פרשת במדבר התשף 2020
סוף סוף הושבעה ממשלה בישראל. למרות היותה קצת הזויה, נאחל לה הצלחה, יען כי זו ממשלתנו.
סוף סוף גם מותר כבר לחזור ולהתכנס בבתי כנסת לתפילה בציבור. הלחץ הציבורי עושה את שלו ואט אט החיים בדרך לחזור למסלולם הטבעי והבריא.
היום, כח באייר, אנחנו מציינים 53 שנים לשחרור יהודה ושומרון ובתוכם את שחרור ירושלים. סוף סוף מדברים על החלת ריבונות ישראלית גם על חלקי הארץ הללו.
נקווה שנזכה לראות בטוב ירושלים.
ספר במדבר נפתח כמובן בפרשת במדבר כשהאל מדבר אל משה:
"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד: בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר". (פרק א)
נזכיר שהחודש הראשון עליו נאמר "ראש חדשים הוא לכם" , הוא חדש ניסן. לכן אחד לחדש השני לצאת בני ישראל ממצרים, הוא ראש חדש אייר. כלומר בני ישראל הולכים במדבר , כבר שנה ושבועיים, מאז יד בניסן, עת יצאו ממצרים.
בהמשך הספר, בפרשת בהעלותך, בחדש הראשון של השנה השנית שהוא חדש ניסן, מדבר ה' אל משה על פסח .
"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְמִדְבַּר-סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן--לֵאמֹר. ב וְיַעֲשׂוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַפָּסַח, בְּמוֹעֲדוֹ. ג בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר-יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעַרְבַּיִם, תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ--בְּמֹעֲדוֹ; כְּכָל-חֻקֹּתָיו וּכְכָל-מִשְׁפָּטָיו, תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ." (פרק ט)
ובהמשך פרשת בהעלותך בפרק י, שוב חוזרים לחודש השני :
"וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי--בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ; נַעֲלָה, הֶעָנָן, מֵעַל, מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. יב וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם, מִמִּדְבַּר סִינָי; וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן, בְּמִדְבַּר פָּארָן . יג וַיִּסְעוּ, בָּרִאשֹׁנָה, עַל-פִּי יְהוָה, בְּיַד-מֹשֶׁה. יד וַיִּסַּע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי-יְהוּדָה, בָּרִאשֹׁנָה--לְצִבְאֹתָם; וְעַל-צְבָאוֹ--נַחְשׁוֹן, בֶּן-עַמִּינָדָב".(פרק ')
לא ממש ברור מדוע יש קפיצה בזמנים קדימה ואחורה. אבל בכל מקרה מה שיותר לא ברור זה כמה זמן לוקח לעשות את המסע ממצרים לארץ ישראל.
נזכיר מה אמר האל למשה כשהטיל עליו את המשימה להוציא את בני ישראל ממצרים :
"לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, לֵאמֹר: פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם, וְאֶת-הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם. יז וָאֹמַר, אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם, אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי, וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי--אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ. יח וְשָׁמְעוּ, לְקֹלֶךָ; וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ, וְעַתָּה נֵלְכָה-נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ."
המרחק שאמורים בני ישראל לעבור עד מקום הזבח לאל, הוא כזמן הליכה של שלושה ימים. לא כתוב היכן המקום הזה וגם לא נאמר כמה זמן ייקח להם להגיע לארץ ישראל. בהמשך ננסה להבין איזה מרחק מצליחים לעבור בשלושה ימים ואז אולי נדע לאן התכוונו שעם ישראל יגיע אחרי שלושה ימים.
ראיתי שמביאים בשם הרמב"ם שהמרחק בין קהיר לירושלים הוא 485 ק"מ והוא נחשב לדרך שעושים בעשרה ימים. לפי זה, כל יום הולכים 48.5 ק"מ. אם הולכים נטו 12 שעות, זו מהירות של ארבעה קילומטר לשעה. מהירות זו היא של חיילים קרביים. אם נוריד מהמרחק עד ירושלים את המרחק בין עזה לירושלים, שהוא כתשעים ק"מ, אזי המרחק ממצרים עד עזה דרך ארץ פלישתים הוא כארבע מאות ק"מ. בעשרה ימים זה 40 ק"מ ליום ואז הליכה נטו של עשר שעות נותנת קצב של ארבעה ק"מ לשעה. אם הולכים 12 שעות זה קצב של 3.5 ק"מש. אבל ברור שהליכה של עם היא הרבה יותר איטית. כמה מונה העם ?
