בשבת חול המועד נוהגים לקרוא את מגילת קהלת. 
הטעמים לכך מובאים בויקיפדיה כלהלן :
 

1. משום שסוכות נקרא זמן שמחתנו, ובקהלת כתוב  "וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה"
2. משום שכתוב בה "תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה." המרמזים על שבעת ימי החג ושמיני עצרת
3. מאחר ששלמה המלך אמר את המגילה בהקהל שחל בחג הסוכות
4. מפני שנאמר בה "וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם לֹא מָנַעְתִּי אֶת לִבִּי מִכָּל שִׂמְחָה כִּי לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי"  הלועג להבלי שמחת העולם ומחזק את עיקר השמחה האמיתית שהיא שמחת התורה.
5. היות ששלמה המלך חנך את בית המקדש הראשון בימים אלו, כמובא בספר מלכים א'"   :  וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם"  ומפרש רש"י: שבעת ימים של חינוך המקדש ושבעת ימים חג הסוכות. רמז לכך נמצא בפיוט ההושענות  "אום נצורה", הנאמר בשבת חול המועד : "כְּהוֹשַׁעְתָּ קֹהֶלֶת וְעַמּוֹ בְּבֵית עוֹלָמִים. רִצּוּךָ בְּחָגְגָם שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה יָמִים. כֵּן הוֹשַׁע נָא", ולכן היות שמזכירים בפיוט את חשיבות חנוכת הבית קוראים את דברי קהלת באותו היום"
6. או מפני שהוא חג האסיף וקריאת דברי התוכחה שבה יועילו לאדם שלא יתגאה מידי.

 
 
אז מה יש בו בספר הזה, שיש סוברים שחותמי התנ"ך הרהרו האם הוא ראוי להיכנס לתנ"ך, עם כל דברי הסתירה והכפירה לכאורה שמובאים בו ?
 
 
כך נפתחת מגילת קהלת
 
"דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם  ב הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל. ג מַה יִּתְרוֹן, לָאָדָם: בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.  ד דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת . ה וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, וּבָא הַשָּׁמֶשׁ; וְאֶל-מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא, שָׁם.  ו הוֹלֵךְ, אֶל דָּרוֹם, וְסוֹבֵב, אֶל צָפוֹן; סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ, וְעַל-סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ.  ז כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא; אֶל-מְקוֹם, שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים, לָלָכֶת.   ח כָּל-הַדְּבָרִים יְגֵעִים, לֹא-יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר; לֹא תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת, וְלֹא תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ.  ט מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. י יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה זֶה, חָדָשׁ הוּא:  כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים, אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ. יא אֵין זִכְרוֹן, לָרִאשֹׁנִים; וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ, לֹא-יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן עִם שֶׁיִּהְיוּ, לָאַחֲרֹנָה".
 
מספרים על איש צעיר שרץ לעבודתו. שאלוהו לאן ומדוע אתה רץ. השיב האיש הצעיר: "אני צריך לפרנס את צאצאי שזה עתה הבאתי לעולם יחד עם רעייתי".  חלפו הימים והנה בנו שגדל לתלפיות והביא צאצאים לעולם , נראה רץ לעמלו כמו אביו. שואלים אותו לאן אתה רץ? ומשיב האיש : "לכלכל את צאצאי אני צריך ". וכך כל אחד בזמנו רץ כדי לפרנס את צאצאיו.  נאנח האיש הזקן שראה דורות של רצים "מתי יוולד כבר הילד שלא יצטרך לרוץ לעבודה עבור הילד שלו ?!
 
הוא אשר אמר קהלת : " מַה יִּתְרוֹן, לָאָדָם: בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.    ד דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת".    אז בשביל מה באנו לעולם הזה ?
 
מי שמביט אחורה לעולם שהיה פעם ומי שמביט על העולם הטכנולוגי המאוד מפותח שקיים היום, יודע שהארץ לא עומדת . 
 
ואם כבר בסיבוב כדור הארץ אנו עוסקים, הרי שההבנה של שלמה – שאז היה מלך מאוד חכם, היא טובה אולי לזמנו.
 
" וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, וּבָא הַשָּׁמֶשׁ; וְאֶל-מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא, שָׁם.  ו הוֹלֵךְ, אֶל דָּרוֹם, וְסוֹבֵב, אֶל צָפוֹן; סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ, וְעַל-סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ". 
 
שלמה הבין שיש כאן מחזוריות . לא צריך להיות חכם גדול כדי להביט בשמש הזורחת כל בוקר ולעקוב אחר המהלך המדומה שלה ממזרח לדרום . כאן הוא קצת לא הבין נכון, יען כי השמש לעולם לא נראית בארץ ישראל בצפון. השמש נראית שוקעת במערב.
 
בפרק הראשון הוא אומר : "דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא"  .  ברור לנו שבדרך כלל לא מדובר בשני דורות רציפים שאחד הולך והאחר בא.  בדרך כלל אדם זוכה לראות את דורו ואת דור בניו ובנותיו ואת דור נכדיו ויש מי שזוכה לריבעים ואפילו לחימשים, וכדאי מאוד שישמח בראיית הדורות הבאים. וסביר להניח שהאדם הסביר ראה גם את דור אבותיו וסבים וסבתות ואולי למעלה מזה. ובפרק ג' הוא אומר :
 
"וְרָאִיתִי, כִּי אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו כִּי הוּא, חֶלְקוֹ:  כִּי מִי יְבִיאֶנּוּ לִרְאוֹת, בְּמֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו". (ג, כב)
 
האדם ראה כאמור דורות לפניו ודורות אחריו. הדורות הללו משתנים. האדם לא יראה את כל הדורות שיהיו אחריו ובחיינו אנחנו לא יודעים מה קרה וקורה לדורות שהלכו וגם לא מה יהיה חלקנו אחר מותנו. ולמרות זאת ראוי לשמוח במה שכן ראינו ולשמוח במה שכן הספקנו לעשות ולהותיר לדורות הבאים.
 
בפרק ד' נכתב :
 
טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן, וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, אֲשֶׁר לֹא יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד.   (ד , יג)
 
מעניין האם את התובנה הזו כותב המלך שלמה כאיש צעיר או בהיותו אדם זקן, שראה כבר הכל או הרוב ,  בימי חייו ?
 
לאחד משני השירים שרפנאל כתב הלחין ושר ונמצא מוקלט על מכשיר ההקלטה שלו, קראנו "מחשבות".  וכך נמצא כתוב :
 
 
יושב לבד בחדר ולא נרדם
מחכה שהוא יגיע אבל הוא לא שם
נותן למחשבות לרוץ אפילו על סתם
עוצם עיניים ותוך שנייה קם
 
למה אני לא ישן
למה אם טוב לי אני מסכן
 
יושב לבד בחדר ועדיין חושב
אם לא קשה אז למה כואב
ויש לי ימים שהזמן פשוט עוצר
ומחכה לרגע שהכל יתחבר
 
ולמה תמיד הכל נגמר
כשאין לי את המחר לתקן
ולמה תמיד יש שאלות ואף פעם אין תשובות
למה אם טוב לי אני מסכן
 
מה פשר "מסכן" ?
 
אבן שושן מנסה תחילה להסביר שמסכן הוא עני ורש .
 
במובן הזה, רפנאל ודאי לא היה מסכן.  הוא אף שואל בסוף "למה אם טוב לי, אני מסכן" ?
איש חושב שיש לו לא מעט שאלות של "למה". לשאלת ה "למה" בדרך כלל אין תשובה. במקרה הטוב זו שאלה רטורית או שאלה שדורשת מחשבה.
 
הניסיון הנוסף של אבן שושן לפרש מסכן, הוא הפנייה לתובנות של קהלת בפרק ט' .
 
