פרשת בשלח התשעט 2019
 
אחרי הניסים של מכות מצרים ואחרי נס בקיעת הים ומעבר בני ישראל ביבשה וטביעת מצרים בים סוף, צריך להתארגן לחיים במדבר סיני. צריך לארגן את הדברים הבסיסיים של החיים – מים ומזון.
 
לאור המצב , מחליט מי שהוציא את עם ישראל ממצרים , להמשיך את חיי הניסים. הוא מספק להם את המזון הבסיסי – בשר ותחליף לחם.
 
" וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר . יב שָׁמַעְתִּי, אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר, וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. יג וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו, וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה; וּבַבֹּקֶר, הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל, סָבִיב, לַמַּחֲנֶה. יד וַתַּעַל, שִׁכְבַת הַטָּל; וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר, דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר, עַל הָאָרֶץ. טו וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ, מַה הוּא; וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֲלֵהֶם, הוּא הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה. טז זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, לִקְטוּ מִמֶּנּוּ, אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ:  עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ, תִּקָּחוּ. יז וַיַּעֲשׂוּ כֵן, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּלְקְטוּ, הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט. יח וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר:  אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ, לָקָטוּ. ..
 
כאן נותן משה הוראה לא ממש ברורה. נדמה שאולי רצה לבחון את האמונה שלהם שהנס הזה יגיע גם מחר:
 
יט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֲלֵהֶם:  אִישׁ, אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר.
 
אבל בני ישראל שזה אך יצאו מעבדות לחרות, עדיין לוקים כנראה בתסמונת של שורדים:
 
 כ וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה, וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, וַיָּרֻם תּוֹלָעִים, וַיִּבְאַשׁ; וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם, מֹשֶׁה.
 
לא היה מקום לקצוף עליהם. משה לא היה עימם בימים הקשים שאולי לא ממש היה מה לאכול. אולי כעבדים, לא היו להם שומים ולא בצלים ולא דגה אלא רק בפנטזיה. בבתים של שורדים לא זורקים אוכל ולא סומכים על הנס שמחר יהיה אוכל חדש, עד שלא רואים אותו בעיניים.
 
 כא וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ; וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ, וְנָמָס. כב וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר, לָאֶחָד; וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה, וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה. כג וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיהוָה, מָחָר:  אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ, וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ, וְאֵת כָּל הָעֹדֵף, הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר. כד וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה; וְלֹא הִבְאִישׁ, וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ. כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהוָה:  הַיּוֹם, לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה. כו שֵׁשֶׁת יָמִים, תִּלְקְטֻהוּ; וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת, לֹא יִהְיֶה בּוֹ. כז וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט; וְלֹא, מָצָאוּ.  כח וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה:  עַד אָנָה, מֵאַנְתֶּם, לִשְׁמֹר מִצְוֺתַי, וְתוֹרֹתָי.
 
אם על חוסר האמונה שמחר יהיה אוכל חדש אפשר להבין ולמחול, על היציאה בשבת לעבודת הליקוט, קצת קשה. ואולי במצרים לא הייתה להם שבת ?
 
כט רְאוּ, כִּי יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לֶחֶם יוֹמָיִם; שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. ל וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם, בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי.
 
האנשים  שיצאו משעבוד בידי אדם, לא מפנימים את ההנחיות שניתנות לכאורה ללא סיבה משמים באמצעות משה.  היציאה ללקוט מן בשבת גרמה נזק לדורות. זאת יען כי ההוראה לא לצאת ללקוט מן בשבת הובנה כנראה לא נכון ויש מי שהבין, שבשבת לא יוצאים מהבית. ולא היא.
 
 לא וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ, מָן; וְהוּא, כְּזֶרַע גַּד לָבָן, וְטַעְמוֹ, כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ. לב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ, לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם:  לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר, בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  לג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן, קַח צִנְצֶנֶת אַחַת, וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר, מָן; וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְהוָה, לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם. לד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה; וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת, לְמִשְׁמָרֶת. לה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם, אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת:  אֶת הַמָּן, אָכְלוּ עַד בֹּאָם, אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן. לו וְהָעֹמֶר, עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא." 
 
ולו רק היה נותר מאותו המן לעדות, לו רק ניתן היה לבחון ממה הוא היה עשוי ולשחזר את המתכון, היו לנו מטעמים נוספים לרוב.
 
ההליכה במדבר מזוהה בעיקר עם מעמד הר סיני ועם "פקיעת תוקפו" של דור אחד שלם והתחלה של דור חדש, שאמנם גדל במדבר בבידוד, אבל כאנשים חופשיים. בפרשה הזו העיסוק העיקרי הוא בחיי היומיום הפשוטים, בהישרדות הבסיסית – אוכל וכבר כאן ניתנות הנחיות ברורות ומוצבים גבולות. העם חופשי משעבוד של בני אדם אבל מתחיל בתהליך
 של הנחיות חדשות , משמעת חדשה שבאה משמים מהאל שבכוחו הוציא אותם לדרך החדשה לארץ המובטחת.