פרשת וישלח עוסקת במפגש הפיוס בין יעקב לעשיו ובישיבה של יעקב ובניו בשכם שם מתרחש מעשה חמור ( תרתי משמע ) בדינה. אחרי הדברים האלה באה פנייה של האל ליעקב לבנות מזבח:
תולדות התפילה והאם היא תחליף למנחה מסורתנו ואמונתנו מבוססת בעיקר על ספר הספרים – התורה והמשכה, המכונים בקיצור תנ"ך. ואם בתפילה אנו עוסקים , ראוי לפתוח ולשאול, מיהו המתפלל הראשון (ו/או מקריב הקורבן הראשון. והאם יש קשר בין תפילה להקרבת קורבן) ומדוע מצא לנכון לעשות זאת ?
יש הטוענים, וביניהם הרמב"ם, "שבנה אדם הראשון בהר המוריה מזבח לה' והקריב עליו". (זאת למרות שבתנ"ך, אין ולו רמז לדבר והדברים מתפרשים מן הכתוב בתורה, אחרת לחלוטין.) ובכל זאת כך ממשיך וכותב הרמב"ם: "המזבח מקומו מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם... ומסורת ביד הכל (!!!) שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח, בגורן ארונה, הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא, ומשם נברא, אמרו חכמים: אדם ממקום כפרתו נברא" (הלכות בית הבחירה פ"ב הלכות א-ב).
הביא כאן הרמב"ם, סוג של מדרש ובו רצף של אנשים חשובים במסורת עם ישראל. כנראה בעיני הרמב"ם, חשוב מאוד לחבר אותם, אבל כפי שנאמר כבר לעיל, אין בכתוב בתורה, שום תמיכה לכך.
האדם הראשון, וחוה אשתו, שאתם ואני בני אדם מרצף צאצאיהם, לא מצאתי שכתוב, שנשאו תפילה אל האל בוראם. וגם לא הקריבו שום קרבן. הם לא בקשו מבוראם שום בקשה ולא הודו לו, לא על תפירת הלבוש ולא על עצם בריאתם.
לא כתוב מדוע ולשם מה, אבל הילדים הראשונים שנולדים בעולם, הם הראשונים שמוצאים לנכון להביא מנחה לה':
"וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה לַיהוָה. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן" (בראשית ד, פסוקים ג, ד)
לא כתוב שה' ביקש מהם, להביא את שהביאו או כל דבר אחר.
ה' גם לא ממש מסביר מדוע הוא שועה דווקא "אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ" ומדוע "אֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה"!
הוא רק אומר לקין משפט לא מובן:
"הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל בּוֹ". (בראשית ד,ד- ה')
אין כאן הסבר של הבורא, האם טוב להודות לה'. ואם טוב להודות לה', אזי מה הדרך הנכונה שיבור לו בן האדם לעשות זאת כך שמנחתו, או תפילתו, תתקבל ע"י הבורא ? והאם תחינתו או בקשתו של בן האדם בכלל, תיענה ע"י הבורא, ומתי נקבל תשובה ? חולפות כאלף שנים וחולף העולם כמעט חזרה אל התוהו ובוהו, ולא נשמעה שום תפילה בעולם. וגם אם מישהו נשא תפילה, הרי שכותב התורה לא מצא לנכון לספר לנו על כך. רק אחרי המבול, אנו קוראים :
"ויבן נח מזבח לה', ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ויעל עולות במזבח.וירח ה' את ריח הניחוח, ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי" (בראשית ח, כ(
ברור לכל, שהאירוע הזה לא מתרחש בירושלים, כפי שטוען הרמב"ם, אלא בהרי האררט, שם נחה תיבת נח אחרי רדת המים . (ראו עוד על כך בהמשך )
ביציאה מהתיבה, וזה כאמור קורה בהרי האררט, המזוהים אולי אי שם בהרי תורכיה, נאמר:
"וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, עַל, הָרֵי אֲרָרָט" (בראשית, פרשת נח ח, ד)
זה המקום הראשון והיחיד שבו מישהו מקים מזבח ומעלה עליו עולות. האם היה זה מעשה נבון מצד נח בן למך, לבנות מזבח ולהעלות עליו עולות? מי לימד את נח, שהעלאת עולות היא הביטוי הנכון לאמירת תודה לאל, שברא את העולם ואך זה עתה החריבו, אבל הציל את נח מהמבול ואת כל מי שנכנס אתו לתיבה?
