פרשת כי תשא- פרה התשף 2020

פורים עבר עלינו בנעימים ומסביב כולם עוסקים במחלת הקורונה. נאחל בריאות טובה לכל החולים וסיום קרוב ומוצלח של המגפה והתבהלה הארצית והעולמית שנחתה על מנהלי המשבר. נעבור את הקורונה כפי שזה עתה עברנו את המן וכפי שעוד מעט נעבור גם את פרעה.
 
פרשת כי תישא גם היא מקפלת בתוכה מגפה שבאה בעקבות חטא העגל. כנראה שלמגפות יש מטרה. לא תמיד ברור לנו מדוע המגיפה מגיעה דווקא עתה ומדוע היא פוגעת דווקא במי שהיא פוגעת. בפרשתנו, אומר ריבון העולם למשה המתחנן על עם ישראל, עכשיו אני אמנם מקבל את תחינתך ואני לא מכלה אותם כפי שעלתה מחשבה לעשות להם. אבל, זה לא אומר שסלחתי,
 יבוא יום החשבון.
 
"וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה; וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל-יְהוָה, אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם.  לא וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַיֹּאמַר:  אָנָּא, חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם, אֱלֹהֵי זָהָב.  לב וְעַתָּה, אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם-אַיִן--מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ.  לג וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה:  מִי אֲשֶׁר חָטָא-לִי, אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי.  לד וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת-הָעָם, אֶל אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ--הִנֵּה מַלְאָכִי, יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ; וּבְיוֹם פָּקְדִי, וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם.  לה וַיִּגֹּף יְהוָה, אֶת-הָעָם, עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת-הָעֵגֶל, אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן."
 
בשלב הזה, משה מנסה להבין את דרכי ההתנהלות של מי שהטיל עליו להוציא את ישראל ממצרים:
 
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי, אֵת אֲשֶׁר-תִּשְׁלַח עִמִּי; וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם, וְגַם-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי.  יג וְעַתָּה אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ; וּרְאֵה, כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה.  יד וַיֹּאמַר:  פָּנַי יֵלֵכוּ, וַהֲנִחֹתִי לָךְ.  טו וַיֹּאמֶר, אֵלָיו:  אִם-אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים, אַל-תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה.  טז וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא, כִּי-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ--הֲלוֹא, בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ; וְנִפְלִינוּ, אֲנִי וְעַמְּךָ, מִכָּל-הָעָם, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. 
יז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, גַּם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה:  כִּי-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי, וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם.  יח וַיֹּאמַר:  הַרְאֵנִי נָא, אֶת-כְּבֹדֶךָ.  יט וַיֹּאמֶר, אֲנִי אַעֲבִיר כָּל-טוּבִי עַל-פָּנֶיךָ, וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְהוָה, לְפָנֶיךָ; וְחַנֹּתִי אֶת-אֲשֶׁר אָחֹן, וְרִחַמְתִּי אֶת-אֲשֶׁר אֲרַחֵם.  כ וַיֹּאמֶר, לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת-פָּנָי:  כִּי לֹא-יִרְאַנִי הָאָדָם, וָחָי.  כא וַיֹּאמֶר יְהוָה, הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי; וְנִצַּבְתָּ, עַל-הַצּוּר.  כב וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי, וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר; וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ, עַד-עָבְרִי.  כג וַהֲסִרֹתִי, אֶת-כַּפִּי, וְרָאִיתָ, אֶת-אֲחֹרָי; וּפָנַי, לֹא יֵרָאוּ". 
 
משה מבקש לדעת את דרכי האלהים.  משה מבקש גם לפגוש את האלהים פנים אל פנים אבל האלהים נענה רק באופן חלקי לבקשת משה. משה יוכל לראות רק את אחרי האלוהים ולא את פניו. מה פשר ראיית "אחרי"  ולא את "פני" האלהים ?
 
נראה אולי לפרש זאת בהבנה של העבר אבל זה לא מבטיח את ראיית העתיד. האם למידת ההיסטוריה והפקת הלקחים מן העבר מכשירה אותנו לדעת מה יהיה בעתיד או לפחות לדעת כיצד לקבל את פני העתיד ?
 
כך מתרחש המפגש הזה של האלהים עם משה בפועל :
 
"וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל-הַר סִינַי, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֹתוֹ; וַיִּקַּח בְּיָדוֹ, שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים.  ה וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן, וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם; וַיִּקְרָא בְשֵׁם, יְהוָה.  ו וַיַּעֲבֹר יְהוָה עַל-פָּנָיו, וַיִּקְרָא, יְהוָה יְהוָה, אֵל רַחוּם וְחַנּוּן--אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְרַב-חֶסֶד וֶאֱמֶת.  ז נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָוֺן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה; וְנַקֵּה, לֹא יְנַקֶּה--פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-בְּנֵי בָנִים, עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים.  ח וַיְמַהֵר, מֹשֶׁה; וַיִּקֹּד אַרְצָה, וַיִּשְׁתָּחוּ." 
 
כשהאל עובר על פניו לא ברור מי הוא זה שקורא את מה שמכונה 13 מידות. האם ה' הוא הדובר או משה הוא זה שקורא. כנראה שמשה הוא זה שמבין שהאל הוא אמנם אל רחום וחנון, אבל יחד עם זאת שלא כפי שאנו עוצרים בימים הנוראים, אחרי המילה ונקה, האל הרחום והחנון "לא ינקה" כפי שהוא אמר :  וּבְיוֹם פָּקְדִי, וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם .
 
 האל הוא – " פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-בְּנֵי בָנִים, עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים".
 
לא מדובר בעונש שהצאצאים מקבלים על חטאי ההורים. מדובר בהשלכות שיש לחטא ההורים, שבא לידי ביטוי אצל הצאצאים. לדוגמא, אם הורים מחליטים לשלוח את ילדיהם לחינוך בקו מסוים הרי הם מסלילים אותם לחיים על פי החינוך הזה. אם הורים עוברים לגור בישוב מסוים או אם מעבירים אותם אל מעבר לים, הרי שהם, אומנם לא באופן מוחלט, כי יש לצאצאים חופש בחירה, משפיעים על צורת החיים שהם מרגילים אותם.
 
רוצה לומר שלאדם יש השפעה על חייו אבל גם על חיי צאצאיו ויש לו אחריות לבניית המשפחה ומתוכה השפעה שמשליכה על הבנייה וההמשכיות של העם.