במיפקד שנערך בפרשה שלנו, פרשת במדבר, מנו 600,000 גברים מעל גיל עשרים שנה. נוסיף נשים כמספר הזה ונניח שהיו ארבעה ילדים בממוצע למשפחה, נקבל 3,600,000 בני אדם. כשצריך להוליך מספר כזה של אנשים במדבר, אפשר להגיע אולי לעשרה ק"מ ביום. ולכן, 400 ק"מ יצריכו הליכה של ארבעים יום ואם שובתים בשבתות, אזי לוקח קרוב לחודשיים להגיע ממצרים לארץ ישראל.
אכן, להגיע ממצרים לחורב, מפסח לקבלת התורה בחג השבועות, לקח ממחרת השבת שבע שבועות, שזה קרוב לחודשיים. אבל עד חורב זה רק חלק מהדרך והדרך לארץ ישראל, דרך חורב, היא ארוכה יותר. אם כך, לא מפליא שעברה כבר יותר משנה מיציאת מצרים ועדיין לא הגיעו לארץ ישראל.
על המסלול שעשו בני ישראל במדבר עד הגיעם לקצה גבול אדום נכתב בפרשת מסעי:
"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לְצִבְאֹתָם: בְּיַד-מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן. ב וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם--עַל-פִּי יְהוָה; וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם...
תחילת המסע - התחנה הראשונה מרעמסס היא סוכות. כך היא מתוארת בספר שמות:
"וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס, סֻכֹּתָה, כְּשֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים, לְבַד מִטָּף . לח וְגַם-עֵרֶב רַב, עָלָה אִתָּם, וְצֹאן וּבָקָר, מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד". (פרק יג, לז)
לפי תוצאות המפקד שנעשה בפרשתנו פרשת במדבר, כבר ידעו שמדובר בשש מאות אלף גברים.
.. . ג וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן: מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח, יָצְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה--לְעֵינֵי, כָּל-מִצְרָיִם. ד וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים, אֵת אֲשֶׁר הִכָּה יְהוָה בָּהֶם--כָּל-בְּכוֹר; וּבֵאלֹהֵיהֶם, עָשָׂה יְהוָה שְׁפָטִים. ה וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵרַעְמְסֵס; וַיַּחֲנוּ, בְּסֻכֹּת.
המסע הבא כמתואר בספר שמות הוא החזרה לצורך חציית ים סוף.
"וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת, בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם: לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן, נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל-הַיָּם." (מסעי)
ו וַיִּסְעוּ, מִסֻּכֹּת; וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם, אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר . ז וַיִּסְעוּ, מֵאֵתָם, וַיָּשָׁב עַל-פִּי הַחִירֹת, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי בַּעַל צְפוֹן; וַיַּחֲנוּ, לִפְנֵי מִגְדֹּל. ח וַיִּסְעוּ מִפְּנֵי הַחִירֹת, וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ-הַיָּם הַמִּדְבָּרָה; (שמות)
בספר שמות ביציאה ממצרים מים סוף הלכו שלושה ימים למדבר שור:
וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִיַּם-סוּף, וַיֵּצְאוּ אֶל-מִדְבַּר-שׁוּר; וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת-יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְלֹא-מָצְאוּ מָיִם. כג וַיָּבֹאוּ מָרָתָה... כז וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה--וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם, וְשִׁבְעִים תְּמָרִים; וַיַּחֲנוּ-שָׁם, עַל-הַמָּיִם.(שמות?)
