תאריך ושעה
 


מונה:



פרשת שופטים התשעט 2019
 
פרשת שופטים כידוע היא הפרשה שרפנאל קרא בבר המצוה שלו. מאז כמעט כל שנה הוא קרא את הפרשה הזו, ומאז נפילתו אנו קוראים במקומו. השנה אקרא באופן סמלי רק את שני הקטעים הראשונים. אבל השנה אעביר שיעור בפרשת שופטים . אחרי 13 שנה חזרתי אל הדרשה של רפנאל .  הנושא הראשון מהפרשה אותו הזכיר, היה הקשר בין "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" לבין "ושפטו את העם משפט צדק". הוא הביא בשם הרב שלמה קרוגר, שאם ימנו מספיק שופטים ושוטרים , יהיה להם זמן והם יוכלו לשפוט משפט צדק.  לצערנו המנהיגות של ימינו לא השכילה למנות מספיק שופטים כדי שלא יהיה עינוי דין ובעקבותיו גם עיוות דין. 
 
אני בחרתי מתוך הפרשה להעביר שיעור על המלכת המלך ובעצם על המנהיגים ודרך בחירתם ממשה ועד שני המלכים הראשונים שאול ודוד.
 
כך נאמר בפרשת שופטים בעניין המלכת מלך על ישראל :
 
"כִּֽי־תָבֹ֣א אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֣בְתָּה בָּ֑הּ וְאָֽמַרְתָּ֗ אָשִׂ֤ימָה עָלַי֙ מֶ֔לֶךְ כְּכָל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר סְבִֽיבֹתָֽי:
טו שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֨יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֨יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֨יךָ֙ אִ֣ישׁ נָכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אָחִ֖יךָ הֽוּא:
טז רַק֘ לֹֽא־יַרְבֶּה־לּ֣וֹ סוּסִים֒ וְלֹֽא־יָשִׁ֤יב אֶת־הָעָם֙ מִצְרַ֔יְמָה לְמַ֖עַן הַרְבּ֣וֹת ס֑וּס וַֽיהֹוָה֙ אָמַ֣ר לָכֶ֔ם לֹ֣א תֹֽסִפ֗וּן לָשׁ֛וּב בַּדֶּ֥רֶךְ הַזֶּ֖ה עֽוֹד:
יז וְלֹ֤א יַרְבֶּה־לּוֹ֙ נָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָס֖וּר לְבָב֑וֹ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֹ֥א יַרְבֶּה־לּ֖וֹ מְאֹֽד:
יח וְהָיָ֣ה כְשִׁבְתּ֔וֹ עַ֖ל כִּסֵּ֣א מַמְלַכְתּ֑וֹ וְכָ֨תַב ל֜וֹ אֶת־מִשְׁנֵ֨ה הַתּוֹרָ֤ה הַזֹּאת֙ עַל־סֵ֔פֶר מִלִּפְנֵ֖י הַכֹּֽהֲנִ֥ים הַֽלְוִיִּֽם:
יט וְהָֽיְתָ֣ה עִמּ֔וֹ וְקָ֥רָא ב֖וֹ כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו לְמַ֣עַן יִלְמַ֗ד לְיִרְאָה֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו לִ֠שְׁמֹ֠ר אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֞י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את וְאֶת־הַֽחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה לַֽעֲשׂתָֽם:
כ לְבִלְתִּ֤י רֽוּם־לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו וּלְבִלְתִּ֛י ס֥וּר מִן־הַמִּצְוָ֖ה יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַ֩עַן֩ יַֽאֲרִ֨יךְ יָמִ֧ים עַל־מַמְלַכְתּ֛וֹ ה֥וּא וּבָנָ֖יו בְּקֶ֥רֶב יִשְׂרָאֵֽל":
 
 
ראשון המנהיגים את עם ישראל
משה – נבחר ע"י  האלוהים במעשה הסנה. מדוע נבחר דווקא משה ?
אין למשה זכות אבות. אפילו מצאו פגם במשפחתו בנישואי אביו עמרם לדודתו יוכבת.
יש מי שטוען שמשה עבר הכשרה למנהיגות בבית פרעה ובבית יתרו.
 
יורשו של משה בתום 40 שנה במדבר וטרם הכניסה לארץ ישראל הוא יהושע.
יהושע -  הוא משרתו של משה , הוא שימש כמפקד במלחמת עמלק, והיה חבר משלחת המרגלים,  שומעים את קולו שש פעמים ולאוד דווקא עם אמירות חכמות.
הוא לא מזהה נכון את הקול במחנה.  מבקש לכלוא את אלדד ומידד המתנבאים במחנה.
וגם בשוב המרגלים קולו נשמע רק אחרי שכלב אמר את דברו.
יהושע  נבחר ע"י  האלוהים כשמשה מבין שהוא לא ייכנס לארץ ומבקש למנות לו מחליף.
 
 " וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר.  טז יִפְקֹד יְהוָה, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה.  יז אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם; וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת יְהוָה, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה....  
 
הפנייה של משה נענית והנבחר הוא יהושע שמשמש כעוזרו. אפשר לראות זאת שיהושע עבר הכשרה אצל או בחסות משה. גם בימינו לא מעט עוזרים לשרים מתקדמים להיות חברי כנסת ואחר כך שרים.
 
יח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, קַח-לְךָ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן--אִישׁ, אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ; וְסָמַכְתָּ אֶת-יָדְךָ, עָלָיו.  יט וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ, לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה; וְצִוִּיתָה אֹתוֹ, לְעֵינֵיהֶם.  כ וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ, עָלָיו--לְמַעַן יִשְׁמְעוּ, כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  כא וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד, וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי יְהוָה:  עַל-פִּיו יֵצְאוּ וְעַל-פִּיו יָבֹאוּ, הוּא וְכָל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ--וְכָל-הָעֵדָה.  כב וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ; וַיִּקַּח אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה.  כג וַיִּסְמֹךְ אֶת-יָדָיו עָלָיו, וַיְצַוֵּהוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, בְּיַד-מֹשֶׁה. " (במדבר פרק כז, טו – כג)
 
ואכן עם מותו של משה ה' פונה ישירות אל יהושע כמנהיג הממשיך את משה
 
וַיְהִי, אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה--עֶבֶד יְהוָה; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר.  ב מֹשֶׁה עַבְדִּי, מֵת; וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, אַתָּה וְכָל-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.  ג כָּל-מָקוֹם, אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף-רַגְלְכֶם בּוֹ--לָכֶם נְתַתִּיו:  כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי, אֶל-מֹשֶׁה.   ד מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד-הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר-פְּרָת, כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים, וְעַד-הַיָּם הַגָּדוֹל, מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ--יִהְיֶה, גְּבוּלְכֶם.  ה לֹא-יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:  כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם-מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ, לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ.  ו חֲזַק, וֶאֱמָץ:  כִּי אַתָּה, תַּנְחִיל אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם.  ז רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַתּוֹרָה--אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי, אַל-תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול:  לְמַעַן תַּשְׂכִּיל, בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ.  ח לֹא-יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, כְּכָל-הַכָּתוּב בּוֹ:  כִּי-אָז תַּצְלִיחַ אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאָז תַּשְׂכִּיל .  ט הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ, אַל-תַּעֲרֹץ וְאַל-תֵּחָת:  כִּי עִמְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. (יהושע א)
 
אחד הדברים שה' מצווה את יהושע, זה להיות צמוד לספר התורה. ממש משוחח עם אחד הדברים שהמלך מצווה בהם והוא לכתוב ולקרוא בספר התורה, ככתוב בפרשתנו לעיל.
 
אחרי יהושע יש קצת חלל ריק ממנהיגות
מי שמבקשים מנהיג להוביל את העם במלחמה הם –" בְּנֵי יִשְׂרָאֵל." מי הם המדברים בשם בני ישראל לא ממש ברור.  וגם ה' לא ממש מצביע על מנהיג אלא על שבט יהודה.
 
 "וַיְהִי, אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ, וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בַּיהוָה לֵאמֹר:  מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ אֶל-הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה, לְהִלָּחֶם בּוֹ   . ב וַיֹּאמֶר יְהוָה, יְהוּדָה יַעֲלֶה:  הִנֵּה נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ, בְּיָדוֹ." (שופטים א, א)
 
וַיְשַׁלַּח יְהוֹשֻׁעַ, אֶת-הָעָם; וַיֵּלְכוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ, לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ.  ז וַיַּעַבְדוּ הָעָם אֶת-יְהוָה, כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ; וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים, אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשׁוּעַ, אֲשֶׁר רָאוּ אֵת כָּל-מַעֲשֵׂה יְהוָה הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל.  ח וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, עֶבֶד יְהוָה, בֶּן-מֵאָה וָעֶשֶׂר, שָׁנִיםט וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ, בְּתִמְנַת-חֶרֶס בְּהַר אֶפְרָיִם, מִצְּפוֹן, לְהַר-גָּעַשׁ.  י וְגַם כָּל-הַדּוֹר הַהוּא, נֶאֶסְפוּ אֶל-אֲבוֹתָיו; וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ אֶת-יְהוָה, וְגַם אֶת-הַמַּעֲשֶׂה, אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל"(יהושע ב)
 
המנהיג הראשון אחרי יהושע
שוב באין הנהגה ברורה המבקשים מנהיג הם "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". יכול להיות שגם בהעדר מנהיג השכנים משתלטים על ישראל ומשעבדים אותם.
 
וַיַּעַבְדוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֶגְלוֹן מֶלֶךְ-מוֹאָב, שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה.   טו  וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה, וַיָּקֶם יְהוָה לָהֶם מוֹשִׁיעַ אֶת-אֵהוּד בֶּן-גֵּרָא בֶּן-הַיְמִינִי, אִישׁ אִטֵּר יַד-יְמִינוֹ; וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּיָדוֹ מִנְחָה, לְעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב.  טז וַיַּעַשׂ לוֹ אֵהוּד חֶרֶב, וְלָהּ שְׁנֵי פֵיוֹת--גֹּמֶד אָרְכָּהּ; וַיַּחְגֹּר אוֹתָהּ מִתַּחַת לְמַדָּיו, עַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ.  יז וַיַּקְרֵב, אֶת-הַמִּנְחָה, לְעֶגְלוֹן, מֶלֶךְ מוֹאָב; וְעֶגְלוֹן, אִישׁ בָּרִיא מְאֹד."
 
מדוע נבחר דווקא אהוד להנהיג ?
האם הוא נבחר מלכתחילה או שהמעשה האמיץ שעשה כשחדר לארמונו של עגלון מלך מואב והרג אותו זה מה שזיכה אותו בהנהגה ?
סביר להניג שהוא עמד במבחן האומץ ולכן נבחר להנהיג את ישראל.
 
וְאַחֲרָיו הָיָה, שַׁמְגַּר בֶּן-עֲנָת, וַיַּךְ אֶת-פְּלִשְׁתִּים שֵׁשׁ-מֵאוֹת אִישׁ, בְּמַלְמַד הַבָּקָר; וַיּוֹשַׁע גַּם-הוּא, אֶת-יִשְׂרָאֵל.
 
תאור קצר המושווה לאהוד וכנראה גם שמגר רכש את המנהיגות כשהוביל מלחמה וניצח את הפלישתים.
 
ואחריו קמה לישראל מנהיגה
 
 וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת--הִיא שֹׁפְטָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, בָּעֵת הַהִיא.  ה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת-תֹּמֶר דְּבוֹרָה, בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית-אֵל--בְּהַר אֶפְרָיִם; וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַמִּשְׁפָּט.
 
מה הכשיר את דבורה להיות שופטת את ישראל ?
בתודעה אנו זוכרים את שירת דבורה.  לא פעם כתיבת שירים היא ששומרת את הכותב או הכותבת בזיכרון הלאומי. ראו חנה סנש. אבל לא ידוע מה הכשרתה של דבורה אלא כששוב ישראל משועבדים היא זו שמאחדת את העם המפולג לצאת למלחמה . היא בוחרת את המצביא ומעודדת אותו לצאת למלחמה.
 
ושוב חלל מנהיגותי
 
 וַיִּשְׁלַח יְהוָה אִישׁ נָבִיא, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם, וָאֹצִיא אֶתְכֶם, מִבֵּית עֲבָדִים.  ט וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם, וּמִיַּד כָּל-לֹחֲצֵיכֶם; וָאֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם, וָאֶתְּנָה לָכֶם אֶת-אַרְצָם.  י וָאֹמְרָה לָכֶם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם--לֹא תִירְאוּ אֶת-אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר אַתֶּם יוֹשְׁבִים בְּאַרְצָם; וְלֹא שְׁמַעְתֶּם, בְּקוֹלִי.  {פ}
יא וַיָּבֹא מַלְאַךְ יְהוָה, וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר בְּעָפְרָה, אֲשֶׁר לְיוֹאָשׁ, אֲבִי הָעֶזְרִי; וְגִדְעוֹן בְּנוֹ, חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת, לְהָנִיס, מִפְּנֵי מִדְיָן.  יב וַיֵּרָא אֵלָיו, מַלְאַךְ יְהוָה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, יְהוָה עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל.  יג וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן, בִּי אֲדֹנִי, וְיֵשׁ יְהוָה עִמָּנוּ, וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל-זֹאת; וְאַיֵּה כָל-נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ-לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר, הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ יְהוָה, וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ יְהוָה, וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף-מִדְיָן.  יד וַיִּפֶן אֵלָיו, יְהוָה, וַיֹּאמֶר לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה, וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן:  הֲלֹא, שְׁלַחְתִּיךָ.
 
שוב לא ברור מדוע נבחר גדעון אבל מתוך דבריו אפשר להבין שהוא מצוי בהיסטוריה ובמסורת של העם. הוא יודע להזכיר את יציאת מצרים וההבטחה האלוהית לעמו. אחרי שהוא מצליח במלחמה הוא נקרא למשול.
 
"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ-יִשְׂרָאֵל, אֶל-גִּדְעוֹן, מְשָׁל-בָּנוּ גַּם-אַתָּה, גַּם-בִּנְךָ גַּם בֶּן-בְּנֶךָ:  כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ, מִיַּד מִדְיָן.  כג וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, גִּדְעוֹן, לֹא-אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם, וְלֹא-יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם:  יְהוָה, יִמְשֹׁל בָּכֶם."
 
