ימים לא טובים עוברים על עמנו בארצנו בימים אלו, עת הערבים שהותרנו לסיגים ולצנינים בארצנו, שוב יורים בדרכים בכלל, ובדרך האבות  בין ירושלים לבית אל ועפרה בפרט.
 
בפרשתנו, פרשת וייגש, מהאזור הזה, עפרה ובית אל שבמטה בנימין אשר שימש את בני ישראל כמקום מרעה, מתחילה הירידה של עם ישראל למצרים. הרעב פוקד את כל האזור של מצרים וכנען. אם עוד היו ימים בהם היה חסר מרעה ואז עלו בני ישראל צפונה לשכם ולעמק דותן, הרי שעתה, בזמן הרעב בארץ, כבר אין מרעה גם במקומות האלו ובכלל באזור. ו
כך אומרים זאת בני ישראל לפרעה:
 
" וַיָּבֹא יוֹסֵף, וַיַּגֵּד לְפַרְעֹה, וַיֹּאמֶר אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם, בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן; וְהִנָּם, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן. ב וּמִקְצֵה אֶחָיו, לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים; וַיַּצִּגֵם, לִפְנֵי פַרְעֹה. ג וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל אֶחָיו, מַה מַּעֲשֵׂיכֶם; וַיֹּאמְרוּ אֶל  פַּרְעֹה, רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ, גַּם אֲבוֹתֵינוּ. ד וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה, לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ, כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ, כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן".(מז)
 
אחי יוסף בעצם מבצעים את ההוראות על פי התדריך שנתן להם יוסף:
 
"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וְאֶל בֵּית אָבִיו, אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה; וְאֹמְרָה אֵלָיו, אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי. לב וְהָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן, כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ; וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם, הֵבִיאוּ. לג וְהָיָה, כִּי יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה; וְאָמַר, מַה מַּעֲשֵׂיכֶם. לד וַאֲמַרְתֶּם, אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ, גַּם אֲבֹתֵינוּ: בַּעֲבוּר, תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם, כָּל רֹעֵה צֹאן.(סוף פרק מו)
 
בעצם מדוע יוסף מתדרך את אחיו ומורה להם לבקש לגור בגושן, בנפרד מהמצרים ?
 
את השנאה לעם ישראל, נוהגים לכנות – "אנטי-שמיות" . 
אין אנטישמיות ! יש היום אנטי ישראליות, שגלגולה הקודם הוא – אנטי יהודיות.
כבר כתבנו ואמרנו בעבר על השנאה וגירושם של אבותינו אברהם ממצרים, יצחק מגרר ויעקב מחרן, בטענות היהודיות "כי עצמת ממנו".  אתם משתלטים על  הכסף של כל העולם ועל העולם כולו. מתברר כי כבר במצרים , עוד בטרם נהיינו לעם, המצרים מתעבים את העבריים.
 
אשת פוטיפר בעלילה על יוסף טורחת להזכיר את עבריותו של יוסף :
" וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר, שִׁכְבָה עִמִּי; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה . ג וַיְהִי, כִּרְאוֹתָהּ, כִּי עָזַב בִּגְדוֹ, בְּיָדָהּ; וַיָּנָס, הַחוּצָה.  יד וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ, וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר, רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי, לְצַחֶק בָּנוּ:  בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי, וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל. טו וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ, כִּי הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה. טז וַתַּנַּח בִּגְדוֹ, אֶצְלָהּ, עַד בּוֹא אֲדֹנָיו, אֶל בֵּיתוֹ. יז וַתְּדַבֵּר אֵלָיו, כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר:  בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי, אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי. יח וַיְהִי, כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי, וַיָּנָס הַחוּצָה. יט וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ, אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר, כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ; וַיִּחַר, אַפּוֹ".(פרק לט)
 
גם בבית יוסף הנוהל הוא שלא אוכלים יחד עם העבריים :
"וַיְמַהֵר יוֹסֵף, כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו, וַיְבַקֵּשׁ, לִבְכּוֹת; וַיָּבֹא הַחַדְרָה, וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה. לא וַיִּרְחַץ פָּנָיו, וַיֵּצֵא; וַיִּתְאַפַּק וַיֹּאמֶר, שִׂימוּ לָחֶם. לב וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ, וְלָהֶם לְבַדָּם; וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ, לְבַדָּם כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם, כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם". (מג)
 
מה יש להם למצרים, כבר בעת הקדומה, נגד העבריים שהם מתעבים אותם-אותנו ?
ומהי תוכניתו של האלוהים כשהוא מאשר ליעקב לרדת למצרים ?
 
" וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ, וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע; וַיִּזְבַּח זְבָחִים, לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק.   ב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי. ג וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ; אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה, כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם. ד אָנֹכִי, אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, וְאָנֹכִי, אַעַלְךָ גַם עָלֹה; וְיוֹסֵף, יָשִׁית יָדוֹ עַל-עֵינֶיךָ. ה וַיָּקָם יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, וְאֶת טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם, בָּעֲגָלוֹת, אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ. ו וַיִּקְחוּ אֶת מִקְנֵיהֶם, וְאֶת רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, מִצְרָיְמָה:  יַעֲקֹב, וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ. ז בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו, אִתּוֹ, בְּנֹתָיו וּבְנוֹת בָּנָיו, וְכָל זַרְעוֹ הֵבִיא אִתּוֹ, מִצְרָיְמָה. " (פרק מו)
 
התוכנית האלוהית , כפי שבאה לידי ביטוי במה שמכונה "ברית בין הבתרים", נמסרה כבר לאברהם ועתה היא מבוצעת על ידי יעקב ובניו. ייתכן שבמסגרת אותה תוכנית, הוטבעה במצרים תחושת תיעוב כלפי לעבריים כדי שלא יתערבבו בהם. זו אולי גם הסיבה שיוסף מנסה ליצור כבר אז , אזור מיוחד רק לעבריים. לימים אזור זה יקבל את השם "הרובע היהודי" ולפעמים הוא יהפוך ל – גטו !
 
לצערנו בפסוק האחרון של הפרשה מודיעים לנו :
" וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן; וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ, וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד."
 
בני ישראל שתחילה אמרו לפרעה שהם באו לגור במצרים – קרי להיות כגרים בארץ זרה, מהר מאוד התחילו להקים היאחזויות ...  בארץ הלא מובטחת להם-לנו.
 
לצערנו גם בדורות האחרונים ובימינו, בני ישראל יוצאים לגולה לגור בה , אבל נאחזים בה בקישואים ובבצלים ובסיר הבשר, ושוכחים כי הארץ המובטחת היא שביל האבות - מהגולן דרך שכם, בית-אל, ירושלים, אפרת, בית-לחם, חברון ובאר שבע.
 
כי לך אתן את הארץ הזאת.
 
יתן האלוהים לעמו ישראל לחיות בארץ הזו איש תחת גפנו ואיש ואשתו עם צאצאינו, תחת תאנתו  וגפננו , בשקט ובשלווה.