יוסף חולם שני חלומות :
" וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם, וַיַּגֵּד לְאֶחָיו; וַיּוֹסִפוּ עוֹד, שְׂנֹא אֹתוֹ. ו וַיֹּאמֶר, אֲלֵיהֶם: שִׁמְעוּ נָא, הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי. ז וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים, בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי, וְגַם נִצָּבָה; וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי. ח וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אֶחָיו, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ; וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ, עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו. ט וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר, וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד, וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, מִשְׁתַּחֲוִים לִי. י וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו, וְאֶל אֶחָיו, וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ: הֲבוֹא נָבוֹא, אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְךָ, אָרְצָה. יא וַיְקַנְאוּ בוֹ, אֶחָיו; וְאָבִיו, שָׁמַר אֶת הַדָּבָר".
כבר הפנינו את תשומת הלב , שבעצם האחים הם הפותרים את החלום הראשון ויעקב הוא הפותר את החלום השני. יוסף לומד מהם לפתור חלומות.
השאלה הנשאלת , מדוע החלומות עוסקים דווקא בדימויים הללו?
מדוע החלום הראשון עוסק באלומות בשדה?
אולי הייתה זו התגלות ה' ליוסף, כמבוא לחלום פרעה שעסק גם הוא בשיבולים , או אולי רצה ה' להביא בפני יוסף ואחיו את המידע , שאם ימשיכו לריב , אזי העונש יגיע דרך המחסור בשיבולים, קרי שנות הרעב שיגיעו.
נזכיר את תופעת הרעב בארץ כנען.
אברהם יורד פעם אחת למצרים עקב הרעב. ופעם שנייה הוא יורד עד עזה , עד גרר.
יצחק רוצה לרדת למצרים עקב הרעב ונעצר בגרר.
האחים מקבלים רמז על הרעב שיגיע וגם הם יצטרכו לרדת למצרים.
נזכיר שיצחק, בעת התרחשות הדברים הללו ,עדין בחיים בגיל 160 לערך, חי בבאר שבע. בבאר שבע יש מרעה בשנים ברוכות בגשמים , לפחות בחורף יש מרעה כי הגשם הנביט והצמיח את הצמחים. עם תום החורף, באביב עדיין יש מרעה גם בדרום אבל הוא הולך ופוחת ככל שנכנסים לקיץ. זו הסיבה, שמעמק חברון, צריך יעקב לשלוח את הבנים לרעות בשכם. אלא שגם בשכם, בשנים לא גשומות, המרעה מתכלה וצריך להצפין לעמק דותן. עונת השנה בעת שהם היו חייבים להצפין הייתה, או ממש בתום הקיץ, או שנה שחונה, יען כי כבר לא היו מים אפילו בבורות האגירה. כפי שנאמר על הבור אליו השליכו את יוסף, הבור ריק אין בו מים.
ומדוע באים אליו בחלום השני, השמש, הירח והכוכבים ?
נזכיר מה תפקידם של גרמי השמים הללו, שיועדו להם עוד מהיום הרביעי לבריאה :
" וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים. טו וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ; וַיְהִי כֵן. טז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים: אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל, לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים. יז וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים, בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר, עַל הָאָרֶץ. יח וְלִמְשֹׁל, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (בראשית א , יד-יח)
לכאורה השימוש בחלום בגרמי שמיים לא מתאים לפתרון של ההשתחוות על הקרקע. ייתכן שיעקב קיבל את מסורת אברהם, מברית בין הבתרים "כי גר יהיה זרעך... במצרים ". ההתנהלות הזו לא בידינו היא ואין לנו יכולת להשפיע עליה. זאת בניגוד לנאמר בנושא המטר בארץ ישראל : "למטר השמים תשבע לחם", כלומר התנהגותנו משפיע על כמות הגשמים. אנחנו צריכים להיות מודעים להבדל בין האור ובין החושך ולדעת שלכל חלק של היממה יש גוף אחד שמוביל, שהוא רחוק מאיתנו ובזמנים ההם לא היה בר השגה. כיום, כשהאדם מצליח להגיע לגרמי השמים, יותר מתמיד אנחנו צריכים להישמר ולדעת את מקומנו ותפקידנו עלי אדמות. גרמי השמים הם המייצרים את האור והחושך. הם גם מיצרים את עונות השנה, המאפשרות גשמים וגידול אלומות השיבולים. מעניין שהמילה אלומה מתחברת לשיבולים וגם לאלומת האור. יש חיבור בין הארצי לשמימי והחיבור טמון בכל אחד מאיתנו.
יש אור בכל אחד מאיתנו – כל אחד הוא אור קטן וכולנו ביחד – אור איתן !
שנשכיל לגרש חושך ולהפיץ אור ולהשרות שמחה ואחווה !
להתראות השבוע במפגשים המשפחתיים המוארים.