ואחריו מגיע בנו שעולה למנהיגות  בזכות אבות אבל אחרי שהוא הורג את שבעים אחיו בני גדעון הוא ירובעל.
 
וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ בֶּן-יְרֻבַּעַל שְׁכֶמָה, אֶל-אֲחֵי אִמּוֹ; וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, וְאֶל-כָּל-מִשְׁפַּחַת בֵּית-אֲבִי אִמּוֹ לֵאמֹר.  ב דַּבְּרוּ-נָא בְּאָזְנֵי כָל-בַּעֲלֵי שְׁכֶם, מַה-טּוֹב לָכֶם--הַמְשֹׁל בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ כֹּל בְּנֵי יְרֻבַּעַל, אִם-מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד; וּזְכַרְתֶּם, כִּי-עַצְמְכֶם וּבְשַׂרְכֶם אָנִי.  ג וַיְדַבְּרוּ אֲחֵי-אִמּוֹ עָלָיו, בְּאָזְנֵי כָּל-בַּעֲלֵי שְׁכֶם, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים, הָאֵלֶּה; וַיֵּט לִבָּם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ, כִּי אָמְרוּ אָחִינוּ הוּא.  ד וַיִּתְּנוּ-לוֹ שִׁבְעִים כֶּסֶף, מִבֵּית בַּעַל בְּרִית; וַיִּשְׂכֹּר בָּהֶם אֲבִימֶלֶךְ, אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים, וַיֵּלְכוּ, אַחֲרָיו.  ה וַיָּבֹא בֵית-אָבִיו, עָפְרָתָה, וַיַּהֲרֹג אֶת-אֶחָיו בְּנֵי-יְרֻבַּעַל שִׁבְעִים אִישׁ, עַל-אֶבֶן אֶחָת; וַיִּוָּתֵר יוֹתָם בֶּן-יְרֻבַּעַל, הַקָּטֹן--כִּי נֶחְבָּא
 
וַיָּשַׂר אֲבִימֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל, שָׁלֹשׁ שָׁנִים
 
ושוב מנהיג בזכות קשרי משפחה.
 
 וַיָּקָם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל, תּוֹלָע בֶּן-פּוּאָה בֶּן-דּוֹדוֹ--אִישׁ יִשָּׂשכָר; וְהוּא-יֹשֵׁב בְּשָׁמִיר, בְּהַר אֶפְרָיִם.  ב וַיִּשְׁפֹּט, אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ, שָׁנָה; וַיָּמָת, וַיִּקָּבֵר בְּשָׁמִיר. 

ג וַיָּקָם אַחֲרָיו, יָאִיר הַגִּלְעָדִי; וַיִּשְׁפֹּט, אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם, שָׁנָה.  ד וַיְהִי-לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים, רֹכְבִים עַל-שְׁלֹשִׁים עֲיָרִים, וּשְׁלֹשִׁים עֲיָרִים, לָהֶם; לָהֶם יִקְרְאוּ חַוֺּת יָאִיר, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, אֲשֶׁר, בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד.  ה וַיָּמָת יָאִיר, וַיִּקָּבֵר בְּקָמוֹן.
 
ושוב שממה מנהיגותית המצריכה להזעיק את יפתח
 
 וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר-נִלְחֲמוּ בְנֵי-עַמּוֹן עִם-יִשְׂרָאֵל; וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי גִלְעָד, לָקַחַת אֶת-יִפְתָּח מֵאֶרֶץ טוֹב.  ו  וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח--לְכָה, וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין; וְנִלָּחֲמָה, בִּבְנֵי עַמּוֹן
 
 וַיִּשְׁפֹּט יִפְתָּח אֶת-יִשְׂרָאֵל, שֵׁשׁ שָׁנִים; וַיָּמָת, יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי, וַיִּקָּבֵר, בְּעָרֵי גִלְעָד. 

ח וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו אֶת-יִשְׂרָאֵל, אִבְצָן מִבֵּית לָחֶם.  ט וַיְהִי-לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים, וּשְׁלֹשִׁים בָּנוֹת שִׁלַּח הַחוּצָה, וּשְׁלֹשִׁים בָּנוֹת, הֵבִיא לְבָנָיו מִן-הַחוּץ; וַיִּשְׁפֹּט אֶת-יִשְׂרָאֵל, שֶׁבַע שָׁנִים.  י וַיָּמָת אִבְצָן, וַיִּקָּבֵר בְּבֵית לָחֶם. 

יא וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו אֶת-יִשְׂרָאֵל, אֵילוֹן הַזְּבוּלֹנִי; וַיִּשְׁפֹּט אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֶשֶׂר שָׁנִים.  יב וַיָּמָת, אֵילוֹן הַזְּבוּלֹנִי; וַיִּקָּבֵר בְּאַיָּלוֹן, בְּאֶרֶץ זְבוּלֻן. 

