תאריך ושעה
 


מונה:


 
פרשת בא ממשיכה את המאבק לשחרור עם ישראל מעבדות מצרים באמצעות מכות שמביא ה' על מצרים בעזרת שליחו משה ואהרן.  היא מתחילה עם מכת הארבה:
 
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה:  כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ.  ב וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה.
 
ג וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי .  ד כִּי אִם-מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ אֶת-עַמִּי--הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה, בִּגְבֻלֶךָ .  ה וְכִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת-הָאָרֶץ; וְאָכַל אֶת-יֶתֶר הַפְּלֵטָה, הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן-הַבָּרָד, וְאָכַל אֶת-כָּל-הָעֵץ, הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן-הַשָּׂדֶה.   ו וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל-עֲבָדֶיךָ, וּבָתֵּי כָל-מִצְרַיִם, אֲשֶׁר לֹא-רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ, מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל-הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה; וַיִּפֶן וַיֵּצֵא, מֵעִם פַּרְעֹה...
 
משה ואהרן מלמדים אותנו שלפעמים תוך כדי ניהול משא ומתן, צריך לשבור את הכלים. משה ואהרן אומרים את דברם, כנראה בכעס, ולא ממתינים לתשובה. זה נשמע כאילו הם טרקו את הדלת ויצאו.
 פרעה קצת המום מהמהלך ומי שנזעקים להציל את המצב הם כנראה היועצים של פרעה הנמצאים בארמון ואולי אפילו ליד או בתוך החדר ממנו יצאו משה ואהרן. בתבונתם רואים היועצים את הנולד, חשים שיש כאן כוח שנבצר מהם להכניעו, מזהים את הנחישות, מבינים שבעימות הזה מצרים תינזק ולכן ממליצים- תן להם ללכת.   וכך הם פונים אל פרעה :
 
... וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו, עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ--שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם; הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם.
 
הלחץ של היועצים כנראה עובד:
 
ח וַיּוּשַׁב אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, לְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם; מִי וָמִי, הַהֹלְכִים.
 
משה למד את הלקח מהתנהלותו של יוסף, ממה שלא השכיל לעשות כשעלה רק עם אחיו לקבור את ישראל אביהם בארץ כנען היא ארץ ישראל:
 
 ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ--כִּי חַג-יְהוָה, לָנוּ. י וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, יְהִי כֵן יְהוָה עִמָּכֶם, כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; רְאוּ, כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם.  יא לֹא כֵן, לְכוּ-נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת-יְהוָה--כִּי אֹתָהּ, אַתֶּם מְבַקְשִׁים; וַיְגָרֶשׁ אֹתָם, מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה".
 
פרעה מאמץ את עצת היועצים, אבל לא עד תומה. אולי הוא  זוכר שלהלוויה של הסבא ישראל, האב המייסד של העם שהתהווה במצרים, יצאו רק הגברים וזה מה שהוא מציע גם עכשיו. הילדים והרכוש ישמשו בני ערובה לחזרתם למצרים.
 
ה' כמובן לא מסכים לתנאי הזה של פרעה ומצווה:
 
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה יָדְךָ עַל-אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה, וְיַעַל, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְיֹאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד .  יג וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיהוָה נִהַג רוּחַ-קָדִים בָּאָרֶץ, כָּל-הַיּוֹם הַהוּא וְכָל-הַלָּיְלָה; הַבֹּקֶר הָיָה--וְרוּחַ הַקָּדִים, נָשָׂא אֶת-הָאַרְבֶּה.  יד וַיַּעַל הָאַרְבֶּה, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיָּנַח, בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם:  כָּבֵד מְאֹד--לְפָנָיו לֹא-הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ, וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה-כֵּן.  
טו וַיְכַס אֶת-עֵין כָּל-הָאָרֶץ, וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ, וַיֹּאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל-פְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד; וְלֹא-נוֹתַר כָּל-יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.
 
פרעה מבין את המסר אבל ממשיך במשא ומתן.
ראשית הוא מבקש מהלך מיידי של הסרת הארבה:
 
טז וַיְמַהֵר פַּרְעֹה, לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן; וַיֹּאמֶר, חָטָאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם—וְלָכֶם .  יז וְעַתָּה, שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם, וְהַעְתִּירוּ, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם; וְיָסֵר, מֵעָלַי, רַק, אֶת-הַמָּוֶת הַזֶּה...
 
את המכה הבאה מנחיתים על פרעה ומצרים מבלי להגיע אל פרעה ומבלי להזהירו :

כא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה יָדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם, וִיהִי חֹשֶׁךְ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְיָמֵשׁ, חֹשֶׁךְ.  כב וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַשָּׁמָיִם; וַיְהִי חֹשֶׁךְ-אֲפֵלָה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁלֹשֶׁת יָמִים.  כג לֹא-רָאוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו, וְלֹא-קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו--שְׁלֹשֶׁת יָמִים; וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר, בְּמוֹשְׁבֹתָם.
 
כשיורדת מכת החושך פרעה מסכים גם ליציאת הטף, אבל  מוצא דרך אחרת לוודא שתהיה סיבה שתאלץ את עם בני ישראל לחזור למצרים- הוא לא מתיר את יציאת הרכוש.
 
כד וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל-מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה--רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם, יֻצָּגגַּם-טַפְּכֶם, יֵלֵךְ עִמָּכֶם
 
משה מבהיר לפרעה שלא רק הצאן והבקר  יצא עימהם, הם גם יקבלו ממנו תוספת:  
 
כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, גַּם-אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת; וְעָשִׂינוּ, לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ.   כו וְגַם-מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ, לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה--כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח, לַעֲבֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ...
 
כאן בעצם מסתיים המשא ומתן כשכל אחד מהצדדים יודע מה הוא רוצה להשיג ויודע מה הצד השני מבין ולא מוכן להסכים. ולכן נוצר כמו שאנו נוהגים לומר "פיצוץ בשיחות" ובעקבותיו נתק.
 
 וַיֹּאמֶר-לוֹ פַרְעֹה, לֵךְ מֵעָלָי; הִשָּׁמֶר לְךָ, אַל-תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי--כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי, תָּמוּת.  כט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, כֵּן דִּבַּרְתָּ:  לֹא-אֹסִף עוֹד, רְאוֹת פָּנֶיךָ"
 
מה אנו יכולים ללמוד מהמשא ומתן של פרשת השבוע מהעבר לפרשת השבוע של השבוע האחרון ?
 
ראשית , כנראה מישהו מחזק את לב אבו מאזן. שנית, ככל שחולף הזמן מצבנו משתפר.  אם לא נעשה טעויות קשות במשא ומתן ונהיה נחושים ונמשיך להאמין בצדקת דרכנו, בסופו של התהליך, כפי שנאמר "מעט מעט אגרשנו מפניך", יש סיכוי טוב שעם ישראל ישב בכל ארץ ישראל, בריבונות מדינת ישראל.
 
שנשכיל להשתמש בתבונה בחוכמת ניהול משא ומתן, בכל תחום בחיינו  
ובעזרת השם נעשה ונצליח.

 


לייבסיטי - בניית אתרים