תאריך ושעה
 


מונה:



פרשת ויגש התשף 2020
 
שלום שלום משפחתנו האהובה
 
פרשת ויגש היא המשך ישיר לסיפור יוסף ואחיו. פרשה המתחילה מפרשת וישב, כשהוא נשלח לראות את שלום אחיו, דרך פרשת מקץ, עת מגיעים האחים למצרים אחרי 22 שנה כדי לשבור בר. השאלה ששאלו רבים וטובים- איך קרה שיוסף, שהוא המשנה למלך פרעה כבר למעלה משבע שנים, לא מצא דרך להגיע אל משפחתו או לפחות לשלוח הודעה על  כך שהוא חי במצרים, במעמדו ?
 
כדי לענות על השאלה הזו צריך לנסות לבחון מה ידע או חשב יוסף על אביו ואחיו. ודאי הרהר בעניין כיצד אביו לא מחפש אותו כל השנים האלו. יוסף הרי לא ידע מה סיפרו האחים לאבא ישראל.
 
נעבור על הדברים שכל אחד אומר ומה הוא לומד מדברי האחרים.
 
כך מציגים עצמם אחי יוסף במפגש הראשון עם יוסף בפרשת מקץ, כשהם באים לשבור בר:
 
"וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף--אֵת הַחֲלֹמוֹת, אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם, לִרְאוֹת אֶת-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם.    י וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, לֹא אֲדֹנִי; וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ, לִשְׁבָּר-אֹכֶל.  י א  כֻּלָּנוּ, בְּנֵי אִישׁ-אֶחָד נָחְנוּ; כֵּנִים אֲנַחְנוּ, לֹא-הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים".
 
יוסף מגיב לדבריהם:
 
"אִם-כֵּנִים אַתֶּם--אֲחִיכֶם אֶחָד, יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם; וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ, שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם.  כ וְאֶת-אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי, וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ; וַיַּעֲשׂוּ-כֵן...
 
מהמשך דבריהם יוסף לומד לראשונה מה באמת התרחש בעת מכירתו:  
 
כא וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו, אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ; עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ, הַצָּרָה הַזֹּאת.     כב וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר, הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל-תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד--וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וְגַם-דָּמוֹ, הִנֵּה נִדְרָשׁ.  כג וְהֵם לֹא יָדְעוּ, כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף:  כִּי הַמֵּלִיץ, בֵּינֹתָם.  כד וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם, וַיֵּבְךְּ; וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם, וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם, וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת-שִׁמְעוֹן, וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם".
 
ניזכר מה יוסף זוכר מהמפגש עם אחיו בדותן:
 
"וַיִּרְאוּ אֹתוֹ, מֵרָחֹק; וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם, וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ.  יט וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו:  הִנֵּה, בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה--בָּא.  כ וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת, וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; וְנִרְאֶה, מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו.  כא וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן, וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם; וַיֹּאמֶר, לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ.  כב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן, אַל-תִּשְׁפְּכוּ-דָם--הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, וְיָד אַל-תִּשְׁלְחוּ-בוֹ:  לְמַעַן, הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם, לַהֲשִׁיבוֹ, אֶל-אָבִיו.  כג וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר-בָּא יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו; וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף אֶת-כֻּתָּנְתּוֹ, אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו.  כד וַיִּקָּחֻהוּ--וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ, הַבֹּרָה; וְהַבּוֹר רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם." 
 
מה אמרו האחים אִישׁ אֶל-אָחִיו ? את השיחה הזו הוא לא שמע כיוון שהיא הייתה בטרם הגיע אליהם.  גם את דברי ראובן, שרצה להציל אותו, יוסף לא שמע. מה שיוסף זוכר זה את העובדה שברגע שהוא הגיע אל האחים הם ישר מפשיטים אותו מכתונת הפסים ומשליכים אותו לבור.
 
רק עכשיו, יוסף מגלה שראובן הוא זה שרצה להחזיר אותו בשלום אל אביהם. אולי זו הסיבה שיוסף לא אוסר את ראובן כאחראי למכירתו, הוא אוסר את שמעון.
 
מה קרה אחרי שהוא נמכר ומה סיפרו לאבא ?
 
" וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל-הַבּוֹר, וְהִנֵּה אֵין-יוֹסֵף בַּבּוֹר; וַיִּקְרַע, אֶת-בְּגָדָיו.  ל וַיָּשָׁב אֶל-אֶחָיו, וַיֹּאמַר:  הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ, וַאֲנִי אָנָה אֲנִי-בָא.  לא וַיִּקְחוּ, אֶת-כְּתֹנֶת יוֹסֵף; וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וַיִּטְבְּלוּ אֶת-הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם.  לב וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, וַיָּבִיאוּ אֶל-אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, זֹאת מָצָאנוּ:  הַכֶּר-נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא--אִם-לֹא.  לג וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף  .  לד וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו, וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו; וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ, יָמִים רַבִּים."
 
אבל את זה יוסף לא יודע.
 
מה האחים מספרים לאבא ישראל על הביקור במצרים ?
 
זה מה שהם  מספרים שאמרו ליוסף :
 
"שְׁנֵים-עָשָׂר אֲנַחְנוּ אַחִים, בְּנֵי אָבִינוּ; הָאֶחָד אֵינֶנּוּ, וְהַקָּטֹן הַיּוֹם אֶת-אָבִינוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן|"
 
אם תחזרו לכתוב מעלה, תראו שליוסף הם לא אמרו  -  הָאֶחָד אֵינֶנּוּ  כפי שאמרו לאבא.
 
איך מגדיר עכשיו, אבא יעקב-ישראל את יוסף ?
 
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם:  יוֹסֵף אֵינֶנּוּ, וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ, וְאֶת-בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ, עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה.    לז וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן, אֶל-אָבִיו לֵאמֹר, אֶת-שְׁנֵי בָנַי תָּמִית, אִם-לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ; תְּנָה אֹתוֹ עַל-יָדִי, וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ.    לח וַיֹּאמֶר, לֹא-יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם:  כִּי-אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר, וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ-בָהּ, וְהוֹרַדְתֶּם אֶת-שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן, שְׁאוֹלָה."
 
לראשונה אנו שומעים שיעקב מדבר על יוסף כמי שמת.
 
כשתם האוכל אין ברירה וצריך לרדת שוב למצרים וצריך לקחת גם את בנימין
ואז, זו השיחה המתנהלת בין ישראל לבניו:
 
וַיֹּאמֶר, יִשְׂרָאֵל, לָמָה הֲרֵעֹתֶם, לִי--לְהַגִּיד לָאִישׁ, הַעוֹד לָכֶם אָח  .  ז וַיֹּאמְרוּ שָׁאוֹל שָׁאַל-הָאִישׁ לָנוּ וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ לֵאמֹר, הַעוֹד אֲבִיכֶם חַי הֲיֵשׁ לָכֶם אָח, וַנַּגֶּד-לוֹ, עַל-פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; הֲיָדוֹעַ נֵדַע--כִּי יֹאמַר, הוֹרִידוּ אֶת-אֲחִיכֶם
 
אם  תבדקו, תמצאו שיוסף  לא שאל אותם הֲיֵשׁ לָכֶם אָח.  אבא ישראל  מלמד אותם ואותנו שלא צריך לנדב מידע שלא נשאלתם עליו :
 
ח וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל-יִשְׂרָאֵל אָבִיו, שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי--וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה; וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת,
... וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם, אִם-כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ--קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם, וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה:  מְעַט צֳרִי, וּמְעַט דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט, בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים .  יב וְכֶסֶף מִשְׁנֶה, קְחוּ בְיֶדְכֶם; וְאֶת-הַכֶּסֶף הַמּוּשָׁב בְּפִי אַמְתְּחֹתֵיכֶם, תָּשִׁיבוּ בְיֶדְכֶם--אוּלַי מִשְׁגֶּה, הוּא.   יג וְאֶת-אֲחִיכֶם, קָחוּ; וְקוּמוּ, שׁוּבוּ אֶל-הָאִישׁ.  יד וְאֵל שַׁדַּי, יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ, וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת-אֲחִיכֶם אַחֵר, וְאֶת-בִּנְיָמִין; וַאֲנִי, כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי.
 
ישראל מתרצה. בלית ברירה הוא שולח איתם גם את בנימין אבל מזכיר להם שכנראה בגללם הוא אב שכול.
 
האחים  יורדים מצרימה ונופלים בפח שמציב להם יוסף כשהגביע נמצא באמתחת בנימין.
 