מה פשר הרחת ה' את ריח הניחוח ?
האם זה ריח של נחת , או שמא זה מעורר שוב כעס על טבח הבהמות והעופות הטהורים, ששרדו את המבול, על לא עוול בכפם. ואולי לכן ה' אומר אל לבו חרף המעשה הרע הזה !
"לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו".
וודאי הוא שהחיות לא אשמות בחטאי האדם ולכן - "לא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי".
אז אולי זו הסיבה, שבשתי הפעמים הבאות, כשמדובר בהקמת מזבח על ידי אברם, לא כתוב שהוא העלה עליו עולות. אברם בונה מזבח בתגובה להבטחת ה' - "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת".
כשהוא מגיע בפעם הראשונה לארץ כנען, כנראה בשכם או באלון מורה. כך כתוב שם:
"וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן. ו וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי, אָז בָּאָרֶץ. ז וַיֵּרָא יְהוָה, אֶל אַבְרָם, וַיֹּאמֶר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת; וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו. ח וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה, מִקֶּדֶם לְבֵית-אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה; בֵּית-אֵל מִיָּם, וְהָעַי מִקֶּדֶם, וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה. ט וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה".(לך-לך , ה-ט')
זה אותו אברם, המגורש ממצרים
" וְעַתָּה, הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵך. כ וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה, אֲנָשִׁים; וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ, וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ". (בראשית יב, יט-כ)
כשאברם שב ממצרים לארץ כנען, הוא חוזר לאותו מזבח שהוא בנה כשנכנס לארץ בפעם הראשונה, וגם שם לא נאמר שהוא העלה עליו עולות :
"וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ, וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה. ב וְאַבְרָם, כָּבֵד מְאֹד, בַּמִּקְנֶה, בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב. ג וַיֵּלֶךְ, לְמַסָּעָיו, מִנֶּגֶב, וְעַד בֵּית אֵל עַד הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה, בֵּין בֵּית-אֵל, וּבֵין הָעָי. דאֶל מְקוֹם, הַמִּזְבֵּחַ, אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם, בָּרִאשֹׁנָה; וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם, בְּשֵׁם יְהוָה".(יג, א-ד')
מזבח נוסף שבונה אברהם הוא הידוע ביותר, יען כי עליו עקד את בנו אשר אהב את יצחק, ולבסוף העלה עליו את האיל לעולה. (לא נכנס כרגע לדיון , על הבנת אברהם את קריאת האל : "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק". בכל מקרה, לא מצאתי שאברהם נושא תפילה לאל הנראה אליו.
(אלא אם בקשתו , תוך שיחה עם האלוהים "לו ישמעאל יחיה לפניך", נחשבת לתפילה ?! )
אז מיהו אפוא הראשון שנושא תפילה אל האלוהים – האם זה יצחק בן אברהם ושרה ?
"וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא; וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה, וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ."(כה, כא)
עתירה בלשון ימינו, היא פניה אל בית משפט, כדי שיורה לתקן עוול שנעשה. יצחק עותר לה' כדי לתקן את העוול על עקרותה של רעייתו רבקה. ובעצם על היות שניהם חשוכי ילדים. מה היה נוסח תפילתו של יצחק אליה נעתר האל ? על כך לא סיפרו לנו.
ויש הגורסים שתפילתו הראשונה של יצחק הייתה עוד קודם לכן :
"וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא, בְּאֵר לַחַי רֹאִי; וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב׃ וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב; וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים׃ וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק; וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל׃ ... וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ..." (בראשית כד, ס"ב-ס"ז)
ראשית מי אמר ש- "לשוח" זה מלשון שיחה ושיחה היא תפילה ?
