היחסים בין משה לציפורה אשתו לא ממש ברורים. הזמן שעובר מהגעתו של משה אל בית יתרו אחרי בריחתו ממצרים ועד לקריאה מהסנה לשוב מצרימה, הוא כנראה בסדר גודל של עשרות שנים וזאת ניתן ללמוד מכך שכאשר האלוהים הנגלה לו בסנה מטיל עליו את השליחות, הוא מציין כי כבר מת כל הדור שביקש את נפשו של משה.
כשמשה יוצא לשליחות עם ציפורה הם לוקחים איתם שני ילדים קטנים. אחרי הברית שהיא עושה לבנה הקטן ומצילה את משה – חתן הדמים שלה, היא שבה לבית אביה.
כשיתרו מביא את ציפורה והילדים למשה לאחר יציאת מצרים היא מתקבלת בחוסר התייחסות של משה.
לעומת היחס הקריר של משה לציפורה, יש לו יחס של כבוד ליתרו, או בשמו חובב :
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לְחֹבָב בֶּן-רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה, נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה, אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם; לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ, כִּי-יְהוָה דִּבֶּר-טוֹב עַל-יִשְׂרָאֵל. ל וַיֹּאמֶר אֵלָיו, לֹא אֵלֵךְ: כִּי אִם-אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, אֵלֵךְ . לא וַיֹּאמֶר, אַל-נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ: כִּי עַל-כֵּן יָדַעְתָּ, חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, וְהָיִיתָ לָּנוּ, לְעֵינָיִם . לב וְהָיָה, כִּי-תֵלֵךְ עִמָּנוּ: וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא, אֲשֶׁר יֵיטִיב יְהוָה עִמָּנוּ--וְהֵטַבְנוּ לָךְ. לג וַיִּסְעוּ מֵהַר יְהוָה, דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים; וַאֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם, דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, לָתוּר לָהֶם, מְנוּחָה. לד וַעֲנַן יְהוָה עֲלֵיהֶם, יוֹמָם, בְּנָסְעָם, מִן-הַמַּחֲנֶה." (במדבר פרק י כט- לד)
צורת הדיבור של יתרו : "לֹא אֵלֵךְ: כִּי אִם-אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, אֵלֵךְ . " מהדהדת לנו כמה ביטויים דומים :
אברם
אברם נמצא בחרן ומקבל הוראה לעזוב הכל וללכת לארץ כנען.
“לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה.” (בראשית יב:1-2)
אברם מציית והולך אל ארץ כנען.
בסוף ימיו אברהם מחלק את הירושה –
" וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה, וּשְׁמָהּ קְטוּרָה . ב וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-זִמְרָן וְאֶת-יָקְשָׁן, וְאֶת-מְדָן, וְאֶת-מִדְיָן וְאֶת-יִשְׁבָּק, וְאֶת-שׁוּחַ. ג וְיָקְשָׁן יָלַד, אֶת-שְׁבָא וְאֶת-דְּדָן; וּבְנֵי דְדָן, הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם וּלְאֻמִּים . ד וּבְנֵי מִדְיָן, עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ, וַאֲבִידָע, וְאֶלְדָּעָה; כָּל-אֵלֶּה, בְּנֵי קְטוּרָה. ה וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, לְיִצְחָק. ו וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם, נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת; וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ, בְּעוֹדֶנּוּ חַי, קֵדְמָה, אֶל-אֶרֶץ קֶדֶם." (בראשית כה)
יתרו המדייני הוא מצאצאי מדין בן אברהם והפילגש קטורה. הוא מאלה הנשלחים על ידי אברהם, מזרחה אל ארץ קדם. האם רוצה יתרו לומר למשה, אני צאצא של אברהם אבל אני מבני קטורה ולא כמוך מצאצאי יצחק בן אברהם והגבירה שרה ?
האמירה של יתרו בפתיח היא נחרצת – לא אלך ! אבל אחרי ההפצרות של משה, לא ברור האם יתרו מתרצה ונשאר עם עם ישראל או שהוא נותר בדעתו ושב אל ארצו ואל מולדתו.
יעקב
יעקב גם הוא כמו סבו אברהם, נמצא בחרן. גם יעקב, בסוף הולך לארץ כנען. אבל הוא הגיע מכנען ורוצה וחוזר למולדתו כנען.
וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת-יוֹסֵף; וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל-לָבָן, שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה, אֶל-מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי. פרק ל כה)
יעקב מכריז שמקומו בארץ כנען.
רות - את מגילת חייה קראנו בתחילת השבוע בשבועות.
רות היא כלתה המואביה של נעמי, זו שהגיעה מארץ ישראל לגולת מואב כשהיה קשה בארץ כנען ועכשיו היא רוצה לשוב אל עמה ואל אלוהיה !
וַתֹּאמֶר, הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ, אֶל-עַמָּהּ, וְאֶל-אֱלֹהֶיהָ; שׁוּבִי, אַחֲרֵי יְבִמְתֵּךְ. טז וַתֹּאמֶר רוּת אַל-תִּפְגְּעִי-בִי, לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ: כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. יז בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר; כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי, וְכֹה יוֹסִיף--כִּי הַמָּוֶת, יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ . יח וַתֵּרֶא, כִּי-מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ; וַתֶּחְדַּל, לְדַבֵּר אֵלֶיהָ.(רות א טו – יח)
מעניין האם נעמי חשה שהירידה מהארץ היא גם מעבר לאלוהים אחרים ? שהרי בבקשתה לשוב היא מבקשת לשוב לעמה אבל גם לאלוהיה.
נזכור שסיפורה של רות מתרחש שנים רבות אחרי סיפורו של יתרו, אבל הוא מתרחש באותו חבל ארץ. אנחנו זוכרים את בלק המואבי ובלעם בן בעור המדייני ובסופו בנות מדיין מפתות את בני ישראל.
מערכת היחסים בין משה ועם ישראל לבין יתרו ומדיין מאוד מורכבת. בסופו של התהליך, בטרם מותו, מתבקש משה לנקום "את נקמת בני ישראל מאת המדיינים".
שנדע את מקומנו, את עמנו את מולדתנו ואת אלוהינו.