אותו תאור בפרשת מסעי
וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, בְּמִדְבַּר אֵתָם, וַיַּחֲנוּ, בְּמָרָה. ט וַיִּסְעוּ, מִמָּרָה, וַיָּבֹאוּ, אֵילִמָה; וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם, וְשִׁבְעִים תְּמָרִים--וַיַּחֲנוּ-שָׁם (מסעי)
המסע הבא הוא עד התלונה הבאה. אחרי שתי תלונות על מים באה התלונה על מזון על בשר. אבל מה שמעניין לענייננו הוא שרק פעם אחת כתוב שהלכו דרך שלושת ימים כמובא לעיל, אבל בפועל עבר חדש מאז יציאת מצרים, יען כי התחנה הבאה היא באמצע חודש אייר.
"וַיִּסְעוּ, מֵאֵילִם, וַיָּבֹאוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-מִדְבַּר-סִין, אֲשֶׁר בֵּין-אֵילִם וּבֵין סִינָי--בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם...
…וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אָכְלוּ אֶת-הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה--עַד-בֹּאָם, אֶל-אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת: אֶת-הַמָּן, אָכְלוּ--עַד-בֹּאָם, אֶל-קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן."
כבר כאן, חודש אחרי יציאת מצרים ולפני פרשת המרגלים שתבוא בהמשך ספר במדבר בפרשת שלח, כותבים לנו שבני ישראל חיו במדבר ארבעים שנה !
ממדבר סין ממשיכים לעוד תלונה על מחסור במים :
" וַיִּסְעוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר-סִין, לְמַסְעֵיהֶם--עַל-פִּי יְהוָה; וַיַּחֲנוּ, בִּרְפִידִים, וְאֵין מַיִם, לִשְׁתֹּת הָעָם. ... ז וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם, מַסָּה וּמְרִיבָה: עַל-רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל נַסֹּתָם אֶת-יְהוָה לֵאמֹר, הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ, אִם-אָיִן."
דרך אגב בפרשת מסעי התיאור הוא לקוני - מאלים הם הולכים וחונים מספר חניות עד מדבר סיני:
י וַיִּסְעוּ, מֵאֵילִם; וַיַּחֲנוּ, עַל-יַם-סוּף. יא וַיִּסְעוּ, מִיַּם-סוּף; וַיַּחֲנוּ, בְּמִדְבַּר-סִין. יב וַיִּסְעוּ, מִמִּדְבַּר-סִין; וַיַּחֲנוּ, בְּדָפְקָה. יג וַיִּסְעוּ, מִדָּפְקָה; וַיַּחֲנוּ, בְּאָלוּשׁ. יד וַיִּסְעוּ, מֵאָלוּשׁ; וַיַּחֲנוּ, בִּרְפִידִם, וְלֹא-הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם, לִשְׁתּוֹת. טו וַיִּסְעוּ, מֵרְפִידִם; וַיַּחֲנוּ, בְּמִדְבַּר סִינָי.
עברו חודש וחצי ועוד כמה ימים עד מעמד הר סיני.
"בַּחֹדֶשׁ, הַשְּׁלִישִׁי, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי. ב וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים, וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, וַיַּחֲנוּ, בַּמִּדְבָּר; וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר". (שמות פרק יט)
באיזה יום היה מעמד הר סיני? ד בסיון או ה או ו או ז ?
על כך יש דיונים רבים שלא ניכנס אליהם עתה, למרות שהם מאוד מתאימים בשבוע הזה בו חל חג השבועות.
ההתייחסות האחרונה, לזמן ומקום בספר שמות, היא בפרק האחרון, עת קבלת ההוראה להקים את המשכן בראש חדש ניסן:
וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב בְּיוֹם-הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, תָּקִים, אֶת-מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד (שמות פרק מ, פסוק א ).
מתוך כך אנו יכולים להסיק כי במדבר סיני, כנראה בסמוך להר סיני, שוהים בני ישראל קרוב לשנה, מניסן ועד ניסן.