ניתן אולי לפרש את המילה "לשוח" כמו לנוח או לנוח תחת שיח בשדה.
שנית, אין כאן שום נוסח של תפילה.
חרף העובדה שגם כאן לא הובא בפנינו נוסח תפילה, יש המרחיקים לכת וטוענים כי על סמך הפסוק, "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב", שזה המקור לתפילת מנחה ומועדה לִפְנוֹת עָרֶב. זה שוב מדרש נחמד, אבל האמת היא שזה לא כל כך תואם את תפילת המנחה שנהוגה היום החל מצהרי היום. ברבות הימים, גם יצחק, חרף הטראומה שיש לו ממזבח, כמו אברהם אביו, יצחק בונה מזבח :
"וַיַּעַל מִשָּׁם, בְּאֵר שָׁבַע. וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ; אַל-תִּירָא, (אלוהים זוכר ויודע שיש ליצחק טראומה ממזבח) כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי, וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ, בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי. וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה" (כו, כ"ג-כ"ה)
גם אצל יצחק, כמו אצל אביו אברהם, לא נאמר שהוא זבח עליו זבח, אלא כתוב - קרא בשם ה'.
ואולי, דווקא מתוך ניסיונו המר, על המזבח ההוא, יצחק מותיר לעולם מורשת של תפילה, של קריאה בשם ה', ולא מורשת של הקרבת קורבן על המזבח. ואולי הראשוניות של נשיאת תפילה, שמורה דווקא לאליעזר עבד אברהם ?
קצת לפני שיצחק יוצא לשוח בשדה, אליעזר, ספק נושא תפילה, כשהוא מצוטט כמדבר אל האל. כשאליעזר יוצא לשליחות בשם אברהם לשם מציאת אישה ליצחק, הוא פונה לאלוהי אברהם ואומר ומבקש:
" יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה חֶסֶד, עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם.יג הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב, עַל עֵין הַמָּיִם; וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר, יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. יד וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי. טו וַיְהִי הוּא, טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר, וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה, אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם; וְכַדָּהּ, עַל שִׁכְמָהּ." (בראשית פרק כד, יב-טו)
שלא כמו בעתירת יצחק, אותה ציינו לעיל, (יש לזכור שעתירת יצחק מתרחשת עשרים שנה אחרי בקשתו של אליעזר, כשיצחק כבר בן קרוב ל - 60) כאן לא ציינו שה' נעתר לתפילתו של אליעזר, הגם שבמבחן התוצאה , אכן רבקה יוצאת וכדה על שכמה, בהתאם לבקשתו של אליעזר, ולבסוף היא המובאת אל יצחק ונישאת לו.
ומה קורה אצל יעקב - אבינו השלישי מייסד עם ישראל ? יעקב, בנם של יצחק ושל אותה רבקה, שאלוהי אברהם, כנראה נענה לתפילתו של אליעזר ו- "הקרה לפניו", גם יעקב בונה מזבחות. לפני בניית המזבחות, מצאנו פעם אחת, שיעקב פונה אל האלוהים ומבקש בקשה, או נושא תפילה :
"וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב, אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם, וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק: יְהוָה הָאֹמֵר אֵלַי, שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ . יא קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, וּמִכָּל הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, אֶת עַבְדֶּךָ: כִּי בְמַקְלִי, עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וְעַתָּה הָיִיתִי, לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת . יבהַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו: כִּי יָרֵא אָנֹכִי, אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי, אֵם עַל בָּנִים."