יג וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו, אֶת-יִשְׂרָאֵל, עַבְדּוֹן בֶּן-הִלֵּל, הַפִּרְעָתוֹנִי.  יד וַיְהִי-לוֹ אַרְבָּעִים בָּנִים, וּשְׁלֹשִׁים בְּנֵי בָנִים, רֹכְבִים, עַל-שִׁבְעִים עֲיָרִם; וַיִּשְׁפֹּט אֶת-יִשְׂרָאֵל, שְׁמֹנֶה שָׁנִים.  טו וַיָּמָת עַבְדּוֹן בֶּן-הִלֵּל, הַפִּרְעָתוֹנִי; וַיִּקָּבֵר בְּפִרְעָתוֹן בְּאֶרֶץ אֶפְרַיִם, בְּהַר הָעֲמָלֵקִי
 
מעניין שטורחים לספר לנו שלמנהיגים הנ"ל היו – שלושים , ארבעים ושבעים בנים !!  משמע היו להם גם הרבה נשים בניגוד לאחד התנאים למלך שלא ירבה לו נשים !!
 
עד שמגיעה אישה חשוכת ילדים ואחרי פגישה עם המלאך מביאה לעולם במצוותו – נזיר.
 
תֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן; וַיִּגְדַּל הַנַּעַר, וַיְבָרְכֵהוּ יְהוָה.  כה וַתָּחֶל רוּחַ יְהוָה, לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה-דָן, בֵּין צָרְעָה, וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל.
 
בסוף ספר שופטים מודיעים לנו :
 
בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל; וּבַיָּמִים הָהֵם, שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ-לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת--כִּי לֹא-נָפְלָה לּוֹ עַד-הַיּוֹם הַהוּא בְּתוֹךְ-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, בְּנַחֲלָה
 
בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל:  אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו, יַעֲשֶׂה.
 
עד שמגיע שמואל
 
 
 
 
 
שמואל
 
וַיָּבֹא אִישׁ-אֱלֹהִים, אֶל-עֵלִי; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, כֹּה אָמַר יְהוָה, הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל-בֵּית אָבִיךָ, בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה.  כח וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי, לְכֹהֵן, לַעֲלוֹת עַל-מִזְבְּחִי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לָשֵׂאת אֵפוֹד, לְפָנָי; וָאֶתְּנָה לְבֵית אָבִיךָ, אֶת-כָּל-אִשֵּׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
 
וַיִּגְדַּל, שְׁמוּאֵל; וַיהוָה הָיָה עִמּוֹ, וְלֹא-הִפִּיל מִכָּל-דְּבָרָיו אָרְצָה.  כ וַיֵּדַע, כָּל-יִשְׂרָאֵל, מִדָּן, וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע:  כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל, לְנָבִיא לַיהוָה.  כא וַיֹּסֶף יְהוָה, לְהֵרָאֹה בְשִׁלֹה:  כִּי-נִגְלָה יְהוָה אֶל-שְׁמוּאֵל בְּשִׁלוֹ, בִּדְבַר יְהוָה.
 
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, קִבְצוּ אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּתָה; וְאֶתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם, אֶל-יְהוָה.  ו וַיִּקָּבְצוּ הַמִּצְפָּתָה וַיִּשְׁאֲבוּ-מַיִם וַיִּשְׁפְּכוּ לִפְנֵי יְהוָה, וַיָּצוּמוּ בַּיּוֹם הַהוּא, וַיֹּאמְרוּ שָׁם, חָטָאנוּ לַיהוָה; וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בַּמִּצְפָּה.(ז, ו)
 
וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת-יִשְׂרָאֵל, כֹּל יְמֵי חַיָּיו.  טז וְהָלַךְ, מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, וְסָבַב בֵּית-אֵל, וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה; וְשָׁפַט, אֶת-יִשְׂרָאֵל--אֵת כָּל-הַמְּקוֹמוֹת, הָאֵלֶּה.  יז וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי-שָׁם בֵּיתוֹ, וְשָׁם שָׁפָט אֶת-יִשְׂרָאֵל; וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה
 
שמואל מנהיג נביא ושופט עד אשר מגיעים נציגי העם  עם דרישה להמלכת מלך
 
וַיִּתְקַבְּצוּ, כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיָּבֹאוּ אֶל-שְׁמוּאֵל, הָרָמָתָה.  ה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ, וּבָנֶיךָ, לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ; עַתָּה, שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ--כְּכָל-הַגּוֹיִם.  ו וַיֵּרַע הַדָּבָר, בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ, תְּנָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ; וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל, אֶל-יְהוָה. 
 
