שנה לא פשוטה עברה על העולם כולו, על עם ישראל בעולם ובארץ ישראל.
גם על משפחתנו עברה שנה לא קלה. כפי שנוהגים לומר בערב ראש השנה
 "תכלה שנה וקללותיה" ומכיוון שאי אפשר לשנות את העבר, אנחנו מתפללים
ומקווים שתחל שנה וברכותיה ! 
 
אי אפשר , בתוך משבר הקורונה , שלא לשאול :
"בשל מה ובשל מי ובשביל מה, באה על עולמנו הרעה החולה הזו" ?
 
אפשר כמובן לנסות ולהשיב על השאלה הזו, במניית כל מיני פעולות "לא טובות" שנעשו בעולמנו. יהיה זה כמו שכל פרשן ניסה לומר לנו מה היה חטאו הגדול של משה, בגינו הוטל עליו העונש שלא להיכנס לארץ ישראל.  כשאספו את כל הפרשנויות התברר כי ייחסו למשה רשימה ארוכה של "חטאים".
 
אז לא נמנה עכשיו את רשימת כל חטאי העולם הזה בעת האחרונה. אבל אולי בסוף דברנו, כשנברך ונאחל לשנה החדשה, נמנה את הדברים הטובים שניתן לעשות בעולמנו בשנה המתחילה היום.
 
כידוע בספר התורה לא מופיע המונח "ראש השנה".
כשכבר יש התייחסות ליום הזה הוא מוגדר כך:

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (כד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ: (כה) כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לה'" (ויקרא פרק כג)

"וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם: " (במדבר פרק כט)
 
נשים לב שהתאריך הוא לא בחדש הראשון אלא: "בַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ".
מניין החדשים מתחיל מחדש היציאה ממצרים מחדש ניסן, שם נאמר לבני ישראל "החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה".
 
ומה מהותו של היום הראשון של החדש השביעי ?
בספר ויקרא    הוא מוגדר כ -  " שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה" .
ובספר במדבר הוא מוגדר כ – " יוֹם תְּרוּעָה " .
 
פעם נוספת שמופיע החדש השביעי הוא בעניין היובל שם נאמר :
"וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי"
 
מהי אותה תרועה ולמי מריעים ?
 
התרועה היא תרועת השופר. אבל כיצד נשמעת תרועה ?
מסיבה לא ממש ברורה, הציע מישהו שהכוונה בתרועה היא ליבבה !!
בעקבות ההצעה הזו אמרו שקול התרועה צריך להישמע ביבבה. את צורת היבבה פירשו בשתי צורות. היו שטענו שיבבת השופר היא כמו שאנו מכירים הים כקול התרועה – תשעה קולות קצרים מקוטעים. והיו שטענו שהיא צריכה להישמע כשלושה קולות – מה שאנו מכירים היום כשברים – שלושה קולות תקיעה קצרים.
 
אולי יהיה בכך ערעור סדרי בראשית, אבל האם אלה הקולות שאליהם התכוון הכותב במונח "יום תרועה" ?  תרועה היא מונח של שמחה וצהלה, מריעים למלך, למנצח
 ולא של בכי ויבבה.
 
בימי שמואל הנביא, כשמביאים את ארון הברית מקיימים תהלוכה של שמחה:
 
”וַיְהִי כְּבוֹא אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה אֶל־הַמַּחֲנֶה וַיָּרִעוּ כָל־יִשְׂרָאֵל תְּרוּעָה גְדוֹלָה וַתֵּהֹם הָאָרֶץ“  (שמואל א׳ ד, פסוק ה)
 
וגם בתהילים משם אנו לוקחים את הפסוק ואומרים לפני התקיעות :
 
"עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה יְהֹוָה בְּקוֹל שׁוֹפָר“   )תהלים מז, פסוק ו (  מריעים למלך בשמחה !!
 
חיזוק להבנה שהיום הזה הוא יום של שמחה ולא יום של בכי, אנו מקבלים מעזרא ונחמיה.
 
כאשר עזרא הסופר קרא בספר התורה לפני הקהל ביום אחד לחודש השביעי, והיו העם בוכים בשמעם את דברי התורה, אמרו להם עזרא ונחמיה :


"לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעזכם (נחמיה ח' ב-י )
 
ראוי אפוא ביום הזה המכונה בימינו "ראש השנה", וחרף מגבלות הסגר שהוטלו עלינו, לעשות את היום הזה יום משתה ושמחה ולתקוע  בשופר תרועות של שמחה גילה ורינה ובניגון של חדווה ואהבה.
 
נאחל לכולם שהשנה הבאה עלינו, שנת התשפ"א, תהיה שנה של ערבות הדדית, שנה של גמילות חסדים, שנה של שלום קודם כל בתוכנו , שנה שיניחו לנו כל אויבנו, שנה שכל החולים יזכו לרפואה שלמה, שנה של פרנסה טובה ובשפע,שנוכל תמיד לתת, שנה שנצא לטייל בטבע ובאתרי המורשת של עמנו בארצנו היפה, שנה של גשמים בעיתם, שנה של שמחות ברוב עם אבל צנועות.
שנה שימלאו כל משאלות ליבנו לטובה.