פרשת בראשית התשפא 2020
 
 
אחרי החגים ומתחילים שוב מבראשית. גם הסגר מתחיל להיפתח.
נקוה לשנה של הרבה התחלות חדשות וטובות !  
 
ספר בראשית מתחיל בפרשת בראשית, שמתחילה במילה בראשית, הכל עם ניחוח של ראשית. הפעם לא נתחיל מבראשית, מתחילת הבריאה של העולם.
הפעם ננסה להבין את הראשית של התנהלות והתנהגות אדם וחוה והתנהגות צאצאיהם,
בני האדם.
 
כבני אדם וכהורים, אנחנו מתלבטים האם לתת ולקבל מן המוכן, או לנסות להתגבר לבד על בעיות.  האם  לתת לצאצאים או לתלמידים חומר לעוס לפה, או לתת להם כלים לחשוב לבד כדי להגיע לפיתרון. ההתנסות העצמאית יכולה להביא לידי טעויות.
אבל, גם מטעויות לומדים ולפעמים אפילו יותר.
 
מעניין אפוא, כיצד רכשו אנשי הבראשית, האנשים הראשונים בעולם, את התובנות לחיים. האם הם קיבלו מהבורא ספר הוראות "איך ומה עושים בעולם החדש "  
האם קיבלו הנחיות מה מותר ומה אסור ? ובעצם מדוע שיהיו דברים אסורים ?
 
אלה הוראות ההפעלה הראשוניות של המערכת שניתנו לאדם :
 
"וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ  .  טז וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר:  מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל  .  יז וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ:  כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ—מוֹת תָּמוּת." 
 
האל הניח את האדם בגן עדן ומצפה ממנו שיעבוד וישמור את הגן. לא כתוב כיצד עליו לעשות זאת. הדבר היחיד שנאמר לאדם הוא בנושא האכילה , מה שקשור לקיום הבסיסי, וליצר הרעב או התאוה למזון שדואגים לכך. ההיתר לאכול  "מִכֹּל עֵץ-הַגָּן" והאיסור לאכול
 "ּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע". האדם גם מקבל אזהרה שאם הוא יאכל ממנו הוא ימות.
האם האדם ידע או הבין מה המשמעות של מוות ?
 
"... וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ  .  יט וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם, לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ".
 
האל לא פונה אל האדם ומבקש ממנו לתת שמות לחיות. הוא מביא לפניו את בעלי החיים שיצר ורוצה לראות מה יקרה, " לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ".  האם האל העמיד את האדם בניסיון נוסף, לראות האם הוא ייקח לו מי מהחיות לבת זוג ?! 
 
ההוראה הבאה גם היא לא ממש נאמרת לאדם, אלא נשמעת כהוראה לדורות :
 
  …כב וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם.    כג וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת.     כד עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.     כה וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא, יִתְבֹּשָׁשׁוּ." (פרק ב )
 
הוראה קצת מוזרה לאדם הראשון. 
לאדם הראשון אין אבא ואימא אותם הוא צריך לעזוב כדי לדבוק באשתו. גם לא כתוב איך צריך האדם לדבוק באשתו כדי להיות לבשר אחד . יתרה מכך, עדיין אין לאיש ולאישה את רגש הבושה וספק אם יש להם בכלל רגש זה לזו וזו לזה. גם לא נשמעה עדיין שיחה ביניהם. 
 
מעניין שהראשון שפותח את הפה ומדבר הוא הנחש :
" וְהַנָּחָשׁ, הָיָה עָרוּם, מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים; וַיֹּאמֶר, אֶל-הָאִשָּׁה, אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים, לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן."
 
מה שאולי מלמד אותנו שלפעמים עדיף לא לדבר ועדיף לא להתערב בדברים שלא נוגעים אליך. מה שכן ניתן ללמוד מדברי הנחש- שאת הציווי, לא לאכול, לא רק האדם שמע, גם יתר בעלי החיים שמעו. אלא, שמדברי הנחש ניתן להסיק שהוא לא הבין את הנאמר, או שהוא רצה להתחכם ולהעמיד את חוה בניסיון, לראות האם היא שמעה והבינה ומוכנה לקיים את הנאמר על ידי האל. 
 
אבל האישה לא הייתה שם לבד עם הנחש, גם האדם היה עימה אבל קולו לא נשמע:
 
" וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל."
 