ז וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-שְׁמוּאֵל, שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם, לְכֹל אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ:  כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי-אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם.  ח כְּכָל-הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר-עָשׂוּ, מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אוֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד-הַיּוֹם הַזֶּה, וַיַּעַזְבֻנִי, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים--כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים, גַּם-לָךְ.  ט וְעַתָּה, שְׁמַע בְּקוֹלָם:  אַךְ, כִּי-הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם, וְהִגַּדְתָּ לָהֶם, מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם.     י וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהוָה, אֶל-הָעָם, הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְיא וַיֹּאמֶר--זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם:  אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ, לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ.  יב וְלָשׂוּם לוֹ, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים; וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ.  יג וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם, יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת, וּלְאֹפוֹת.  יד וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם, הַטּוֹבִים--יִקָּח; וְנָתַן, לַעֲבָדָיו.  טו וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם, יַעְשֹׂר; וְנָתַן לְסָרִיסָיו, וְלַעֲבָדָיו.  טזוְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים, וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם--יִקָּח; וְעָשָׂה, לִמְלַאכְתּוֹ.  יז צֹאנְכֶם, יַעְשֹׂר; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לוֹ לַעֲבָדִים.  יח  וּזְעַקְתֶּם, בַּיּוֹם הַהוּא, מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם, אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם; וְלֹא-יַעֲנֶה יְהוָה אֶתְכֶם, בַּיּוֹם הַהוּא.  יט וַיְמָאֲנוּ הָעָם, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל; וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי אִם-מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ.  כ וְהָיִינוּ גַם-אֲנַחְנוּ, כְּכָל-הַגּוֹיִם; וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ, וְנִלְחַם אֶת-מִלְחֲמֹתֵנוּ .  כא וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל, אֵת כָּל-דִּבְרֵי הָעָם; וַיְדַבְּרֵם, בְּאָזְנֵי יְהוָה. 

כב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם, וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ; וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, לְכוּ אִישׁ לְעִירוֹ.  
 
ככתוב בפרשתנו ה' הוא הבוחר את המלך
 
וַיְהִי-אִישׁ מבן ימין (מִבִּנְיָמִין), וּשְׁמוֹ קִישׁ בֶּן-אֲבִיאֵל בֶּן-צְרוֹר בֶּן-בְּכוֹרַת בֶּן-אֲפִיחַ--בֶּן-אִישׁ יְמִינִי:  גִּבּוֹר, חָיִל.  ב וְלוֹ-הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל, בָּחוּר וָטוֹב, וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, טוֹב מִמֶּנּוּ; מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה, גָּבֹהַּ מִכָּל-הָעָם.  ג וַתֹּאבַדְנָה, הָאֲתֹנוֹת, לְקִישׁ, אֲבִי שָׁאוּל; וַיֹּאמֶר קִישׁ אֶל-שָׁאוּל בְּנוֹ, קַח-נָא אִתְּךָ אֶת-אַחַד מֵהַנְּעָרִים, וְקוּם לֵךְ, בַּקֵּשׁ אֶת-הָאֲתֹנֹת.  ד וַיַּעֲבֹר בְּהַר-אֶפְרַיִם וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ-שָׁלִשָׁה, וְלֹא מָצָאוּ; וַיַּעַבְרוּ בְאֶרֶץ-שַׁעֲלִים וָאַיִן, וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ-יְמִינִי וְלֹא מָצָאוּ.  ה הֵמָּה, בָּאוּ בְּאֶרֶץ צוּף,
 
 וַיהוָה, גָּלָה אֶת-אֹזֶן שְׁמוּאֵל, יוֹם אֶחָד, לִפְנֵי בוֹא-שָׁאוּל לֵאמֹר.  טז כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן, וּמְשַׁחְתּוֹ לְנָגִיד עַל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וְהוֹשִׁיעַ אֶת-עַמִּי, מִיַּד פְּלִשְׁתִּים:  כִּי רָאִיתִי אֶת-עַמִּי, כִּי בָּאָה צַעֲקָתוֹ אֵלָי יז  וּשְׁמוּאֵל, רָאָה אֶת-שָׁאוּל; וַיהוָה עָנָהוּ--הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ, זֶה יַעְצֹר בְּעַמִּי  .  יח וַיִּגַּשׁ שָׁאוּל אֶת-שְׁמוּאֵל, בְּתוֹךְ הַשָּׁעַר; וַיֹּאמֶר הַגִּידָה-נָּא לִי, אֵי-זֶה בֵּית הָרֹאֶה.   יט וַיַּעַן שְׁמוּאֵל אֶת-שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָרֹאֶה--עֲלֵה לְפָנַי הַבָּמָה, וַאֲכַלְתֶּם עִמִּי הַיּוֹם; וְשִׁלַּחְתִּיךָ בַבֹּקֶר, וְכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ אַגִּיד לָךְ.   כ וְלָאֲתֹנוֹת הָאֹבְדוֹת לְךָ, הַיּוֹם שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים--אַל-תָּשֶׂם אֶת-לִבְּךָ לָהֶם, כִּי נִמְצָאוּ; וּלְמִי, כָּל-חֶמְדַּת יִשְׂרָאֵל--הֲלוֹא לְךָ, וּלְכֹל בֵּית אָבִיךָ.  כא וַיַּעַן שָׁאוּל וַיֹּאמֶר, הֲלוֹא בֶן-יְמִינִי אָנֹכִי מִקַּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה, מִכָּל-מִשְׁפְּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן; וְלָמָּה דִּבַּרְתָּ אֵלַי, כַּדָּבָר הַזֶּה.   כב וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת-שָׁאוּל וְאֶת-נַעֲרוֹ, וַיְבִיאֵם לִשְׁכָּתָה; וַיִּתֵּן לָהֶם מָקוֹם בְּרֹאשׁ הַקְּרוּאִים, וְהֵמָּה כִּשְׁלֹשִׁם אִישׁ.
 