 
 ואז מגיעים לפרשתנו לפרשת ויגש, לנאום שנושא יהודה בפני יוסף:
 
"וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל-יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ:  כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה.   יט אֲדֹנִי שָׁאַל, אֶת-עֲבָדָיו לֵאמֹר:  הֲיֵשׁ-לָכֶם אָב, אוֹ-אָח כ וַנֹּאמֶר, אֶל-אֲדֹנִי, יֶשׁ-לָנוּ אָב זָקֵן, וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן; וְאָחִיו מֵת, וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ.  
 
שוב יהודה לא ממש מדייק שהרי כבר הזכרנו שיוסף לא שאל הֲיֵשׁ-לָכֶם אָב, אוֹ-אָח.  והוא גם לא מדייק כשהוא אומר יֶשׁ-לָנוּ אָב זָקֵן, וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן; וְאָחִיו מֵת .  ראשית, ילד הזקונים הזה – בנימין, הוא צעיר מיוסף רק בשנים בודדות ואם יוסף כבר בן 39 אזי בנימין בן 35 והוא אבא לעשרה צאצאים שיורדים מצרימה, במניין שבעים הנפשות.  שנית, כאן יוסף שומע בפעם הראשונה שהוא מוגדר כמת. עכשיו יוסף מבין מדוע אבא ישראל לא חיפש אותו.  וחוץ מזה, יהודה ממשיך לבקר את אבא ישראל שכפי שאהב קודם את יוסף מכל אחיו ועשה לו כותנת פסים, עכשו הוא אוהב את בנימין. ויהודה ממשיך בביקורת- עבור אבא ישראל רק רחל נחשבת אשתו. עכשיו, יהודה מגלה ליוסף גם מה אמר אבא ישראל על יוסף וָאֹמַר, אַךְ טָרֹף טֹרָף :
 
...וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי, אֵלֵינוּ:  אַתֶּם יְדַעְתֶּם, כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה-לִּי אִשְׁתִּי.   כח וַיֵּצֵא הָאֶחָד, מֵאִתִּי, וָאֹמַר, אַךְ טָרֹף טֹרָף; וְלֹא רְאִיתִיו, עַד-הֵנָּה.  כט וּלְקַחְתֶּם גַּם-אֶת-זֶה מֵעִם פָּנַי, וְקָרָהוּ אָסוֹן--וְהוֹרַדְתֶּם אֶת-שֵׂיבָתִי בְּרָעָה, שְׁאֹלָה.  
 
ל וְעַתָּה, כְּבֹאִי אֶל-עַבְדְּךָ אָבִי, וְהַנַּעַר, אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ; וְנַפְשׁוֹ, קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ.  לא וְהָיָה, כִּרְאוֹתוֹ כִּי-אֵין הַנַּעַר--וָמֵת; וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת-שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ, בְּיָגוֹן—שְׁאֹלָה
 
נשים לב גם לשינוי הקטן. יהודה אומר בְּיָגוֹן—שְׁאֹלָה ויעקב אמר בְּרָעָה, שְׁאֹלָה.  
 
יעקב כנראה זיהה את הרע אצל האחים ועכשיו יהודה מנסה להציג את זה רק כעצב. אבל בסופו של הנאום מודיע יהודה שהוא ערב לבנימין:
 
.  לב כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת-הַנַּעַר, מֵעִם אָבִי לֵאמֹר:  אִם-לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ, וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל-הַיָּמִים.  לג וְעַתָּה, יֵשֶׁב-נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר--עֶבֶד, לַאדֹנִי; וְהַנַּעַר, יַעַל עִם-אֶחָיו  לד כִּי-אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי:  פֶּן אֶרְאֶה בָרָע, אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת-אָבִי."
 
כשיוסף מבין שיהודה הבין שהוא צריך לעזוב את דרך הרע וגם רואה את הערבות ההדדית שנוצרה כדי להגן על בנימין, הוא מחליט שאפשר כאן לסיים את העמדת הפנים ולהתגלות לאחים.
 
משפחה זה לפני הכל ! נהג רפנאל לומר לחבריו וחברותיו. כנראה שלמד זאת גם מסיפור יוסף ואחיו.
 
שנמשיך להיות ולחיות משפחה עם אחווה וערבות הדדית .
 



לייבסיטי - בניית אתרים