שבת הגדול פרשת צו התשף 2020
 
פרשת צו השנה עוסקת בצווים שהוטלו עלינו תחת טרוף המערכות של הקורונה.
 
צו ריחוק של 2 מטר בין בני האדם. צו התרחקות מהבית של עד 100 מטר. צו הפסקת עבודה שאינה חיונית. צו הישארות בבית. צו הישארות בבידוד.  צו ביטול הסדר המשפחתי שנערך כבר למעלה משלושת אלפים ושלוש מאות שנה !
 
השבת שבת הגדול , השבת שלפני חג החרות והכניסו את כולנו פנימה אל תוך הבתים ללא חרות לעשות אפילו סדר משפחתי כהלכתו. וכל כך על שום מה ולמה ? 
הסברים רבים ניתנו לפשר שבת בגדול, אך הבסיסי שבהם הוא על שם הנס הגדול שארע לעם ישראל במצרים, עת הכינו את קרבן הפסח לקראת היציאה ממצרים. וזאת יש לזכור בעת ההיא עדיין אין לא משכן המוקם בפרשתנו ולא אהל מועד ולא בית מקדש שם הקריבו קורבנות לאל. קרבן הפסח הוא עבור סעודת עם ישראל בטרם היציאה ממצרים מעבדות לחרות. וכבר הזכרנו בשבוע שעבר שהסעודה היא סעודה שמחברת משפחתית ואפילו אם ימעט הבית מיכולת לאכול את כל השה, אזי מזמינים גם את השכנים ולא מותירים ממנו עד בוקר. לזכר הקרבן הזה, בטרם היציאה ממצרים, קבעו קרבן פסח לדורות כדי שבכל דור ודור יחוש כל אדם בישראל כאילו הוא יצא ממצרים. וגם אם בימינו רוב עם ישראל לא שוחט כבש לטובת הסעודה, הרי שכמעט כל משפחה מורחבת מתקבצת ומתכנסת, בדרך כלל לבית זקני המשפחה, ומקיימת את המסורת לספר ביציאת מצרים. 
כשהיינו ילדים וחזרנו אחר החג לספסל הלימודים היינו מתגאים עד איזו שעה יותר מאוחרת כל משפחה האריכה בסיפור יציאת מצרים.
 
ומה יספרו השנה אם חלילה לא יתעשתו מנהיגנו ויאפשרו את קיום הסדר כפי שלא נפסק כל השנים? אפילו בימים של פרעות וגזרות קשות , ואפילו האנוסים והמרוכזים בגטאות דאגו לקיים סדר פסח כהלכתו או לפחות לזכרו.
 
"צריך שהדברים ישמעו ויתקבלו על דעת הבריות"  מזכירה ריבתי רעייתי.
 
במסגרת ההכנות לליל הסדר, עיינתי בהגדות. בהגדה "הלילה יוצאים ממצרים" מצאתי התייחסות מעניינת לארבעת הבנים במאמר שכותרתו "נצחונו של הבן החכם" כפי שפורסם בניסן התשי"ד (1955) שנה לפני שנולדתי :
" הבנים שאינם חכמים – רבים הם כמותם, שלושה הם נגד האחד, החכם. שלושה שליליים נגד האחד, החיובי. משמע החכמה איננה דוקא ברוב.
לא בזאת חכמתו של החכם שאין הוא שואל שאלות , שמתיימר הוא לדעת ולהבין את הכל. כי שלילי הוא גם מי שאינו יודע לשאול. אך שאלתו של החכם איננה שאלת רשע – מתגרה, לגלגנית, "להכעיסית". גם אין היא שאלת תם סתמית. זוהי חכמתו של החכם – שיודע הוא מה לשאול. שואל הוא למהותם של דברים מהותיים: "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוהינו"
 
עדות מהי ?
עדות היא סיפור העובדות ההיסטוריות העומדות כעדים ומעידות בגופן, בעובדותיהן בלבד. עובדת יציאת מצרים, עובדת כיבושה של הארץ, עובדת עמידתנו מעטים מול רבים ועצומים, עובדת קיומנו, עובדת שובנו ללשון, לארץ, לממלכתיות. זוהי עדות , וכל רשעי עולם וכל כופרי העולם וכל קטגורים שבעולם נאלמים דום מול לשון עדות זו שאין להזימה ואין להכחישה.
 
ומכאן השאלה לחוקים:
מהם החוקים שעל פיהם יש לדון את העובדות האלה ?
וכבר ישבו על מדוכה זו חוקרים, פילוסופים והיסטוריונים, התחכמו לעם הזה להינו או לאבדו... ובכל זאת שולטת בהיסטוריה שלנו חוקיות, חוקיות שאין אף בכוחם  של רשעים מישראל – אלה הפסיאודו-חכמים, המתחכמים – להשתחרר ממנה לומר : "לכם ולא לא.."
 
