְאֶת-הַפָּרָשִׁים, לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה, הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם:  לֹא-נִשְׁאַר בָּהֶם, עַד-אֶחָד.  כט וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ הַיָּם; וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם.  ל וַיּוֹשַׁע יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד מִצְרָיִם; וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-מִצְרַיִם, מֵת עַל-שְׂפַת הַיָּם.  לא וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה; וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ" (יד, כח)
 
לו היה הדבר מתרחש בימינו, האירוע המכונן הזה היה פותח את כל מהדורות החדשות בכל העולם. ואכן, כשמשה כותב את הדיווח שלו על המאורע הזה, כתיבה מאוד מיוחדת הנקראת "שירת הים", הוא מציין שהאירוע הזה היכה גלים בכל העולם הקדום ובמיוחד בארצות המזרח התיכון – פלשת, אדום, מואב וכנען  :

"נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ
יג נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ
יד שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת
טו אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם   אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד     נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן
טז תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהוָה  עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ
 יז תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהוָה מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ
 יח יְהוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד"
 
אין ספק שנס כזה מותיר רושם עז על כל האיזור. אבל מתי ראה משה את "פריצת החדשות" הזו, שהוא יכול היה לכתוב ולשיר על כל העמים ה"רוגזים" האלה?
 
הנוסח של הפתיח לשירה - "אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה",
אולי רומז לנו, שעל הים שרו רק קטע מתוך השירה, והשאר נכתב בימים שבהם התיישב משה לכתוב את כל הספר. החלק הראשון של השירה מתאים לשירה ספונטאנית, אבל נראה שהשירה הספונטאנית יוצאת דווקא מפיה של מרים, למרות שהוא מופיע אחרי שירת הים :
 
"וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת-הַתֹּף--בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.     כא וַתַּעַן לָהֶם, מִרְיָם:  שִׁירוּ לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. " 
 
ומשה הוא זה שמתכתב, בפתיח, עם השירה של מרים :
" אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר
אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם."
 
וממשיך משה להלל ולשבח לאל :

ב עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.
ג ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ.
ד מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף.
ה תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן.
ו יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב.
ז וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ.
ח וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם.
ט אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.
י נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים.
יא מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא".
 
עד כאן יש היגיון שדברי השירה המספרים על מעשי ניסים של האל ועל מפלת מצרים, נאמרו  אחרי המעבר בתוך הים ביבשה. זה המעשה שגרם לבני ישראל להאמין בה' ובמשה עבדו:
 
"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ הַיָּם; וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם.  ל וַיּוֹשַׁע יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד מִצְרָיִם; וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-מִצְרַיִם, מֵת עַל-שְׂפַת הַיָּם.  לא וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה; וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ." 
 
אז כיצד ייתכן שלפני נס קריעת ים סוף, בני ישראל צועקים ומתלוננים  עד כדי מוכנות לחזור לחיי עבדות במצרים ?
 
" וּפַרְעֹה, הִקְרִיב; וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה.  יא וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר:  מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם.  יב הֲלֹא-זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר, חֲדַל מִמֶּנּוּ, וְנַעַבְדָה אֶת-מִצְרָיִם:  כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת-מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר." 
 
ומיד, שלושה ימים אחרי הנס, הם לא עומדים בניסיון ושוב צועקים ומתלוננים:
 
" וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת-יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְלֹא-מָצְאוּ מָיִם.  כג וַיָּבֹאוּ מָרָתָה--וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה, כִּי מָרִים הֵם; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמָהּ, מָרָה.  כד וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַה-נִּשְׁתֶּה.  כה וַיִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיּוֹרֵהוּ יְהוָה עֵץ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל-הַמַּיִם, וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם; שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, וְשָׁם נִסָּהוּ." 
 
התלונות על פניהן נראות מוצדקות. להיכנס לתוך הים בהבטחה שהמים ייעלמו או יתייצבו כנד נוזלים בצדדים, זה דורש שינוי מחשבתי ואמונה בעושה הניסים שאכן הים יבקע. גם מחסור במים, שהם צורך בסיסי, זו סיבה מספיק טובה לבקש מים.
 
אלא שהתורה , אחרי המתקת המים בעזרת העץ, מסכמת ואומרת :
" וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם; שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, וְשָׁם נִסָּהוּ." 
 
כנראה שבכל ניסיון  יכול להיות נס. במקרה הזה שני הניסיונות ושני הניסים קשורים למים.  
 
יכול להיות ששני הניסים שבהם מראה האל שליטה על המים, באו להוכיח שלא פרעה הוא זה ששולט במים, כפי שיאמר זאת לימים הנביא יחזקאל מפי האל:
 
"דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי."
 
 בימים אלו של קורונה, טוב לזכור את שנאמר בסיכומו של מעשה הנס, בהמתקת המים :
 
" וַיֹּאמֶר אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו, וְשָׁמַרְתָּ כָּל-חֻקָּיו--כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי יְהוָה, רֹפְאֶךָ".
 
ואולי זה יביא גם בימים אלו מזור למחלה שהרופאים בשר ודם, למרות שניתנה בידם הרשות לרפא, עדיין לא מצאו את הדרך הנכונה לרפא את כל החולים.
 
בפרשה זו אנו עדים לתהליך המשמעותי ביותר של התהוות העם ותחילת הדרך למולדת הרחוקה, המוכרת אולי מסיפורי האבות , אם סופרו. המעבר מעבדות לחירות, היציאה מארץ שופעת מים, מי הנילוס, למדבר, הניתוק מחיי השגרה המוכרים אל הלא נודע בעקבות הבטחה אלוקית של אל בלתי נראה.  
חיינו רצופים תהליכים. חלק מהתהליכים ידועים ומתוכננים וחלקם, אולי רובם, נוחתים עלינו.  
אנחנו נדרשים, לא אחת, לתת אמון באנשים אחרים ובעיקר וחשוב, להאמין בעצמנו וביכולותינו.
המסע שמתחיל בפרשה זו הביא אותנו עד הלום, לפרק המיוחד של חידוש המולדת אחרי אלפי שנות גלות.
זכינו לחיות בארץ המובטחת ולכל אחד מאיתנו, המסלול הייחודי של חייו.
 
שנמשיך עם בריאות וכוחות לצלוח בטוב את מסע חיינו.