פרשת מקץ התשפא 2020
במרכז הפרשה הקודמת, בני ישראל מוכרים את אחיהם למחצה, את יוסף, לסוחרים העוברים בעמק דותן בדרכם למצרים.
פרשת מקץ פותחת בהודעה שחלפו שנתיים:
"וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר." (פרשת מקץ פסוק א)
אלא שמאז שיוסף הורד מצרימה בהיותו בן שבע עשרה, חלפו כבר שלוש עשרה שנים, שהרי כשיוסף מורץ מהבור כדי לפתור את חלומותיו של פרעה, הוא כבר בן שלושים:
"וְיוֹסֵף, בֶּן-שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, בְּעָמְדוֹ, לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרָיִם"
נראה כי לאורך השנים הללו יוסף שם לעצמו למטרה להפיץ את האמונה באלוהים, אמונה אותה קיבל כנראה מאביו ישראל, בשנים הקצרות שחי עימו בארץ כנען. נסקור את מספר הפעמים בהם מזכיר יוסף את עליונות האלוהים בכל מיני מקומות ובכל מיני הזדמנויות.
עוד בפרשה שעברה שמענו את יוסף מנסה ללמד את אשת פוטיפר, שהאלוהים רואה את מה שהאדם עושה, גם אם מנסים לעשות זאת בסתר ובניגוד למוסר. יוסף מסביר לה כי פוטיפר בעלה -
"אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה, מִמֶּנִּי, וְלֹא-חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה, כִּי אִם-אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ-אִשְׁתּוֹ; וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה, הַזֹּאת, וְחָטָאתִי, לֵאלֹהִים. " (פרק לט, פסוק ט)
בהיותו בכלא במצרים, על לא עוול בכפו, יוסף מלמד את השרים השוררים שהושלכו לכלא, את רוח האלוהים השורה על האדם כדי לפתור חלומות :
"וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו--חֲלוֹם חָלַמְנוּ, וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף, הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים--סַפְּרוּ-נָא, לִי. " (פרק מ' , פסוק ח)
אם בחלומות עסקינן, אזי ראוי להזכיר שיוסף מתחיל בתור "חולם חלומות". את חלומותיו הוא מספר לאחיו ולאביו והם אלה שפותרים לו אותם ובעצם מלמדים אותו להיות "פותר חלומות".
כשיוסף מספר לאחיו את החלום הראשון :
" וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם, וַיַּגֵּד לְאֶחָיו; וַיּוֹסִפוּ עוֹד, שְׂנֹא אֹתוֹ. ו וַיֹּאמֶר, אֲלֵיהֶם: שִׁמְעוּ-נָא, הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי. ז וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים, בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי, וְגַם-נִצָּבָה; וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי." (פרשת וישב)
הפתרון של האחים :
" וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אֶחָיו, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ..."
את החלום השני הוא מספר לאחיו אבל גם לאביו:
"וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר, וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד, וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, מִשְׁתַּחֲוִים לִי. "
כיוון שהחלום הזה נוגע גם באביו, הוא סיפר אותו גם לאביו. וכך פותר יעקב-ישראל את החלום הזה:
"וַיְסַפֵּר אֶל-אָבִיו, וְאֶל-אֶחָיו, וַיִּגְעַר-בּוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ: הֲבוֹא נָבוֹא, אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְךָ, אָרְצָה. "
עתה, אחרי שאביו ואחיו לימדו אותו לפתור חלומות ואחרי שהוא פתר את חלומות השרים, הוא מוכן לפתור את החלומות של פרעה, אבל מודיע ומלמד את פרעה שהכל מגיע מאלוהים :
" וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר, בִּלְעָדָי אֱלֹהִים, יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה." (פרק מא פסוק יז)
אחרי שיוסף פותר לפרעה את החלומות, הוא שוב מודיע לפרעה שהחלומות הם הודעות המגיעות לפרעה מאלוהים:
"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-פַּרְעֹה, חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא: אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה, הִגִּיד לְפַרְעֹה."
"הוּא הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל-פַּרְעֹה: אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה, הֶרְאָה אֶת-פַּרְעֹה. "
פרעה מתוודע למציאות האלוהים, ואולי גם מכיר בכך שיש אלוה מלבדו ולכן מחפש מישהו "שרוח אלוהים בו", כדי שינהל את הממלכה:
" וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו: הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ. לט וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ."
שכיוסף נמצא בתפקיד המכובד והוא מקים משפחה, הוא לא שוכח את נוכחות האלוהים בחייו ומטביע את אמונתו באלוהים בשמות שני הבנים שהוא מביא לעולם במצרים:
"וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת-שֵׁם הַבְּכוֹר, מְנַשֶּׁה: כִּי-נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת-כָּל-עֲמָלִי, וְאֵת כָּל-בֵּית אָבִי. נב וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי, קָרָא אֶפְרָיִם: כִּי-הִפְרַנִי אֱלֹהִים, בְּאֶרֶץ עָנְיִי".
כשהאחים של יוסף מגיעים למצרים, יוסף מלמד גם אותם פרק באמונה באלוהים.
תחילה הוא מעיד על עצמו :
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ; אֶת-הָאֱלֹהִים, אֲנִי יָרֵא.’
אחר כך יוסף מזכיר גם לאחיו שיש להם אלוהים, שהתגלה כבר בעבר לאביהם:
" וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לָכֶם אַל-תִּירָאוּ, אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם--כַּסְפְּכֶם, בָּא אֵלָי; וַיּוֹצֵא אֲלֵהֶם, אֶת-שִׁמְעוֹן. "
כשיוסף מורד מצרימה, אחיו הקטן בנימין עדיין ממש ילד קטן ולא הייתה להם ההזדמנות לשוחח בנושאי אמונה. ליתר ביטחון, הברכה הראשונה שיוסף מעניק לבנימין היא ברכת האל:
" וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן-אִמּוֹ, וַיֹּאמֶר הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן, אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי; וַיֹּאמַר, אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי."
לסיום הפרשה, יהודה הדובר בשם אחיו, מודה באשמה ומודה בהנהגת העולם ע"י האלוהים:
"וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, מַה-נֹּאמַר לַאדֹנִי, מַה-נְּדַבֵּר, וּמַה-נִּצְטַדָּק; הָאֱלֹהִים, מָצָא אֶת-עֲוֺן עֲבָדֶיךָ--הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי, גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר-נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ. "
הסיפור המפותל של יוסף מלווה בכל שלב בחלומות שמתגשמים, חלומות שלו ושל אחרים, המשפיעים באופן ישיר על התנהלות חייו ועל גורלו של עמנו. מחשבות מניעות חלומות שיכולים לברוא מציאות. יהי רצון שחלומותינו יתגשמו לטובה ושנמצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם.