ראשית , ייתכן שפתיחת תפילת העמידה "ברוך אתה ה' ... אלהי אברהם אלהי יצחק..." מושפעת מדברי יעקב. שנית, על פניו נראה שבשני המקרים הללו, (אצל אליעזר ואצל יעקב) התפילה נענית מיד. אלא אם מראש זו הייתה תכניתו של היושב במרומים. ( על היכולת , או אי היכולת שלנו, להשפיע ולשנות את תכניתו של האל, עוד נדון בהמשך בעזרת גדולים וטובים.) אחרי המפגש עם עשו אחיו, וההצלה מפניו, גם יעקב, כאבותיו, בונה מזבחות. (נזכיר שחולפות למעלה מעשרים שנה מאז שיעקב בורח לחרן, וייתכן שעשו בכלל נרגע ושכח את עניין גניבת הברכות, ובכלל לא היה צורך בתפילה להצלה! )
"וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּבֹאוֹ, מִפַּדַּן אֲרָם; וַיִּחַן, אֶת פְּנֵי הָעִיר. יט וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה. כוַיַּצֶּב שָׁם, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא לוֹ אֵל, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (לו, י"ח-כ')
יעקב מציב מזבח אך כאבותיו, לא זובח עליו, אלא קורא לו, כמעט כמו יצחק "אֵל, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". מכאן, אולי ראוי שהתפילה תפתח בהתאם: "ברוך אתה ה'... אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי ישראל..." ?!
גם בפעם הבאה, כשיעקב בונה מזבח, הוא שוב לא מקריב עליו קרבן.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-יַעֲקֹב, קוּם עֲלֵה בֵית-אֵל וְשֶׁב-שָׁם; וַעֲשֵׂה-שָׁם מִזְבֵּחַ--לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ, בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ. ב וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-בֵּיתוֹ, וְאֶל כָּל-אֲשֶׁר עִמּוֹ: הָסִרוּ אֶת-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר, אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם, וְהִטַּהֲרוּ, וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם. ג וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה, בֵּית-אֵל; וְאֶעֱשֶׂה-שָּׁם מִזְבֵּחַ, לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי, וַיְהִי עִמָּדִי, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי . ד וַיִּתְּנוּ אֶל-יַעֲקֹב, אֵת כָּל-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם, וְאֶת-הַנְּזָמִים, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב, תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם-שְׁכֶם . ה וַיִּסָּעוּ; וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים, עַל-הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם, וְלֹא רָדְפוּ, אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב . ו וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן--הִוא, בֵּית-אֵל: הוּא, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-עִמּוֹ . ז וַיִּבֶן שָׁם, מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם, אֵל בֵּית-אֵל: כִּי שָׁם, נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים, בְּבָרְחוֹ, מִפְּנֵי אָחִיו. (לה, ו-ז')
רק כאשר יעקב יורד מצרימה, בדרך לגלות, הוא זובח זבחים, אבל אז, הוא דווקא לא בונה מזבח. "וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל-אֲשֶׁר לוֹ, וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע; וַיִּזְבַּח זְבָחִים, לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק" (מו, א')
מתוך התנהגותם והתנהלותם של ראשוני הנבראים בעולם ומהתנהגותם של אבות האומה – אברהם, יצחק ויעקב-ישראל, נראה, שבניית המזבחות היו יותר כמו, הקמת אנדרטאות לציון מאורעות חשובים, ולא מזבח לצורך העלאת קרבנות. גם משה כשהוא בונה מזבח אחרי הניצחון על עמלק, לא מקריב עליו קרבן:
"וַיִּבֶן מֹשֶׁה, מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יְהוָה נִסִּי. וַיֹּאמֶר, כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה לַיהוָה, בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות פרשת בשלח יז טו-טז)
גם לשיטת מי שירצה לראות בהקמת המזבחות, ובמקומות המעטים בהם כן זבחו זבח , כמעין הוקרת תודה לאל, לא מצאנו שנאמרה שם , גם תפילה, יחד עם בניית המזבח.
כאמור יצחק הוא הראשון שפונה לאל בבקשה לעזרה, הוא המעתיר תפילה לאל ומבקש, יחד עם אשתו רבקה, להתברך בצאצאים.