המשך המסע מתואר בפרשת מסעי :
טז וַיִּסְעוּ, מִמִּדְבַּר סִינָי; וַיַּחֲנוּ, בְּקִבְרֹת הַתַּאֲוָה. יז וַיִּסְעוּ, מִקִּבְרֹת הַתַּאֲוָה; וַיַּחֲנוּ, בַּחֲצֵרֹת. יח וַיִּסְעוּ, מֵחֲצֵרֹת; וַיַּחֲנוּ, בְּרִתְמָה. יט וַיִּסְעוּ, מֵרִתְמָה; וַיַּחֲנוּ, בְּרִמֹּן פָּרֶץ. כ וַיִּסְעוּ, מֵרִמֹּן פָּרֶץ; וַיַּחֲנוּ, בְּלִבְנָה. כא וַיִּסְעוּ, מִלִּבְנָה; וַיַּחֲנוּ, בְּרִסָּה. כב וַיִּסְעוּ, מֵרִסָּה; וַיַּחֲנוּ, בִּקְהֵלָתָה. כג וַיִּסְעוּ, מִקְּהֵלָתָה; וַיַּחֲנוּ, בְּהַר-שָׁפֶר. כד וַיִּסְעוּ, מֵהַר-שָׁפֶר; וַיַּחֲנוּ, בַּחֲרָדָה. כה וַיִּסְעוּ, מֵחֲרָדָה; וַיַּחֲנוּ, בְּמַקְהֵלֹת. כו וַיִּסְעוּ, מִמַּקְהֵלֹת; וַיַּחֲנוּ, בְּתָחַת. כז וַיִּסְעוּ, מִתָּחַת; וַיַּחֲנוּ, בְּתָרַח. כח וַיִּסְעוּ, מִתָּרַח; וַיַּחֲנוּ, בְּמִתְקָה. כט וַיִּסְעוּ, מִמִּתְקָה; וַיַּחֲנוּ, בְּחַשְׁמֹנָה. ל וַיִּסְעוּ, מֵחַשְׁמֹנָה; וַיַּחֲנוּ, בְּמֹסֵרוֹת. לא וַיִּסְעוּ, מִמֹּסֵרוֹת; וַיַּחֲנוּ, בִּבְנֵי יַעֲקָן. לב וַיִּסְעוּ, מִבְּנֵי יַעֲקָן; וַיַּחֲנוּ, בְּחֹר הַגִּדְגָּד. לג וַיִּסְעוּ, מֵחֹר הַגִּדְגָּד; וַיַּחֲנוּ, בְּיָטְבָתָה. לד וַיִּסְעוּ, מִיָּטְבָתָה; וַיַּחֲנוּ, בְּעַבְרֹנָה. לה וַיִּסְעוּ, מֵעַבְרֹנָה; וַיַּחֲנוּ, בְּעֶצְיֹן גָּבֶר. לו וַיִּסְעוּ, מֵעֶצְיֹן גָּבֶר; וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר-צִן, הִוא קָדֵשׁ. לז וַיִּסְעוּ, מִקָּדֵשׁ; וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר, בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם" (מסעי)
האם זו הייתה התוכנית המקורית? לא ממש ברור.
האם הקמת המשכן הייתה כלולה בתוכנית המקורית או שהיא תוצאה של חטא העגל ?
ייתכן כי השינוי בתוכנית, עם הצורך בבניית משכן, גרם להשתהות הארוכה במדבר במשך שנה שלמה. השינוי הגדול יותר והגרוע יותר התחולל עם העונש על חטא המרגלים, והשהייה במדבר התארכה לארבעים שנה. ארבעים שנה זה נראה נצח, בייחוד במדבר.
השבוע אנחנו מציינים 53 שנה למלחמת ששת הימים.
אז היינו בכיתות ד ו- ה והנה חלפו עברו השנים והעולם ממשיך להשתנות, אבל ההיסטוריה שעשינו אז משפיעה יומיום על חיינו, כמו 40 השנה שעשו אבותינו במדבר.
מעשיו של כל אחד מאיתנו משפיעים על ההיסטוריה האישית והלאומית. שיהיו לכולנו שנים רבות וטובות של עשייה מבורכת ושנוכל לטייל בכל מקום בארצנו, ללא מורא ופחד ולזכור תמיד את מי שסללו וכבשו את הדרך שהביאה אותנו עד הלום.
