אחרי תשע מכות לא פשוטות, מודיע היושב במרומים :

" ... עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם אַחֲרֵי כֵן, יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה:  כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה, גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה .( שמות פרק יא, א)
מדוע היה צורך במכות עד למכה הזו האחרונה ?  על כך אומר ה' בהמשך :
" וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, לֹא יִשְׁמַע אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה לְמַעַן רְבוֹת מוֹפְתַי, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. י וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עָשׂוּ אֶת כָּל הַמֹּפְתִים הָאֵלֶּה לִפְנֵי פַרְעֹה; וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ"

כפי שאמר ה' בתחילת הדרך:
 " וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ, וְעַתָּה נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ. יט וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא ִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַהֲלֹךְ:  וְלֹא, בְּיָד חֲזָקָה.  כ וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי, וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם, בְּכֹל נִפְלְאֹתַי, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ; וְאַחֲרֵי כֵן, יְשַׁלַּח אֶתְכֶם...

ואיך תצאו ממצרים? כך מבטיח ה' למשה בתחילת השליחות :
... וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה, בְּעֵינֵי מִצְרָיִם; וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן, לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם.  כב   וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ, כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת; וְשַׂמְתֶּם, עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם, וְנִצַּלְתֶּם, אֶת מִצְרָיִם.(פרק ג)

והנה כאן בפרשתנו, בטרם המכה האחרונה, מחדש ה' את ההוראה :
...  דַּבֶּר נָא, בְּאָזְנֵי הָעָם; וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ, וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ, כְּלֵי כֶסֶף, וּכְלֵי זָהָב.  ג וַיִּתֵּן יְהוָה אֶת חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרָיִם; גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה, גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי הָעָם". 

ואחרי ההבטחות האלו עדיין לא הבנתי מה פשר תאור השילוח :
"כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה, גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה"

האם כָּלָה , מלשון זו הבאה בברית בנישואין עם החתן ? או שמא מלשון כיליון ?
האבן עזרא מפרש כלה מלשון – כליל,  כלומר לחלוטין או באופן סופי או את כולם.
ובאשר לגירוש הוא מפנה לפסוק א בפרק ו:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה, עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה: כִּי בְיָד חֲזָקָה, יְשַׁלְּחֵם, וּבְיָד חֲזָקָה, יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצו".
הספורנו מתייחס לאופן הגירוש – באותו האופן שכבר שילח את משה ואהרן:
" וַיְגָרֶשׁ אֹתָם, מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה".  (י, יא)

ועדיין לא נחה דעתי ואנסה להבין כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה , כשילוח אישה, קרי גירושין מהנישואים.
שהרי כך אומרת שרה לאברהם :
וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת בְּנָהּ:  כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת, עִם בְּנִי עִם יִצְחָק. 
שרה דורשת מאברהם לעשות בהגר מעשה גירושין והוא אכן עושה בה מעשה שילוחין:
"... וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ, וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ; וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע, בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע ... וַיֵּשֶׁב, בְּמִדְבַּר פָּארָן; וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  "

בעצם מודיע היושב במרומים למשה ששיטת ה"תלך ותבוא" לפני פרעה מסתיימת בגט כריתות סופי כמו שמשלחים אישה לא רצויה באופן סופי ומוחלט. ואכן אומר פרעה למשה:
" וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה, לֵךְ מֵעָלָי; הִשָּׁמֶר לְךָ, אַל  תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי, תָּמוּת.  כט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, כֵּן דִּבַּרְתָּ:  לֹא אֹסִף עוֹד, רְאוֹת פָּנֶיךָ".
קצת מזכיר לנו גם את מעשה השילוח של אברהם ע"י פרעה קדום יותר:
"וַיִּקְרָא פַרְעֹה, לְאַבְרָם, וַיֹּאמֶר, מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי; לָמָּה לֹא ִגַּדְתָּ לִּי, כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא.  יט לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא, וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה; וְעַתָּה, הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ . כ וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה, אֲנָשִׁים; וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ, וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ".

מעשה הגירוש הינו נקודת מפנה בהיסטוריה שלנו כבר מתחילת הבריאה. הגירוש  מציין עונש והתחלה של מציאות חדשה המחייבת התמודדות. המציאות החדשה איננה בהכרח רעה ויכולה להיות הזדמנות להתחלה חדשה למציאות טובה יותר :
אדם וחוה גורשו  מגן עדן, אברהם גורש ממצריים, יצחק גורש מעזה.
 
אם היו יעקב ובניו לומדים, מהגירוש של אברהם ממצרים, לצאת בזמן כל עוד ניתן לצאת ועוד עם הרכוש, ואם היו זוכרים שגם יצחק גורש מעזה "לך כי עצמת ממנו"

 ואם יהודי גרמניה היו יוצאים בזמן כשגירשו אותם תחילה עם הרכוש ואחר כך בלי הרכוש ואחריהם יהודי שאר אירופה , ויהודי ארצות ערב שהותירו רכוש שכבר לא יכלו להוציא אזי ההיסטוריה שלנו יכלה להיות אחרת לגמרי.
 
גם בימינו עדיין יושבים יהודים על סיר הבשר בארצות נכר, ולא שומעים את צלצולי הפעמונים המתריעים לעלות לארץ ישראל .
 
כל דבר בעיתו ויפה השעה אחת קודם שינעלו השערים ובסוף נגורש.