פרשת השבוע היא כידוע פרשה טעונה שיש בה לא מעט התלבטויות מוסריות. בשתיים מההתלבטויות הללו מופיעות שתי מילים מאותו שורש – חשך.
 
במקרה הראשון בהתגלות האלוהים לאבימלך בחלום, בהמשך לסיפור המוזר בו , ולא בפעם הראשונה, אברהם מבקש משרה להציג אותם לא כבני זוג אלא כאחים:
 
" וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, אֲחֹתִי הִוא; וַיִּשְׁלַח, אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר, וַיִּקַּח, אֶת שָׂרָה . ג וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ, בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ, וְהִוא, בְּעֻלַת בָּעַל.  ד וַאֲבִימֶלֶךְ, לֹא קָרַב אֵלֶיהָ; וַיֹּאמַר אֲדֹנָי, הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג.   ה  הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא, וְהִיא גַם הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא; בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי, עָשִׂיתִי זֹאת.  ו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם, גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת, וָאֶחְשֹׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ, מֵחֲטוֹ לִי; עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ, לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ.   ז וְעַתָּה, הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא, וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ, וֶחְיֵה; וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת, אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ.    ח וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר, וַיִּקְרָא לְכָל עֲבָדָיו, וַיְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּאָזְנֵיהֶם; וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים, מְאֹד....   וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים, בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וַהֲרָגוּנִי, עַל-דְּבַר אִשְׁתִּי. " 
 
לא ברור מה חשב אברהם כשביקש להקריב או להפקיר, את שרה אשתו , כדי להציל את עצמו. מה הוא חשב שיקרה אחרי שהוא יאמר אחותי היא ?!
 
מה היה קורה אם האלוהים לא היה מתערב וחשך את אבימלך מלנגוע בשרה ?
ובעצם מה משמעות האמירה האלוהית לאבימלך " וָאֶחְשֹׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ" ? מה האלוהים חשך , ומה בא לרבות במילה "גם" ?  האם גם אבימלך חשך ?
הפרוש שלכאורה מתבקש למילה "ואחשך" וכך גם כותב אבן שושן, היא – אמנע .  רוצה האלוהים לומר לאבימלך , אני האלוהים, מנעתי ממך לנגוע בשרה. ומה אבימלך מנע ?  או שאולי אבימלך אומר , אני נמנעתי מלחטוא עם שרה והאלוהים עונה לו "ואמנע גם אני ממך לחטוא".

אבל אולי וָאֶחְשֹׂךְ משמעותו, אפיל עליך חשכה ואולי גם תרדמה. החשכה והתרדמה  מהדהדים לנו את מה שמכונה "ברית בין הבתרים" :  " אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הָיָה דְבַר-יְהוָה אֶל-אַבְרָם, בַּמַּחֲזֶה, לֵאמֹר ...  וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל-אַבְרָם; וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה, נֹפֶלֶת עָלָיו".
 
המקרה השני המכונה "עקדת יצחק"  מציב את אברהם בהתלבטות מוסרית גדולה לא פחות.
כך מתחיל סיפור "העקדה":
 
" וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.  וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.  ב וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק, וְלֶךְ לְךָ, אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ .  ג וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיְבַקַּע, עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים. ..
 
וכך הוא מסתיים:
... וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְהוָה, אֶל-אַבְרָהָם, שֵׁנִית, מִן הַשָּׁמָיִם . טז וַיֹּאמֶר, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְהוָה:  כִּי, יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ, אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ.  יז כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם; וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ, אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו .  יח וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, עֵקֶב, אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי.    יט וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו, וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם, בִּבְאֵר שָׁבַע." 

מכאן אולי, שהברכה לאברהם , לא באה על הובלת יצחק בנו לעקדה, אלא דווקא להיפך.  הברכה באה על התובנה שהגיע אליה אברהם ברגע האחרון , שאסור היה לו לחשוך את יצחק.  " לא חשכת " היא הצגה על דרך השלילה. ההיפך מ- חשכת,  על דרך החיוב משמעותו "הארת" = " לא חשכת ".  אמנם נשלחת לאברהם , מה שאנחנו היינו מכנים היום  סוג של עקיצה, כי עשית זאת רק אחרי ששמעת בקולי. לו לא היה מגיע אל אברהם אותו הקול מהשמים , אולי היה מחשיך את יצחק .  זו אולי גם הסיבה שהיה צריך לקרוא בשמו פעמיים: "וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה, מִן הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי." 
 
קולות מן השמיים הם דברים לא ברורים. גלי קול אופפים אותנו והשמיעה שלנו היא סלקטיבית. איננו יכולים ואולי אנחנו לא צריכים לשמוע את כולם.   פעמים רבות אנחנו שומעים מה שאנחנו רוצים לשמוע. לכל אחד מאיתנו יש גם קול פנימי המדריך ומנחה אותו בחייו. בכל הקולות, כך אנו מאמינים, בא לידי ביטוי גם קול אלוה ממעל .  
 
מן הראוי שנשתדל ונשכיל להיות קשובים לעצמנו ולזולתנו.