לפעמים אנחנו שרים ולא ממש שמים לב לפשר המילים והסיפורים שמאחורי המילים. לפעמים אנחנו שרים בשמחה והתרוממות רוח ולא ערים לסיפור הלא משמח שמסתתר בתוך השיר. בעצם, השיר הזה מספר על הצרות שקרו לעם ישראל. בבית השני מדובר על גלות מצרים תחת עול פרעה.  בבית השלישי מדובר על גלות בבל. הבית הרביעי מספר את סיפור המן בפרס. ורק החמישי מדבר על ימי החנוכה, ששם היינו תחת עול היוונים. הבית הבא  צופן בתוכו "בצל" את תלאות מסעי הצלב בראשותו של הגרמני האדמוני  ברברוסה.
 
ודאי נכון הדבר שמכל הצרות הללו, שעדיף שלא היו באות לעולם, בסוף יש תודה לאל שהושיענו והצילנו מידם.
 
אפשר לומר שאלו תולדות מה שמכונה  "האנטישמיות", או בעצם האנטי-עבריות שמתחילה כבר בתקופת האבות.
 
כשאברהם יורד מצרימה בפעם הראשונה עקב הרעב, כשמגלים את סיפור: "אמרי נא אחותי", אומרים לאברהם- "לך מאיתנו". בעצם, מגרשים אותו ואת משפחתו.
כעבור דור, ירצה יצחק לרדת מצרימה עקב הרעב. הוא אמנם הולך רק עד עזה לאבימלך אבל מתיישב שם. יצחק הוא חקלאי מוצלח, הזורע וקוצר יבול מדהים של  מאה שערים. כעבור זמן לא רב מגרשים גם אותו בטענה "לך כי עצמת ממנו". כלומר, התעשרת על חשבוננו.
 
יעבור  דור נוסף ואחרי עשרים שנה של גלות יעקב בחרן יאמרו לו בני לבן במטבע לשון דומה: "מאשר לאבינו עשית את כל הרכוש הזה". אכן, יעקב העיד על עצמו " במקלי עברתי את הירדן הזה..."  בני לבן גם הם מאשימים את יעקב במה שיהיה מטבע לשון של המכונים אנטישמים, התעשרתם על חשבוננו.
 
הדור הבא – יוסף , מופיע אצלנו בפרשת השבוע פרשת מקץ, זו הנקראת תמיד בימי החנוכה. יוסף מוזעק מבור בית האסורים, אחרי שפרעה שומע שיוסף יודע לפתור חלומות, כדי לפתור את החלומות שחלם פרעה. יוסף אמנם מצטנע ואומר לפרעה "לאלהים פתרונים". אבל יוסף שהוזעק כאמור לפתור את החלומות, הופך להיות, מבלי שנתבקש, ליועץ כלכלי. מיד עם תום פתרון החלום ולמרות שלא התבקש, הוא מייעץ לפרעה :
 
 " וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה, אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם; וִישִׁיתֵהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  לד יַעֲשֶׂה פַרְעֹה, וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ; וְחִמֵּשׁ אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע.  לה וְיִקְבְּצוּ, אֶת-כָּל-אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת, הַבָּאֹת, הָאֵלֶּה; וְיִצְבְּרוּ-בָר תַּחַת יַד-פַּרְעֹה, אֹכֶל בֶּעָרִים--וְשָׁמָרוּ.  לו וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן, לָאָרֶץ, לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְלֹא-תִכָּרֵת הָאָרֶץ, בָּרָעָב.  לז וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי, כָּל-עֲבָדָיו.  לח וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו:  הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ.  לט וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ.
 
יוסף הוא בעצם אבטיפוס של בני עמנו שהופכים להיות היועצים הכלכליים של המלכים והרוזנים בגולה. כמו שיילוק בונציה ודון יצחק אברבנאל בספרד. עוד לפניהם יהיה מרדכי היהודי משנה למלך בפרס כמו יוסף במצרים.  תפיסת עמדות המפתח של בני עמנו בחצרות המלכים רק הגבירה את אותה אמירה אנטישמית שהיהודים משתלטים על הכסף ועל העולם. 
 
בחג האורים אנחנו צריכים לזכור להיות אור לגויים במעשינו ומתוך ארצנו ולא בגולה .
 
כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור גדול ואיתן.