 
"שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת-הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר, וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים, חֵן:  כִּי-עֵת וָפֶגַע, יִקְרֶה אֶת-כֻּלָּם.  יב כִּי גַּם לֹא-יֵדַע הָאָדָם אֶת-עִתּוֹ, כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה, וְכַצִּפֳּרִים, הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח; כָּהֵם, יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם, לְעֵת רָעָה, כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם.  יג גַּם-זֹה רָאִיתִי חָכְמָה, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; וּגְדוֹלָה הִיא, אֵלָי.  יד עִיר קְטַנָּה, וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט; וּבָא-אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל, וְסָבַב אֹתָהּ, וּבָנָה עָלֶיהָ, מְצוֹדִים גְּדֹלִים.  טו וּמָצָא בָהּ, אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם, וּמִלַּט-הוּא אֶת-הָעִיר, בְּחָכְמָתוֹ; וְאָדָם לֹא זָכַר, אֶת-הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא.  טז וְאָמַרְתִּי אָנִי, טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה; וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה, וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים.   יז דִּבְרֵי חֲכָמִים, בְּנַחַת נִשְׁמָעִים--מִזַּעֲקַת מוֹשֵׁל, בַּכְּסִילִים.  יח טוֹבָה חָכְמָה, מִכְּלֵי קְרָב; וְחוֹטֶא אֶחָד, יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה".
 
אלו הסתירות עליהם דברו חותמי התנך. פעם הוא אומר :
 
" טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן, וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל"
 
וכאן הוא אומר :  "וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה, וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים". הרי זה אותו אדם שרק לפני פסוק נאמר עליו שהוא זה שהציל את העיר בחכמתו חרף היותו מסכן ?
 
כיצד מתיישבת הסתירה לכאורה ומה ניתן ללמוד מהדברים הללו :
 
כבר אמרו לפני "היזהרו בבני עניים כי מהם תצא תורה".  היות האדם לא איש עשיר לא מעלימה את חוכמתו. יש ביכולתו של  חכם בין אם הוא ילד מסכן ובין אם הוא מבוגר או זקן מסכן וחכם, להציל ולהושיע בעת צרה. ויחד עם זאת, אין מצווה להיות עני ומסכן וודאי לא לעשות את עצמך מסכן.  טבע העולם להקשיב לאנשים חכמים, חזקים, בריאים ועשירים, בין אם כל התכונות מופיעות יחד או חלקן. לכן, כן יש מצווה, עם כל הצניעות והענווה, להיות בעל השפעה בחברה ולהשפיע.
 
קהלת , כמו גם רפנאל, מנסים לאתגר את הקוראים במחשבות ובשאלות שלא תמיד יש להם תשובות. ובכל מקרה הם דורשים לחשוב ולנסות להשפיע.
 
בפרק האחרון לפני "סוף דבר" , אומר קהלת :
"וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ, כְּשֶׁהָיָה; וְהָרוּחַ תָּשׁוּב, אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ."  (יב, ז)
 
אולי כשאנחנו אומרים בתפילה  "משיב הרוח ומוריד הגשם". הכוונה היא ליום בו אדם משיב את רוחו אל מקורה, אל האלוהים , והחלק הגשמי – גוף האדם שב אל האדמה. וכפי שאמרנו לעיל, אין האדם יודע מה אחריתו.
 
כל עוד אנו כאן על פני האדמה אנו צריכים לשמוח שאנחנו כאן, להשפיע לטוב על מה שקורה כאן, ולשמוח ולשמח את הדורות שלפנינו ולמען הדורות שאחרינו.
 
ומסיים קהלת וכותב:
 
"דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת; נִתְּנוּ, מֵרֹעֶה אֶחָד.  יב וְיֹתֵר מֵהֵמָּה, בְּנִי הִזָּהֵר:  עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר.  יג סוֹף דָּבָר, הַכֹּל נִשְׁמָע:  אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת-מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם.  יד כִּי, אֶת-כָּל-מַעֲשֶׂה, הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט, עַל כָּל-נֶעְלָם:  אִם-טוֹב, וְאִם-רָע."
 
לימדנו קהלת לא לעשות הרבה ספרים אבל כן לכתוב ספרים. כבר נאמר שמי שרוצה להשפיע על דורו – שידבר ומי שרוצה להשפיע לדורות – שיכתוב.
 
נקווה שנזכה לראות את הספר הזה יוצא לאור ומוסיף אור למי שחפץ להגות בדברי תורה.