 
משיחת שאול
 
וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת-פַּךְ הַשֶּׁמֶן, וַיִּצֹק עַל-רֹאשׁוֹ--וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיֹּאמֶר--הֲלוֹא כִּי-מְשָׁחֲךָ יְהוָה עַל-נַחֲלָתוֹ, לְנָגִיד (י)
 
 
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-כָּל-הָעָם, הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר-בּוֹ יְהוָה, כִּי אֵין כָּמֹהוּ, בְּכָל-הָעָם; וַיָּרִעוּ כָל-הָעָם וַיֹּאמְרוּ, יְחִי הַמֶּלֶךְ.     כה וַיְדַבֵּר שְׁמוּאֵל אֶל-הָעָם, אֵת מִשְׁפַּט הַמְּלֻכָה, וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר, וַיַּנַּח לִפְנֵי יְהוָה; וַיְשַׁלַּח שְׁמוּאֵל אֶת-כָּל-הָעָם, אִישׁ לְבֵיתוֹ
 
 
 וַיֹּאמֶר הָעָם, אֶל-שְׁמוּאֵל, מִי הָאֹמֵר, שָׁאוּל יִמְלֹךְ עָלֵינוּ:  תְּנוּ הָאֲנָשִׁים, וּנְמִיתֵם .  יג וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, לֹא-יוּמַת אִישׁ בַּיּוֹם הַזֶּה:  כִּי הַיּוֹם עָשָׂה-יְהוָה תְּשׁוּעָה, בְּיִשְׂרָאֵל.  
יד וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-הָעָם, לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל; וּנְחַדֵּשׁ שָׁם, הַמְּלוּכָה.  טו וַיֵּלְכוּ כָל-הָעָם הַגִּלְגָּל, וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת-שָׁאוּל לִפְנֵי יְהוָה בַּגִּלְגָּל, וַיִּזְבְּחוּ-שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים, לִפְנֵי יְהוָה; וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל-אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, עַד-מְאֹד
 
 
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, הִנֵּה שָׁמַעְתִּי בְקֹלְכֶם, לְכֹל אֲשֶׁר-אֲמַרְתֶּם לִי; וָאַמְלִיךְ עֲלֵיכֶם, מֶלֶךְ.  ב וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם, וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי, וּבָנַי, הִנָּם אִתְּכֶם; וַאֲנִי הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיכֶם, מִנְּעֻרַי עַד-הַיּוֹם הַזֶּה(יב)
 
... וַיִּזְעֲקוּ אֶל-יְהוָה,  וַיֹּאמְרוּ  חָטָאנוּ, כִּי עָזַבְנוּ אֶת-יְהוָה, וַנַּעֲבֹד אֶת-הַבְּעָלִים וְאֶת-הָעַשְׁתָּרוֹת; וְעַתָּה, הַצִּילֵנוּ מִיַּד אֹיְבֵינוּ--וְנַעַבְדֶךָּ.  יא וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת-יְרֻבַּעַל וְאֶת-בְּדָן, וְאֶת-יִפְתָּח וְאֶת-שְׁמוּאֵל; וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם, מִסָּבִיב, וַתֵּשְׁבוּ, בֶּטַח.  יב וַתִּרְאוּ, כִּי-נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי-עַמּוֹן בָּא עֲלֵיכֶם, וַתֹּאמְרוּ לִי, לֹא כִּי-מֶלֶךְ יִמְלֹךְ עָלֵינוּ:  וַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם, מַלְכְּכֶם.  יג וְעַתָּה, הִנֵּה הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם--אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם; וְהִנֵּה נָתַן יְהוָה עֲלֵיכֶם, מֶלֶךְ(יב)
 
 
וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל-יְהוָה, וַיִּתֵּן יְהוָה קֹלֹת וּמָטָר בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּירָא כָל-הָעָם מְאֹד אֶת-יְהוָה, וְאֶת-שְׁמוּאֵל.  יט וַיֹּאמְרוּ כָל-הָעָם אֶל-שְׁמוּאֵל, הִתְפַּלֵּל בְּעַד-עֲבָדֶיךָ אֶל-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וְאַל-נָמוּת:  כִּי-יָסַפְנוּ עַל-כָּל-חַטֹּאתֵינוּ רָעָה, לִשְׁאֹל לָנוּ מֶלֶךְ.
 