היוזמה והמזימה הייתה של הנחש. המעשה האסור נעשה על ידי האישה, ששיתפה גם את אישה.  זה לא ישמע טוב בימינו אבל האחריות היא על האדם ולכן אליו פונה האל.  אלא שהאדם הראשון הוא הראשון המסיר מעליו את האחריות ומטיל אותה על "האישה שנתת עימדי".  גם האישה מנסה להתנער מהאחריות ומגלגלת אותה אל הנחש.
 
האם זה טבע בני האדם, לנסות להתחמק מאחריות ?
 
ואם בטבע האדם אנו עוסקים, עד עתה לא הביאו אדם וחוה ילדים לעולם. האם העונש שקיבלה האישה – התשוקה לאדם, היא זו שמעוררת אצלם את הרגש הזה ?
 
"אֶל-הָאִשָּׁה אָמַר, הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ--בְּעֶצֶב, תֵּלְדִי בָנִים; וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ."
 
רק אחרי העונשים אנו שומעים (בתחילת פרק ד) על ידיעת האדם את חוה:
 
"וְהָאָדָם, יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן, וַתֹּאמֶר, קָנִיתִי אִישׁ אֶת-יְהוָה .   ב וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, אֶת-אָחִיו אֶת-הָבֶל; וַיְהִי-הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן, הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה."
 
חוה יולדת תאומים. מידיעת האדם את חוה, היא נכנסת להריון שכתוב "ותהר "ואז "ותלד את קין" והיא ממשיכה ללדת את הבל. לא כתוב שהיא הייתה בהריון.
 
אחרי שהאדם נתן שמות לכל בעלי החיים,את פשר השם של הבן הראשון של האדם
 מסבירה חוה: "קָנִיתִי אִישׁ אֶת-יְהוָה". לשם של הבל אין הסבר.
 
מעניין שבעברית הבל זה שום כלום וביידיש קין זה שום כלום.
 
כיצד אדם וחוה מגדלים ומחנכים את שני הבנים? על כך לא נאמר דבר. גם לא נאמר מדוע אחד פונה להיות עובד אדמה ואחד מחליט להיות רועה צאן.  האם יש בין האחים שיתוף פעולה ? גם על כך לא נאמר דבר. 
היכן וכמה שנים ובאלו תנאים הם חיו ? על כך לא נאמר דבר.
מהר מאוד מובילה התורה את מערכת היחסים ביניהם ובין האל אל המעשה בו הם מחליטים להביא מנחה אל האל.
 
"וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה—לַיהוָה  .  ד וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע יְהוָה, אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ.    ה וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו".
 
מדוע החליטו קין והבל להביא מנחה לאל ? האם האל ביקש מהם מתנות ?  האם נתינת מתנות זה טבע האדם ? 
לאן הם הביאו את המנחה ?
האם הבל רק הביא מבכורות צאנו או שהוא גם שחט אותם ? 
כיצד הבינו קין והבל למנחתו של מי האל שעה או לא שעה ? 
 מה פשר המושג "שעה" ?
 
שאלות טובות ! על פי הכתוב אין כל כך יכולת למצוא תשובות.
 
ובכל זאת, איך כל העניין הזה של המנחות, מביא את קין לרצוח את אחיו ?
 
"וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ  .   ט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-קַיִן, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ; וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי."
 
מה קין אמר להבל אחיו לפני שהרגו ?
האם קין הבין מה הוא עשה ומה ההשלכות והתוצאה של מה שהוא עשה ?
 
ושוב אנחנו פוגשים את הבריחה מאחריות – "לא ידעתי".
האם זה טבע האדם ובניו ?!
 
כדי לא להישאר רק עם השאלות והמסקנות הלא כל כך נחמדות, מספרים לנו
שהאדם שב לדעת את חוה:
 
"וַיֵּדַע אָדָם עוֹד, אֶת-אִשְׁתּוֹ, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁת:  כִּי שָׁת-לִי אֱלֹהִים, זֶרַע אַחֵר--תַּחַת הֶבֶל, כִּי הֲרָגוֹ קָיִן  .  כו וּלְשֵׁת גַּם-הוּא יֻלַּד-בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ; אָז הוּחַל, לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהוָה. "
 
כבר כאן מתחיל המנהג, לקרוא לצאצא שנולד אחרי מות אחיו או בן משפחה אחר, בשם שמנציח את המת אבל לא נושא את שמו ממש.
 
מה קרה בתקופת אנוש שהחלו "לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהוָה" ומה משמעות הקריאה בשם ה' ?
נשאיר לשבתות הבאים ....