תאריך ושעה
 


מונה:



פרשת כי תבוא התשף 2020

בפרשת כי תבוא  ממשיך משה את נאום סיכום השליחות שלו. את הדברים הוא נושא בערבות מואב, ממש על סף הכניסה לארץ ישראל, אליה הוא לא יעבור את הירדן יחד עם כל העם. קצת תמוה איך במקום ובזמן הזה הוא עדיין מדבר בלשון התניה " וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ" ועוד התניה כפולה על הכניסה לארץ ?!
 

" וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ .  
ב וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.  ג וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ.    ד וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא, מִיָּדֶךָ; וְהִנִּיחוֹ--לִפְנֵי, מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ .  ה וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב.  ו וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה.  ז וַנִּצְעַק, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ.  ח וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה, מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים.   ט וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ  .  י וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, יְהוָה; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ    .   יא וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּלְבֵיתֶךָ:  אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ. 
 שָׁמַעְתִּי, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהָי--עָשִׂיתִי, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי.  טו הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן-הַשָּׁמַיִם, וּבָרֵךְ אֶת-עַמְּךָ אֶת-יִשְׂרָאֵל, וְאֵת הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ--כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. " (דברים כו)
 
ראשית, למשה עדיין קשה העובדה שהוא לא נכנס לארץ המובטחת, דבר שקצת נרמז כשהוא לא אומר "והיה כי נבוא" אלא "כי תבוא".
 
שנית, הוא מנסח את דבריו בלשון יחיד "כי תבוא". הדבר תלוי בכל אחד ואחת.
 
שלישית, גם ממש על סף הארץ, זה לא מובן מאליו. ויתרה מכך, כל אחד צריך לעשות. אומנם  "יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה... אבל גם אתה צריך לפעול ולעשות  "וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ".
בין פסוק א' לפסוק ב' עובר זמן של עבודה עד שאתה תראה את "פרי האדמה". וכשאתה רואה פירות לעמלך ומגיע לבית הבחירה, אתה צריך לזכור ולהזכיר את ההיסטוריה של אבותינו ואת קיום ההבטחה:
  " כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ" ...   ושוב לשנות ולומר:
"וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ".
 
וגם את העובדה שהארץ היא :  "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ"  משה מזכיר חזור והזכר.  פעמיים למעלה ועוד פעם כאן בהמשך ועוד נפגוש שוב את האזכור הזה בהמשך הפרשה.
 
זה אולי המקום ללמוד וללמד כיצד יש ללמד וללמוד. 
כשהיינו ילדים בבית הספר היה מנהג משונה של המורים להטיל עונשים לכתוב מאה פעם "אסור לדבר בשיעור" או "ואהבת לרעך כמוך" או כל אמרת כנף אחרת, כיד דמיונו הפורה של המורה. אולי רצו או חשבו, שבדרך הזו יצליחו להחדיר למוחנו תכונה מסוימת, בבחינת "ושיננתם לבניך".  "השינון" היה ערך או שיטת לימוד מצויה.  נראה כי השיטה הזו חלפה מהעולם.  היום נהוג יותר לדבר על הבנה מאשר על שינון. 
 
אז מה פשר החזרות של משה על אותם דברים מספר פעמים ?
 
בהדרכה במסעות אני נוהג לספר בכל בוקר מה המסלול שנעבור היום, אילו מקומות ובאיזה נושא נעסוק בכל מקום.  כבר בבוקר אני מודיע ומבקש שבסוף היום, תלמיד\ה או שניים יסכמו בפני כולם היכן היינו ומה שמענו וראינו.  וכך גם למחרת בבוקר- אני מסכם את יום האתמול ועושה להם עוד קצת סדר ושוב מספר מה יהיה היום. כמו כן, ראוי לדבר על אותו מקום ואותו נושא במספר מקומות ובמספר הקשרים.  לדוגמא, בעתלית נדבר על העפלה ובין היתר על ספינת המעפילים אקסודוס. כשנעלה לכרמל, נדבר על פעולת פיצוץ הרדאר על הכרמל, כתגמול על גרוש האקסודוס, שמתבצעת יום אחרי הגרוש. בפעולה זו נופל אליעזר ארקין ממזכרת בתיה.  כשנהיה במזכרת בתיה ברחוב הראשי נעמוד ליד ביתו של אליעזר ונדבר על אותה פעולה יום אחרי גרוש האקסודוס.
 
חלק חשוב בזיכרון הלאומי הוא הקמת אנדרטאות. הסיפורים חשובים אבל מראה עיניים נחרט בזיכרון ואנדרטת אבן , חומר עמיד בדר"כ לרוחות הזמן, מהווה עדות  לדורות.   
 
וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-הָעָם לֵאמֹר:  שָׁמֹר, אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם .  ב וְהָיָה, בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת-הַיַּרְדֵּן, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת, וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד.   ג וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת--בְּעָבְרֶךָ:  לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵי-אֲבֹתֶיךָ, לָךְ.    ד וְהָיָה, בְּעָבְרְכֶם אֶת-הַיַּרְדֵּן, תָּקִימוּ אֶת-הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, בְּהַר עֵיבָל; וְשַׂדְתָּ אוֹתָם, בַּשִּׂיד.    ...  ח וְכָתַבְתָּ עַל-הָאֲבָנִים, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת--בַּאֵר הֵיטֵב.     ט וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, אֶל כָּל-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  הַסְכֵּת וּשְׁמַע, יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ .  י וְשָׁמַעְתָּ, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; וְעָשִׂיתָ אֶת-מִצְוֺתָו וְאֶת-חֻקָּיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם." 
 
אחת היוזמות של עוזי דיין, היא מה שאנחנו עושים כל שנה בי' בניסן, יום הכניסה לארץ דרך מעברות הירדן.  השלב הבא הוא הכרה בשם העברי "מעברות הירדן"  ושיחזור - הקמת אנדרטה הבנויה כאמור לעיל משנים עשר אבנים.
 
שנזכה להנחיל מורשת עוד שנים רבות ונהיה ראויים לירושת הארץ ולהנחלתה.
 



לייבסיטי - בניית אתרים