ערב פסח התשף 2020
 
ראשית תודה לכל מברכי, הגם שכמו שאתם יודעים נולדתי בשבת שאחרי חג הפסח.
 
מה נשתנה הפסח הזה מ – 3,333  הפסחים שעברו על עם ישראל מאז יצאנו ממצרים ?
 
מה מספרים בימים כאלו של ערב חג החרות כשהחרות קצת מוטלת בסגר ?
 
האם מתחילים בסקירה היסטורית מ – "ארמי עובד אבי וירד מצרים" ממקורו של עם ישראל ממשפחת צאצאי תרח אבי אברהם בחרן ?
 
האם שוב מספרים ביציאת מצרים ובניסים שעשה לנו בלילה ההוא, לא על ידי מלאך ?
 
האם מספרים על ההכנות למרד ברומאים בעת שרבי עקיבא וחבריו היו מסובין בבני ברק ?
 
האם מספרים על הסדר האחרון, בגטו ורשה לפני 77 שנים, עת שאל  מוישהל'ה את אבא שלו " האם גם בשנה הבאה ישאל את המה נשתנה " ואביו השיב לו ש"בכל שנה באיזה שהוא מקום תמיד יהיה איזה מוישהל'ה שישאל מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות ".
 
האם נספר על הסדר האחרון באורוניושמדייש שבטרנסילבניה, שערכה אימא  עם משפחתה, משפחת גרינצוויג  ב – 1944 כשבשביעי של פסח קובצו לבית הכנסת כדי להובילם אל הגטו בסטמאר ומשם, אחרי ספירת העומר לאוושויץ-ברקנאו ?  ואיזה סדר עשה אבא, יהודה מוסקל,
 עם חבריו היהודים בפלוגות העבודה של הצבא ההונגרי, אי שם במלחמה בין הרוסים לגרמנים ?
 
והיכן היו בסדר משפחות ביאלוביץ וגינזברג בעת ההיא, עת ברחו מפני הגרמנים והפולנים, מפולין לרוסיה ?
 
אחרי שנספר את כל אשר עבר על עמנו מחוץ לארצנו, נטעם כל אחד מהמטעמים שבדרך כלל מכינות לנו הנשים וזאת , בלי להעליב את השפים שבינינו, העושים גם הם מטעמים. ונטעם גם  מהחרוסת והמרור, שבדרך כלל נעשים על ידי הגברים.  ואחרי שלחן עורך, לא סיימנו לפני שנהלל ונשבח על כל הטוב שניתן לנו.  במקום הזה, בהגדה של ישראל אלדד – "הלילה יוצאים ממצרים" הוא כותב :
"שאנחנו זכינו כך להסב , כבני חורין (הוא לא חזה שהשנה זה יהיה קצת שונה) בארץ ישראל – איך לא נרון בשיר הלל ? שלא נשרפנו עם  אבות ואימהות בכבשן, ואנחנו חיים פה – שבטי גאולים – איך לא ירחב הלב בברכנו בקול "שהחיינו וקיימנו להגיע לזמן הזה" ?   כי נאה ענווה מול אבות שקידשו את השם , שקידשו את חייהם, שקידשו את הזמן הארוך, הכבד, להיותו גשר פלאים נישא ותלוי בשלשלת דורות מאב לבן, גשר אלינו, עדינו, שהננו עליו עולים"
 
ובעמוד שממול, באותה הגדה, כדור שעבר משואה לתקומה הוא מזכיר לנו לזכור :
"לא ארבעה בנים הם המסבים אתנו, כי אם חמישה. כי הנה יש, ואל נשכח, כי ישנו עימנו גם בן חמישי, אשר איננו יכול לשאול עוד – כי נפל חלל, על גאולתנו נפל. יסב גם הוא עימנו.
"לא המתים יהללו י-ה". אבל יש מתים שבזכותם אנו יכולים להלל י-ה".
 
צריך ומומלץ תמיד, ועכשיו במיוחד, להתבונן ולראות את הצד החיובי של החיים.
צריך להביט על העבדות שנגזרה על עמנו בתקופות שונות "שבכל דור ודור עמדו עלינו לכלותינו" ואחרי הכל "ולמרות הבלאגן אנחנו כאן, אנחנו כאן". 
 
נקווה ונאחל שחוויות תקופת הקורונה ילוו אותנו כזיכרון של התנסות מאתגרת, אישית ומקצועית.
שנצלח אותה בבריאות. הסדר הייחודי, תרתי משמע, יתווסף למצבור החוויות שלנו ואחריו יש לקוות  שנצא משעבוד הבידוד שנכפה עלינו לאחווה מתחדשת, בניחוחות לבלוב ופריחה, שתחזק את הקשר גם בין בני המשפחה.