השבר ממלכות שאול
 
א וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל, אֹתִי שָׁלַח יְהוָה לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ, עַל-עַמּוֹ עַל-יִשְׂרָאֵל; וְעַתָּה שְׁמַע, לְקוֹל דִּבְרֵי יְהוָה… 
וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה, אֶל-שְׁמוּאֵל, לֵאמֹר.  יא נִחַמְתִּי, כִּי-הִמְלַכְתִּי אֶת-שָׁאוּל לְמֶלֶךְ--כִּי-שָׁב מֵאַחֲרַי, וְאֶת-דְּבָרַי לֹא הֵקִים; וַיִּחַר, לִשְׁמוּאֵל, וַיִּזְעַק אֶל-יְהוָה, כָּל-הַלָּיְלָה
... טז וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל, הֶרֶף וְאַגִּידָה לְּךָ, אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֵלַי הַלָּיְלָה; ויאמרו (וַיֹּאמֶר) לוֹ, דַּבֵּר.     יז וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל--הֲלוֹא אִם-קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ, רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה; וַיִּמְשָׁחֲךָ יְהוָה לְמֶלֶךְ, עַל-יִשְׂרָאֵל
 
...  וַיֹּאמֶר אֵלָיו, שְׁמוּאֵל, קָרַע יְהוָה אֶת-מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ, הַיּוֹם; וּנְתָנָהּ, לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ.  (טו)
 
 
משיחת דוד למלוך במקום שאול
 
 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-שְׁמוּאֵל, עַד-מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל-שָׁאוּל, וַאֲנִי מְאַסְתִּיו, מִמְּלֹךְ עַל-יִשְׂרָאֵל; מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן, וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל-יִשַׁי בֵּית-הַלַּחְמִי--כִּי-רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי, מֶלֶךְ.      ז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-שְׁמוּאֵל, אַל-תַּבֵּט אֶל-מַרְאֵהוּ וְאֶל-גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ--כִּי מְאַסְתִּיהוּ:  כִּי לֹא, אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם--כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב  וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן, וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן; וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ, כִּי לֹא-נָסֹב עַד-בֹּאוֹ פֹה.  יב וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי, עִם-יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי;   וַיֹּאמֶר יְהוָה קוּם מְשָׁחֵהוּ, כִּי-זֶה הוּא.  יג וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת-קֶרֶן הַשֶּׁמֶן, וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו, וַתִּצְלַח רוּחַ-יְהוָה אֶל-דָּוִד, מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה; וַיָּקָם שְׁמוּאֵל, וַיֵּלֶךְ הָרָמָתָה
 
בימים אלו של בחירת מנהיגות לעם ישראל בבחירות הקרבות, מעניין מה התכונות החשובות שהציבור מצפה למצוא אצל המנהיג המבקש להיבחר ? האם בכלל מעניין את הציבור מה הוא חושב לעשות או שהבחירה היא מהבטן ולא חשוב מה תכונותיו של המועמד.
 
בעת ההיא הבחירה נפלה על מי שאלו תכונותיו:
 
יהושע
 
משה מבקש : "אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם; וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת יְהוָה, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה.... " 
 
"אִישׁ, אֲשֶׁר-רוּחַ בּו"ֹ - כך מעיד עליו היושב במרומים. האם זה מתאים למה שמשה מבקש ?
 
נראה שדווקא שמואל הוא סוג המנהיג שמשה מבקש. שמואל הוא זה היוצא אל העם בכל הארץ כדי לשפוט אותם.
 
שאול  - כך נאמר עליו: " בָּחוּר וָטוֹב, וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, טוֹב מִמֶּנּוּ; מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה, גָּבֹהַּ מִכָּל-הָעָם"
 
האם בחור טוב וגבוה אלו התכונות הנדרשות ממנהיג או  ממלך ?
 
ודוד מה היו התכונות שהביאו לבחירתו כמלך המחליף לשאול שכשל ?
דוד כמו שופטים שקדמו לו, היה איש מלחמה. בעידן של מלחמות היה על המנהיג להיות איש מלחמה בעל ניסיון. גם בימינו יש אנשי צבא שעוברים להנהגה הלאומית אבל לא בטוח שהתכונות והניסיון הצבאי טובים גם לניהול מדינה בין המלחמות או במקביל אליהן.
 
שנדע לבחור את המנהיגות הנכונה לעת הזו.
 




לייבסיטי - בניית אתרים