והמשטים מה הם ? – שואל החכם. 
 "אשר ציוה ה".  חיים על פי צו עליון, היסטוריה על פי צו עליון.
החכם הוא אשר יודע זאת, מקבל זאת באהבה וברצון -  וצועד באהבה וברצון  מ "עבדים היינו" ועד "פדויים לציון ברינה" ככל משפטו וחוקתו של הסדר...
 
...הבן החכם השואל לחוקים, מסדר אותם ועושה על פיהם, עתיד הוא וחייב הוא לנצח".
 
עד כאן מהמאמר המעניין המסתיים בנטיעת תקווה .
וזאת יש לזכור, שההגדה נכתבת לאחר החורבן שהרומאים שולטים בארץ ישראל. מאז הימים ההם ובמשך כמעט אלפיים שנה, נטעו מנהיגי ישראל בלב הגולים היהודים, בכל העולם, תקווה לימים טובים יותר לגאולה ולשיבת ציון. מאמר שנכתב בהתשי"ד – 1955 מקפל בתוכו את ימי הגלות והשואה ויחד עימם את התקומה שזה שבע שנים מעת כתיבת המאמר, כוננה בישראל מדינה יהודית מתחדשת. המדינה הוכרזה על ידי בן גוריון ללא מורא ופחד וחרף האזהרות אפילו מנשיא ארצות הברית "שלא תעז להכריז על מדינה, כי ביום עזוב המנדט הבריטי שבעת צבאות ערב יאכלו אתכם".
 
והיום אימה ופחד נפלה על מנהיגי ישראל. 
כבר שאלתי בשבוע שעבר בשל מה ולמה נפלה עלינו הקורונה?  
תשובה בזמן הזה ספק אם ניתן לקבל. ודאי בעתיד יהיו הרבה דוקטורים שיחקרו את הקורונה. יבדקו מדוע בארץ אחת יש אלפי מתים ובארץ אחרת יש רק מעט נפטרים ובישראל יש עד היום 39 נפטרים, שעל כל אחד אנו מצטערים, גם אם רובם הגיעו לגיל מופלג, וגם אם  כולם נפטרו "ממחלות רקע קשות" כפי שמסרו בתי החולים. יש כבר מעל 7000 חולים שרובם במצב קל  ו - 115  במצב קשה. בתרגום לעברית פשוטה, בישראל לא נפטר איש, וטוב שכך, רק מנגיף הקורונה. בימים רגילים הם היו נמנים בתוך כ – 3000 המתים כל חודש בישראל.
 
האדם המאמין, כמו החכם באגדה על פי המאמר לעיל, ודאי יתלה את העובדה שבעולם יש מדינות עם אלפי מתים ובישראל אין נפטרים רק מהקורונה, בתוכנית אלוהית. בנפגעות מצויות סין וארצות הברית המנהלות מאבקי כוח כלכליים גדולים. המתים באיראן מחזירים את המנהיגים האיראנים היהירים לגודלם הטבעי. איטליה, ספרד ובריטניה, הסופרות מתים רבים באופן יחסי, לא נטו חסד לעם ישראל לאורך ההיסטוריה. אולי הם בבחינת "וביום פוקדי ופקדתי"  או אולי זיהום האוויר הוא זה שפגע בחוסנם ובריאות של תושבי המדינות הללו.
 
אז מדוע אנחנו צריכים לראות כמעט כל יום את הפרצוף המבוהל עד כדי חרדה של מנכ"ל משרד הבריאות ואת החרדה של ראש הממשלה כשהם מטילים עלינו גזרות שמא יהיו עשרת אלפים מתים, חלילה, בארצנו ?  מדוע חוסר האמונה בישועת האל ועוד דווקא בעת שאנו מציינים את שבת הגדול בדרך לליל הסדר, המזכירים וזוכרים את הנס הגדול של מכת בכורות, בו לא היה נגף בעם ישראל ?!
 
עם הצו האלוהי כמעט ואין מקום להתווכח אם כי משה המנהיג עשה זאת למען עם ישראל. אבל מול הצווים של האדם ויהיה מעמדו אשר יהיה אפשר ואפילו צריך לאתגר ולהתווכח .
 
ולכן עדיין לא מאוחר להחזיר את המשק לעבודה מיד ולהחזיר לעם ישראל את חג הפסח כהלכתו עם סדרים משפחתיים של כעשרים משתתפים !!
 
עד כאן אומרים בשבת הגדול