בתחילת פרשת וארא מעלה משה פעמיים את אותו הטיעון , מדוע לדעתו לא ישמע פרעה את דבריו. בפעם הראשונה הוא מנסה להוכיח שאם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא-שָׁמְעוּ אֵלַי ודאי שפרעה לא ישמע ולא יקשיב לדבריו.
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה.
י וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יא בֹּא דַבֵּר, אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וִישַׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאַרְצוֹ. יב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְהוָה לֵאמֹר: הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא-שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם...
בהמשך, אחרי שהוא מביא את אילן היוחסין שלו ושל אחיו אהרן, הוא שוב מעלה את הטיעון על היותו עֲרַל שְׂפָתַיִם , עובדה שתמנע מפרעה להקשיב לדבריו.
וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, וַיְצַוֵּם אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם--לְהוֹצִיא אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. יד אֵלֶּה, רָאשֵׁי בֵית-אֲבֹתָם: בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל,... אֵלֶּה, רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם--לְמִשְׁפְּחֹתָם. כו הוּא אַהֲרֹן, וּמֹשֶׁה--אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה, לָהֶם, הוֹצִיאוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַל-צִבְאֹתָם. כז הֵם, הַמְדַבְּרִים אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, לְהוֹצִיא אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם; הוּא מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן. כח וַיְהִי, בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה--בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. כט וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, אֲנִי יְהוָה; דַּבֵּר, אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲנִי, דֹּבֵר אֵלֶיךָ. ל וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְהוָה: הֵן אֲנִי, עֲרַל שְׂפָתַיִם, וְאֵיךְ, יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה.
זה המקום לנסות ולהבין מה היה המום שממנו סבל משה כשהוא מדבר על היותו עֲרַל שְׂפָתַיִם ?
משה כבר העלה טיעון דומה ליד הסנה , שם הוא הגדיר את המום שלו - כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל-עַבְדֶּךָ: כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי. יא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, אוֹ מִי-יָשׂוּם אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר--הֲלֹא אָנֹכִי, יְהוָה. יב וְעַתָּה, לֵךְ; וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם-פִּיךָ, וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר. יג וַיֹּאמֶר, בִּי אֲדֹנָי; שְׁלַח-נָא, בְּיַד-תִּשְׁלָח. יד וַיִּחַר-אַף יְהוָה בְּמֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי--יָדַעְתִּי, כִּי-דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא; וְגַם הִנֵּה-הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ. טו וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו, וְשַׂמְתָּ אֶת-הַדְּבָרִים בְּפִיו; וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה עִם-פִּיךָ וְעִם-פִּיהוּ, וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם, אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן. טז וְדִבֶּר-הוּא לְךָ, אֶל-הָעָם; וְהָיָה הוּא יִהְיֶה-לְּךָ לְפֶה, וְאַתָּה תִּהְיֶה-לּוֹ לֵאלֹהִים."
רבים נוטים לומר שמשה היה מגמגם ! אבל זה לא כתוב בשום מקום. כמובא לעיל משה לא ממש מגדיר היכן בדיוק בעיית הדיבור שלו. משה תולה את בעיית הדיבור שלו תחילה בפה ובלשון ובפרשתנו הוא עובר לשפתיים. את הבעיה בפה ובלשון הוא מגדיר בהיותם כבדים. את הבעיה של השפתיים הוא מגדיר כשפתיים ערלות. ערלה היא כיסוי . אז היכן הבעיה ?
כבד פה אינו בהכרח מגמגם. קושי בדיבור יכול להתבטא בדיבור מהוסס, איטי, בשיבושי הגיה כמו שנשון או החלפת אותיות ( ל' במקום ר' ). הדיבור יכול להיות לא ברור עקב מסורבלות, רפיון שרירי הפה או פגם באיברי הדיבור – לשון גדולה מדי יחסית לחלל הפה, חיבור צמוד מדי/ קצר של הלשון לחיך התחתון. כנראה שבבית המלוכה לא הועסקו קלינאי תקשורת וכך הליקויים לא תוקנו.
הליקוי או הקושי בדיבור שמשה סבר/ טען שיש לו , לא הפריע לו למלא את המשימה המיוחדת והחשובה ביותר בתולדות עם ישראל- לבנות עם, ממקבץ של עבדים, ממשפחה גדולה, לעם חופשי שיבנה מולדת. דווקא הקושי בדיבור מאפשר ליצור קירבה וחיבור. המנהיג שהוצנח להנהיג את העם ע"י הקב"ה, האיש שהגיע מבית המלוכה המצרי, מתמודד עם קושי יומיומי שא"א להסתירו. כל התהליך מלווה בדבריו של משה- המנהיג, המצווה, המוכיח, המנחה והמקשר בין שמים לארץ, בין האל הבלתי נראה למקבץ השבטים ההופך בהדרגה לעם.
לקב"ה, שלא מוכן לוותר על השליח שבחר למשימה, יש פיתרון מעשי שמלמד אותנו ששלוחו של אדם כמותו וגם ש- למשימה שנראית לא אפשרית לביצוע אפשר למצוא חלופה מעשית:
בפרשת שבוע שעבר וגם בפרשתנו, הפתרון המוצע על ידי ה' הוא שאהרן ישמע ממשה וידבר אל פרעה :
... וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, יִהְיֶה נְבִיאֶךָ .
ב אַתָּה תְדַבֵּר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל-פַּרְעֹה, וְשִׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ . ג וַאֲנִי אַקְשֶׁה, אֶת-לֵב פַּרְעֹה; וְהִרְבֵּיתִי אֶת-אֹתֹתַי וְאֶת-מוֹפְתַי, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. ד וְלֹא-יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה, וְנָתַתִּי אֶת-יָדִי בְּמִצְרָיִם; וְהוֹצֵאתִי אֶת-צִבְאֹתַי אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בִּשְׁפָטִים, גְּדֹלִים. ה וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי יְהוָה, בִּנְטֹתִי אֶת-יָדִי עַל-מִצְרָיִם; וְהוֹצֵאתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִתּוֹכָם. ו וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן--כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתָם, כֵּן עָשׂוּ . ז וּמֹשֶׁה, בֶּן-שְׁמֹנִים שָׁנָה, וְאַהֲרֹן, בֶּן-שָׁלֹשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה--בְּדַבְּרָם, אֶל-פַּרְעֹה. "
כבר אמרנו בעבר על פי דברי הרב מוהליבר "לא חשוב השליח , חשובה השליחות". השליחות שהוטלה תחילה על משה מתחלקת עכשו בין שני האחים לבית לוי – משה ואהרן.
שנדע למצוא את שליחותינו בעולם הזה ולמלא אותה בהצלחה גם אם יש לנו קשיים .
